לא קידש בזמנו
שכח לקדש קודם סעודה
צה. מי ששכח לקדש בליל שבת ואכל בלי קידוש, ואפילו אכל סעודה גמורה – צריך לקדש מיד כשנזכר, אפילו אם נזכר מאוחר בלילה ולא ימתין לבוקר. ומרגע שנזכר אסור לו לאכול או לשתות שום דבר מאכל ומשקה עד שיקדש.
חיוב סעודה כשלא קידש קודם
צו. מי ששכח לקדש ואכל סעודת שבת – יש אומרים שאינו צריך לאכול שוב אחרי הקידוש ונחשב לו הקידוש אחרי הסעודה כקידוש במקום סעודה. ויש חולקים וסוברים שנחשב קידוש במקום סעודה רק אם הקידוש קדם לסעודה, וכן יש לנהוג. על כן, יאכל כזית פת או מזונות אחרי הקידוש.
לא קידש כלל בלילה
צז. החולה בליל שבת ולא יכל לקדש או שלא היו לו יין או חלות, או אפילו הזיד ולא קידש – חייב לקדש למחרת ביום השבת ולומר את כל סדר הקידוש מברכת "בורא פרי הגפן" עד "מקדש השבת", אך לא יאמר שלושה פסוקים של "ויכולו השמים והארץ" וכו'.
קידש בבין השמשות
צח. מי שלא קידש בלילה וגם במשך כל יום השבת, והגיע זמן "בין השמשות", שהוא ספק יום ספק לילה – יש אומרים שיקדש בברכה, מכיון שקידוש השבת מצוה מדאורייתא וממילא זה ספק דאורייתא שיש להחמיר. ויש אומרים שמכיון שקידש בתפילה – יצא ידי חובת קידוש היום דאורייתא וכעת זהו ספק דרבנן ולקולא. להלכה – יקדש על הכוס בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו וללא ברכת 'הגפן', ולא ישתה את היין עד לאחר ההבדלה.
קידש ולא סעד
צט. אדם שלא אכל פת בליל שבת אע"פ שקידש ושתה יין (והוי קידוש במקום סעודה), מ"מ צריך להשלים את סעודת הלילה למחרת ולאכול ביום ג' סעודות: שתים לפני חצות היום (אחת בבוקר ואחת לפני הצהרים) ואחת אחרי תפילת מנחה.
