סדר ברכות ה"הבדלה"
כז. סדר ברכות ה"הבדלה": ראשונה – ברכת ה"יין", שנייה – ברכת ה"בשמים", שלישית – ברכת ה"נר", רביעית – ברכת "המבדיל בין קודש לחול" [וסימנך: יבנ"ה].
טעמים לסדר הברכות
כח. מספר טעמים נאמרו לסדר ברכות ה"הבדלה":
- • סדרן כסדר האברים בפני האדם [האברים המשתתפים ב"הבדלה"], בסדר עולה ממטה למעלה. מתחיל ב"יין" [שתיה בפה], ממשיך ב"בשמים" [הרחה בחוטם], ממשיך ב"נר" [ראיה בעין] ומסיים ב"הבדלה" [הבדלה במח]. וסדר זה הינו כסדר החושים מן הגשמי ביותר אל הרוחני. מתחיל בחוש הטעם, שמשכנו בפה החש טעם רק במגע ממש, ממשיך בחוש הריח, שמשכנו בחוטם שמריח ריח ממרחק קצר גם ללא מגע ממש, ממשיך בחוש הראיה, שמשכנו בעין שרואה גם ממרחק גדול, ומסיים במחשבה, שמשכנה במח המשיג דברים שמעבר לגבולות הראיה, וכן דברים רוחניים שאינם יכולים להיות מושגים בשאר החושים.
- • סדרן מן התדיר יותר אל התדיר פחות. מתחיל ב"יין" ו"בשמים", משום שאדם עשוי לשתות יין ולהריח בשמים משך כל ימות השבוע [ויין קודם לבשמים כי הוא הגורם להבדלה], וממשיך עם ברכות ה"נר" וה"הבדלה" שמברכים רק במוצאי שבת [ברכת ה"נר" קודמת לברכת ה"הבדלה", משום שצריך לסיים עם ברכת ה"הבדלה" שהיא עיקר ה"הבדלה" וגמר העניין, ולכן צריכה להיות אחרונה].
סדר הברכות אינו מעכב
כט. סדר ברכות ה"הבדלה" הינו לכתחילה, אך בדיעבד – אינו מעכב. ולכן, מי שטעה בסדר ברכות ה"הבדלה" והקדים ברכה או אחרה – יצא ידי חובה ואינו חוזר לברך, כגון: מי שטעה והקדים את ברכת הנר לברכת הבשמים – עלתה לו ברכתו, ואחר שיהנה מהנר יברך על הבשמים. וכן אם טעה והקדים את ברכות "נר" ו"בשמים", לברכת הגפן – יכול לברך הגפן במקום שנזכר.
"סברי מרנן"
ל. לפני ברכת הגפן, אומר המבדיל: "סברי מרנן". והטעם לאמירת: "סברי מרנן" לפני "הבדלה" הוא, להסב את לב השומעים לכך שכרגע מבדילים כדי שיכוונו לצאת ידי חובת "הבדלה".
"לחיים"
לא. אחרי שהמבדיל אמר "סברי מרנן" – עונים השומעים: "לחיים". והטעם לאמירת "לחיים" בברכת ה"יין" הוא, כדי לומר ש"יין" זה יביא ברכה וחיים לעולם ולא קללה, שהרי יש חשש קללה ביין [משום שיין הביא קללה בראשית ימי העולם בימי נח, ולדעה אחת גם בעץ הדעת], וכן כיון שיש שתיית יין שאינה לחיים, כמו ב"יין" בו משקים את הרוגי המלכות.
"ברוך הוא וברוך שמו"
לב. יש מקפידים לא לענות: "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכה שיוצאים בה ידי חובה, משום שהשומע ברכה מאחר [ויוצא בה ידי חובה] כאילו אומרה בעצמו, וכשאומר: "ברוך הוא וברוך שמו" בתוך הברכה הרי הוא מפסיד פעמיים: א. משום ששינה מלשון הברכה ומפסיק בדיבור תוך הברכה. ב. העונה: "ברוך הוא וברוך שמו" בשעה שחברו מברך עלול להפסיד שמיעת יתר מילות הברכה. אמנם, יש נוהגים להקפיד לענות: "ברוך הוא וברוך שמו" גם תוך ברכה שיוצאים בה ידי חובה, וטעמם עימם. מנהגנו – לא לענות: "ברוך הוא וברוך שמו", וכל אחד יעשה כמנהגו.
הבדלה מוקדמת
לג. לכתחילה צריך להבדיל על הכוס אחרי צאת הכוכבים. אמנם, במקרים מיוחדים – יכול להבדיל לפני צאת הכוכבים, ומכל מקום גם אדם שנאלץ להבדיל לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת, צריך לומר: "אתה חוננתנו" בתפילה, ובלבד שיבדיל אחרי זמן "פלג המנחה".
הבדיל בתפילה מבעוד יום
לד. המתפלל ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום ואמר "אתה חוננתנו" בתפילה – יכול להבדיל מבעוד יום גם על הכוס, לכתחילה, ומכל מקום אם הדבר אפשרי – עדיף להמתין ולהבדיל על הכוס אחרי צאת הכוכבים.
עשיית מלאכה כשהבדיל מוקדם
לה. המתפלל ערבית מבעוד יום ואמר: "אתה חוננתנו" וכן עשה הבדלה – הרי הוא אסור במלאכה ככל אדם אחר עד לאחר צאת הכוכבים.
סדר ההבדלה מבעוד יום
לו. המבדיל מבעוד יום – מברך על "בשמים" אך לא מברך על "אש".
ברכה על בשמים לאחר שחשכה
לז. למרות שהמבדיל מבעוד יום מברך על ה"בשמים" בזמן ה"הבדלה" – טוב שיחזור ויברך על ה"בשמים" משחשכה.
אכילה כשהבדיל מבעוד יום
לח. הבדיל על הכוס מבעוד יום – הרי הוא מותר באכילה מיד אחרי "הבדלה" [גם לפני צאת הכוכבים], אע"פ שאסור במלאכה עד לאחר זמן צאת הכוכבים.
הבדלה מבעוד יום בצינעא
לט. המבדיל על הכוס מבעוד יום – ראוי שיעשה כן בצינעא עד כמה שניתן. ואם עושה כן בפני רבים – צריך להסביר לנוכחים את ההלכה.