מי‭ ‬שברך‭ ‬והשכבות

‭"‬השכבה‭" ‬ו‭"‬מי‭ ‬שברך‭" ‬לחולה

מו‭. ‬ נוהגים‭ ‬לומר‭ ‬תפילת‭ "‬מי‭ ‬שברך‭" ‬לחולה‭ ‬ו‭"‬השכבה‭" ‬אחרי‭ ‬העלייה‭ ‬לתורה‭ ‬בשבת‭ ‬וכן‭ ‬ביום‭ ‬טוב‭ ‬ובימי‭ ‬שמחה‭. ‬יש‭ ‬נוהגים‭ ‬לומר‭ ‬תפילות‭ ‬אלה‭ ‬גם‭ ‬בימות‭ ‬החול‭, ‬וכל‭ ‬מקום‭ ‬יעשה‭ ‬כמנהגו‭.‬

נוסח‭ "‬מי‭ ‬שברך‭" ‬לחולה

מז‭. ‬ המתפלל‭ ‬על‭ ‬החולה‭ ‬בשבת‭ – ‬צריך‭ ‬לשנות‭ ‬מנוסח‭ ‬תפילת‭ ‬ימי‭ ‬החול‭ ‬כדי‭ ‬לא‭ ‬להזכיר‭ ‬חולי‭ ‬ולגרום‭ ‬צער‭, ‬ולכן‭ ‬אומרים‭ ‬בנוסח‭ ‬התפילה‭ ‬על‭ ‬החולה‭: "‬שבת‭ ‬היא‭ ‬מלזעוק‭ ‬ורפואה‭ ‬קרובה‭ ‬לבוא‭". ‬ויש‭ ‬מוסיפים‭: "‬ורחמיו‭ ‬מרובים‭ ‬ושבתו‭ ‬בשלום‭", ‬ויש‭ ‬אומרים‭ ‬שאין‭ ‬להוסיף‭ ‬זאת‭. ‬ולמעשה‭ – ‬אינו‭ ‬חייב‭ ‬לומר‭: ‬‭"‬ורחמיו‭ ‬מרובים‭" ‬וכו‭', ‬ואם‭ ‬אמר‭ – ‬לא‭ ‬הפסיד‭, ‬וגם‭ ‬אם‭ ‬לא‭ ‬אמר‭ – ‬יצא‭ ‬ידי‭ ‬חובה‭.‬

הזכרת‭ ‬שם‭ ‬ההורה

מח‭. ‬ למנהג‭ ‬הספרדים‭ – ‬נוהגים‭ ‬להזכיר‭ ‬בתפילות‭ "‬השכבה‭" ‬ו‭"‬מי‭ ‬שברך‭" ‬את‭ ‬שמו‭ ‬ושם‭ ‬אמו‭, ‬למנהג‭ ‬האשכנזים‭ – ‬מזכיר‭ ‬שמו‭ ‬ואת‭ ‬שם‭ ‬אביו‭.‬

עמידה‭ ‬ב‭"‬השכבה‭"‬

מט‭.‬ מנהג‭ ‬הספרדים‭ – ‬בשעת‭ ‬אמירת‭ ‬תפילת‭ "‬השכבה‭" ‬עומדים‭ ‬בני‭ ‬הנפטר‭ ‬ושאר‭ ‬הציבור‭ ‬נשאר‭ ‬יושב‭.‬

נוסח‭ "‬השכבה‭"‬

נ‭.‬ מנהג‭ ‬האשכנזים‭ – ‬אומרים‭ ‬תפילת‭ "‬השכבה‭" ‬בנוסח‭ "‬אל‭ ‬מלא‭ ‬רחמים‭". ‬ובמנהג‭ ‬הספרדים‭ – ‬קיימים‭ ‬שני‭ ‬נוסחים‭, ‬נוסח‭ ‬קצר‭ ‬ונוסח‭ ‬ארוך‭, ‬ורצוי‭ ‬לומר‭ ‬את‭ ‬הנוסח‭ ‬הקצר‭ ‬כמופיע‭ ‬בסידורים‭. ‬אמנם‭, ‬כאשר‭ ‬יש‭ ‬חשש‭ ‬שאמירת‭ ‬הנוסח‭ ‬הקצר‭ ‬תגרום‭ ‬מחלוקת‭ ‬חלילה‭ – ‬יש‭ ‬לומר‭ ‬את‭ ‬הנוסח‭ ‬הארוך‭, "‬והאמת‭ ‬והשלום‭ ‬אהבו‭".‬

קדימה‭ ‬בתפילות

נא‭. ‬ הרוצה‭ ‬לומר‭ ‬תפילת‭ "‬השכבה‭" ‬וגם‭ ‬תפילת‭ "‬מי‭ ‬שברך‭" – ‬יקדים‭ ‬את‭ ‬תפילת‭ ‬ה‭"‬השכבה‭" ‬לנפטר‭ ‬ואחריה‭ ‬יאמר‭ "‬מי‭ ‬שברך‭".‬

דיבור‭ ‬ב‭"‬מי‭ ‬שברך‭"‬

נב‭. ‬ אין‭ ‬לדבר‭ ‬כלל‭ ‬בשעה‭ ‬שאומרים‭ "‬מי‭ ‬שברך‭" ‬או‭ "‬השכבה‭", ‬אך‭ ‬ניתן‭ ‬לקרוא‭ ‬שניים‭ ‬מקרא‭ ‬ואחד‭ ‬תרגום‭ ‬או‭ ‬תהלים‭ ‬בזמן‭ ‬זה‭.‬