המקדש ומוציא אחרים ידי חובה
הוצאת אחרים ידי חובה
מד. יכול אדם לברך ולהוציא ידי חובה את חברו ב"ברכת המצוות" אף אם הוא עצמו כבר קיים את המצוה, אך לא ב"ברכת הנהנין". ומכיון שברכת הקידוש היא "ברכת המצוות" – יכול אדם לקדש ולהוציא ידי חובה את חברו בקידוש. ומוציאו ידי חובה גם בברכת "מקדש השבת" וגם בברכת "בורא פרי הגפן". ולמרות שברכת "הגפן" נמנית על "ברכות הנהנין", בקידוש כאשר לא נאמרת לשם שתייה סתם אלא כחלק מהקידוש, אינה נחשבת "ברכת הנהנין" אלא "ברכת המצוות".
קידוש "ברוב עם"
מה. כאשר ציבור אוכל סעודת שבת יחד, כגון בשמחות – טוב יותר שאחד מהם יקדש ויוציא ידי חובה את השאר מאשר שכל אחד יקדש לעצמו, משום "ברב עם הדרת מלך".
קידוש לאחרים שאינו סועד עימם
מו. מי שלא קידש עדיין ולא יצא ידי חובה – יכול לקדש לאחרים ולהוציאם ידי חובה כשאינם יודעים לקדש, אפילו שאינו אוכל עמהם [הדבר מצוי בבתי חולים שיש מתנדב שמסתובב במחלקות בית החולים ומקדש לחולים], ובלבד שיקדש במקום סעודתם [דיני קידוש במקום סעודה יבוארו בהרחבה בפרק י"ח].
קידש לאחרים ולא אכל
מז. מי שלא קידש לעצמו ולא יצא ידי חובה וקידש לאחרים – צריך לאכול שיעור סעודה עמהם אם ברצונו לצאת ידי חובת קידוש, ואם לא אכל שיעור סעודה עמהם – יקדש לעצמו פעם נוספת במקום סעודתו.
טעימת היין כשאינו סועד
מח. המקדש לאחרים ואינו מתכוון לאכול עמהם – יזהר לא לשתות מיין הקידוש, משום שאע"פ שהוציא אחרים ידי חובת קידוש, הוא לא יצא ידי חובה.
כשקידש ורוצה להוציא אחרים
מט. המקדש שכבר אכל שיעור סעודה – יכול לקדש שנית בשביל להוציא אחרים ידי חובה אם אינם יודעים לקדש. אמנם, אם הם יודעים לקדש: בקידוש הלילה – יקדשו הם מפני שצריך לברך גם את ברכת "מקדש השבת" והוא כבר ברך. ובקידוש היום – יכול הוא לקדש עבורם, מפני שמברך רק "הגפן" וצריך אז לשתות מן היין.
שמיעת קידוש משכן
נ. מי שאין לו יין לקידוש – יכול לשמוע קידוש משכנו המקדש לבני ביתו ולצאת ידי חובה בשמיעה זו, בתנאי שהמקדש מכוון להוציאו וגם הוא מתכוון לצאת ידי חובה, ובתנאי שהשומע נמצא במקום סעודתו כך ששומע "קידוש במקום סעודה". ואע"פ שהמקדש בבית אחד והשומע בבית אחר, נחשב לו ששומע קידוש במקום סעודה (ובתנאי שלא יהא בין המקדש לבין השומע פח אשפה או גוי וכדו'). אמנם, מי שכיוון לצאת בברכת שכנו אך שכנו לא כיוון להוציאו – לא יצא ידי חובה.
