אין כהן בבית הכנסת
כ. במקום שאין כהן: למנהג הספרדים – מעלים ישראל במקומו ואין מעלים לוי במקומו. וכשעולה ישראל במקום כהן מכריזים: "במקום כהן". ויש קהילות מן הספרדים שנהגו להעלות לוי במקום כהן. ובמקום שאין מנהג ידוע – יעלו ישראל במקום כהן ולא לוי במקום כהן. למנהג האשכנזים – מעלים לוי במקום כהן, ומכריזין: "אין כהן, לוי עולה במקום כהן".
עלה ישראל במקום כהן
כא. לא היה שם כהן ועלה ישראל ראשון [כמנהג הספרדים] – יעלה אחריו ישראל לעליית שני וכן יעלה ישראל לעליית שלישי, בין בשבת ובין בחול.
לוי במקום כהן
כב. במספר מקרים מעלים לוי במקום כהן [גם במקום שהמנהג להעלות ישראל במקום כהן]:
א. כאשר צפוי שתגרם מחלוקת אם לא יעלה הלוי ראשון.
ב. כאשר אין שם כהן והלוי הוא חתן בר מצוה.
אין שם כהן גדול
כג. אין כהן גדול בבית הכנסת – נחלקו הפוסקים אם מעלים כהן קטן או לא. אמנם, אם תגרם מחלוקת – אין לעמוד על כך שיעלה גדול בלבד, ואפשר להעלות כהן קטן [שהרי מעלים את הכהן ראשון בעיקר מפני דרכי שלום]. ולכן, במקום שנהגו להעלות כהן קטן – יעלו כהן קטן, ובמקום שנהגו להעלות ישראל גדול – יעלו ישראל גדול, וכל מקום ינהג כמנהגו, ובלבד שירחיקו מן המחלוקת.
קראו לכהן והוא בקריאת שמע
כד. קראו לכהן לעלות לתורה ולא הבחינו שהוא בקריאת שמע – צריך הכהן להשתדל להספיק לקרוא עד בין הפרקים הסמוך למקומו [בתוך קריאת שמע עצמה] ויעלה, וכשעולה מברך ברכת התורה.
קראו לכהן והוא בעמידה
כה. קראו לכהן לעלות לתורה ולא הבחינו שהוא בתפילת העמידה – קוראים לכהן אחר במקומו. וטוב להכריז שכהן זה אינו עולה משום שהוא בתפילת עמידה.
עלה ישראל והגיע כהן
כו. לא היה שם כהן ועלה ישראל במקומו, והתחיל לברך, והגיע כהן – אין מפסיקים אותו וממשיך ה"ישראל" בברכתו, ועולה ראשון אפילו שהכהן שם. אמנם, אם אמר רק: "ברכו את ה' המבורך" – מפסיקים אותו ועולה הכהן ראשון, וימתין הישראל במקום הס"ת עד שיעלה גם הלוי, ואח"כ הוא יעלה לשלישי.
כהן אבל
כז. אין קוראים לכהן אבל תוך שבעה לעלות לתורה, בין בחול ובין בשבת.
כהן אבל שנקרא לעלות
כח. קראו כהן אבל לעלות לתורה ביום חול – לא יעלה לתורה. קראוהו לעלות לתורה בשבת – עולה לתורה, משום שאין אבלות בשבת בפרהסיה.