דין אשה וקטן בקידוש
חיוב אשה בקידוש
כח. נשים חייבות בקידוש מדאורייתא אע"פ שהיא "מצות עשה שהזמן גרמא", מכיון שהוקש "זכור" ל"שמור". וכשם שנשים מצוות על "שמור", כלומר על איסורי מלאכה בשבת, כך חייבות ב"זכור", כלומר בקידוש השבת.
הוצאת האשה ידי חובה
כט. יש אומרים שהמתפלל תפילת ערבית – יצא ידי חובת קידוש השבת "בדברים" מדאורייתא ובקידוש "על היין" הוא חייב רק מדרבנן, וממילא אינו יכול להוציא את אשתו שלא התפללה, משום שעדיין חייבת בקידוש מדאורייתא, ולכן נהגו חסידים ואנשי מעשה בבואם לביתם לומר: "ברוך שנתן לעמו ישראל שבת קודש" וכדו' [כדי להוציא את האשה ידי חובת קידוש דאורייתא, ורק אח"כ לקדש על היין]. אך להלכה – אין צורך לנהוג כך, מכיון שסתם אדם אינו מתכוון לצאת ידי חובת קידוש בתפילה אלא בקידוש על היין, ונמצא שגם הוא לא יצא ידי חובת קידוש דאורייתא בתפילה, ולכן יכול להוציא את אשתו ואת עצמו בבית בקידוש מדאורייתא ומדרבנן.
אשה מקדשת לאיש
ל. אשה יכולה לקדש ולהוציא את האיש ידי חובה, משום שחייבת בקידוש כמוהו. ולכן, כאשר הבעל אינו יכול לשתות יין, או כשאין בעלה בבית – תקדש האשה ותוציא ידי חובה את בני ביתה. וצריכה לשתות רוב רביעית מכוס הקידוש [ולכן רצוי שתקדש על מיץ ענבים]. אמנם, כל זה רק כאשר אין אנשים זרים בבית, אך כשיש אנשים זרים בבית – לא תקדש, משום צניעות.
קידוש קטן או אשה
לא. אין הקטן מוציא את האשה ידי חובת קידוש, מכיון שהיא חייבת מדאורייתא והוא אינו חייב אלא מדרבנן, ולכן כשאין ילד בגיל בר מצוה בבית – תקדש האשה ולא הקטן.
קידוש קטן לאשה
לב. אין הקטן מוציא את האשה ידי חובת קידוש גם אם התפללה ערבית.
אם אינה יודעת לקדש
לג. כאשר האשה אינה יודעת את מילות הקידוש ויש שם קטן שיודע אותן – תחזיק את הכוס בידה ותאמר את מילות הקידוש מילה במילה עם הקטן, ובכך תצא ידי חובה בקידוש של עצמה.
בן י"ג שנה ויום אחד
לד. קטן שהגדיל והוא בן י"ג שנים ויום אחד, אך יש ספק אם הביא שתי שערות – אינו מוציא ידי חובה, לא את האיש ולא את האשה, אפילו שהתפללו ערבית.
