שתיית כוס הקידוש
שיעור שתיית הכוס
נט. לכתחילה על המקדש לשתות את רוב הכוס שקידש עליה. אמנם, כאשר הכוס גדולה ואינו יכול לשתות את רובה – ישתה רביעית, ואם קשה לו – ישתה לפחות כמלא לוגמיו, שהוא "רוב רביעית", והוא כארבעים וחמש גרם.
מקדש שקשה לו לשתות
ס. אם המקדש אינו יכול לשתות שיעור "מלא לוגמיו" – יטעם מעט מן היין ואחד מהסועדים ישתה שיעור "מלוא לוגמיו". וכשאין מי שיכול לשתות לבדו כשיעור "מלא לוגמיו" – יצאו ידי חובת קידוש בדיעבד בצירוף שתיית כל הסועדים לשיעור "מלא לוגמיו". ואם עדיין לא שתו שיעור "מלא לוגמיו" – לא יצאו ידי חובת קידוש. ומ"מ לכתחילה ישתדלו שישתה אחד מבני הבית כמלוא לוגמיו, ורק בדיעבד די שכולם יחד ישתו כמלא לוגמיו.
קידוש למי שאינו יכול לשתות יין
סא. מי שאסור לו לשתות יין או מיץ ענבים – אינו יכול לעשות קידוש ולשתות מעט, אלא ישמע קידוש ממישהו אחר. ואם הוא לבד – יקדש על הפת.
העברת היין לכוס אחרת קודם הטעימה
סב. המקדש להוציא אחרים ידי חובה והוא חולה, ויש חשש שאחרים שישתו מכוס הקידוש ידבקו במחלתו – ישנן שתי אפשרויות: א. ישפוך מכוס של קידוש לכוס אחרת, ישתה מכוס האחרת ואת כוס הקידוש יתן לשתות לבני ביתו לשתות. ב. שפוך מעט לכוס אחרת ואותה יתן לבני ביתו, והוא ישתה מכוס של קידוש שעליה בירך. למעשה יש לנהוג כאפשרות השנייה, ויזהר שיעביר במהירות מכוסו לכוס האחרת ממנה יתן לבני ביתו, כדי שלא יהיה הפסק בין הקידוש לשתייה.
נשפך היין קודם ששתה
סג. קידש, וקודם שטעם נשפך היין, יביא כוס אחרת ויברך עליה 'בורא פרי הגפן'. ואין צריך לחזור ולקדש. ואם היה בדעתו לשתות עוד יין לאחר הקידוש או בסעודה, אין צריך לברך שנית 'בורא פרי הגפן'.
קידש בטעות על מים
סד. קידש על הכוס וחשב שהוא יין, ואחר כך נמצא שהוא מים או שאר משקה – יחזור ויקדש הכל מתחילה על היין. ואם עמד לפניו יין על השלחן, והיה דעתו לשתות יין גם בתוך הסעודה – אינו צריך לקדש שנית כלל, דהוי כאילו קידש על היין. ואם לא היה יין לפניו על השלחן, אבל היה יין בביתו והיה דעתו לשתות בתוך הסעודה – אין צריך לברך בורא פרי הגפן אלא רק ברכת הקידוש "אשר קדשנו במצותיו" וכו'. ואם היתה הכוס של שכר או "מעד" (מי דבש), במקום שהוא חמר מדינה – בכל אופן אין צריך לקדש שנית אלא יברך "שהכל" וישתה.
הפסקה בשתיקה בין קידוש לשתייה
סה. לכתחילה יש להזהר שלא להפסיק כלל בין הקידוש לשתייה, ואם הפסיק בשתיקה "תוך כדי דיבור" – אינו חוזר ומברך, ואם הפסיק בשתיקה זמן ממושך יותר בלא שהסיח דעת – משום סב"ל לא יברך.
