הפסק בדיבור בין קידוש לשתיה
הפסקה בין הקידוש לשתייה
סו. אין למקדש להפסיק בדיבור בין קידוש לשתייה, בין בדיבור סתם ובין בדברים השייכים לקידוש או לסעודה.
כשהפסיק בדיבור מהעניין
סז. המפסיק בדיבור בין קידוש לשתייה בדברים הקשורים לקידוש או לסעודה, למרות שעשה שלא כדין – אינו חוזר לברך "מקדש השבת" או "הגפן".
כשהפסיק בדיבור סתם
סח. המפסיק בין קידוש לשתייה בדיבור סתם, למרות שעשה שלא כדין – אינו חוזר לברך ברכת "מקדש השבת". אמנם, חוזר ומברך ברכת "הגפן".
הפסיק המקדש ולא הפסיקו המסובים
סט. אם המקדש הפסיק בדברים שלא מעניין הסעודה לפני שטעם והמסובים לא שחו – המברך צריך לחזור ולברך, והמסובים שלא דברו – יצאו ידי חובה.
הפסקה בדיבור לשומעים
ע. גם השומעים קידוש ויוצאים ידי חובה בקידוש של אחר – אסורים להפסיק בדיבור בין קידוש לשתייה, בין בדיבור סתם ובין בדברים הקשורים לקידוש ולסעודה.
כשהפסיקו השומעים בדיבור
עא. סועדים שיצאו ידי חובה בקידוש של אחר והפסיקו בדיבור סתם (שאינו קשור לקידוש או לסעודה) – יש אומרים שיחזרו ויברכו "הגפן", ויש אומרים שאין לחזור. אמנם להלכה – חוזרים לברך רק אם דיברו לפני שהמקדש טעם מן היין. ואם דיברו אחר שהמקדש טעם מן היין והם עדיין לא טעמו - נכנסו למחלוקת הפוסקים לכן עדיף שלא ישתו יין כלל לפני הסעודה, וכשישתו בתוך הסעודה יברכו "הגפן", או לחילופין יהרהרו את הברכה בלבם מיד ויטעמו מהיין.
הפסקה בעניית אמן
עב. שניים שמסובין, והאחד ברך "המוציא", וחברו ברך "שהכל", ובטרם שיאכל הראשון מהלחם ענה "אמן" על ברכת חברו – לא יחזור לברך, אמנם לכתחילה אין לענות "אמן" על ברכה אחרת.
הפסקה אחר טעימה
עג. לכתחילה אין לדבר עד שיאכל כזית של המוציא או ישתה רוב רביעית יין, ומ"מ מעיקר הדין אם ברך וטעם בלבד – לא הוי הפסק. ואם החל ללעוס את האוכל ודיבר לפני שבלע – בדיעבד לא יחזור ויברך.