טעימה מיין הקידוש ע"י המסובין
טעמי טעימת היין
עד. מן הדין, המקדש ושותה מלוא לוגמיו יין – אין הוא חייב לתת מן היין לשומעים, ודי בשתייתו כדי להוציא את השומעים ידי חובת קידוש. אולם מצוה מן המובחר על כל השומעים לטעום מן הקידוש גם כשהמקדש שתה כ"מלא לוגמיו", משני טעמים: א. משום חבוב מצוה. ב. לפטור את כל המשקים שישתו בתוך הסעודה מברכה ראשונה, ובזה לא יכנסו לספק ברכות.
ברכת היין בסעודה
עה. השותה מיין הקידוש והוא רגיל לשתות יין בתוך הסעודה – אינו צריך לחזור ולברך שוב על יין שבתוך הסעודה.
כוונה לפטור את המשקים בסעודה
עו. השותה מיין הקידוש ואינו רגיל לשתות יין בתוך הסעודה – ספק גדול אם צריך לברך על היין בתוך הסעודה. וכדי לצאת מן הספק, יאמר לפני הקידוש שמתכוון לפטור את כל המשקין שבסעודה ואינו מברך בתוך הסעודה. ובדיעבד, בשבת – גם אם לא אמר שמתכוון לפטור את היין שבסעודה – אינו מברך בתוך הסעודה.
שתייה בין קידוש ל"המוציא"
עז. אחרי הקידוש בליל שבת לפני בציעת הפת – מותר לשתות מים או שאר משקאות, ולכן אם שתה מיין הקידוש – לא יברך "שהכל". ואם לא שתה מיין הקידוש – יברך "שהכל", ובלבד שישתה פחות מרביעית, כי השותה רביעית נכנס למחלוקת אם יברך ברכה אחרונה או לא.