דין פגום
כוס שאינה פגומה
לב. כוס של קידוש – צריכה להיות לא פגומה, דהיינו שלא שתו ישירות ממנה. וכן הבקבוק ממנו מזגו יין אל הכוס צריך להיות כזה שלא שתו ישירות ממנו. וע"כ אם טעם יין מהבקבוק ע"מ לבודקו אם הוא טעים – הבקבוק פגום. אמנם, אם מזגו מן הבקבוק לכוס אחרת – מותר למזוג ממנו גם לכוס הקידוש ולקדש.
חבית ששתו ממנה
לג. חבית גדולה של יין ששתו ישירות ממנה – לא נפגמה, ומותר לקחת ממנה יין לקידוש.
פגימת המים שנותנים בכוס
לד. מים למזיגת כוס קידוש צריכים להיות כאלה שלא שתו מהם ולא נפגמו, ואם שתו מהם – אין לתת אותם בכוס קידוש.
קידוש על שאריות הכוס
לה. כוס ששתו ממנה בליל שבת ונשאר בה יין – אסור לקדש עליה בקידוש היום, וכמו כן אסור להבדיל עליה [וראה סעי' מ'].
דרך השימוש ביין שלא יפגם
לו. מי שאין לו מספיק יין לקידוש היום וצריך להשתמש ביין של הלילה גם לקידוש היום – ישפוך מעט יין מכוס הקידוש לכוס אחרת וישתה מן הכוס האחרת.
טעימה באצבע
לז. טעימה באצבע – אינה פוגמת את הכוס. ומי שטעם את הכוס באצבעו, כמו שעושים ב"ברית מילה" ששמים את האצבע בכוס ונותנים בפי התינוק – לא פגם את הכוס.
שתיה ע"י קש
לח. שתיה מן הכוס או מן הבקבוק באמצעות קש – יש לומר שדומה לטעימה באצבע ואינה פוגמת את היין.
שפך לידו ושתה
לט. מי שטעם מהיין בידו, כלומר, שפך מעט מן היין לתוך כף ידו ושתה – לא פגם את הכוס.
קידוש בדיעבד על כוס פגומה
מ. אם יש לו כוס יין פגומה ואינו יכול לתקנה ביין או במים [כפי שיתבאר לקמן], וכמו כן אינו יכול לקדש על הפת – יכול בדיעבד לקדש על הכוס הפגומה, ובלבד שיהיה בה שיעור רביעית.
