הדלקת נרות בליל טבילה
זמן הדלקה בליל טבילה
יט. בעבר נהגו חלק מהנשים שליל טבילתן חל בערב שבת, לחפוף ולהכין את עצמן לטבילה בעודן בבית, ללכת לביהכ"נ [שהיה סמוך לבית הטבילה], להדליק נרות בבית הכנסת בברכה ואח"כ לטבול. והיו באות נשים אחרות ליהנות מאור הנרות בביהכנ"ס. מנהג זה בטל, וטוב שבטל, משום שהאשה שמדליקה צריכה ליהנות בעצמה מאור הנרות, ואם לא נהנית מן הנרות – קרובה ברכתה להיות לבטלה.
הדלקה בבית הטבילה
כ. מנהג אחר היה שחלק מן הנשים נוהגות להדליק ולברך בבית הטבילה עצמו, וליהנות מן הנרות בעצמן. אך גם מנהג זה לא טוב, משום שעיקר ההדלקה צריכה להיות במקום האכילה, ומלבד זאת חייבות להדליק נרות בביתן שלא יאכלו באפילה.
הדלקה למעשה בליל טבילה
כא. למעשה אשה שצריכה לטבול בערב שבת או שרוצה לנסוע להתפלל בכותל וכדו', מכיון שצריכה לסמוך את הברכה להדלקה, וכן לברך במקום ההדלקה – יש לנהוג שתדליק נרות שבת בביתה ותברך אפילו אם יש עדיין זמן רב עד לזמן הדלקת הנרות, אך תתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות. ובלבד שתדליק אחרי "פלג המנחה" ואחר כך תצא אל בית הטבילה, ומכל מקום תקבל שבת בזמן הדלקת הנרות.
באינה יכולה לאחר פלג המנחה
כב. אשה שטובלת בערב שבת ואינה יכולה להדליק נרות אחרי "פלג המנחה" – תמנה את בעלה להדליק נרות במקומה, וטוב שתמנה אותו להיות שליח להדלקה בפירוש.
הכנות בחילול שבת
כג. והוא הדין בכל מקרה שצריכה לעשות שם פעולות הכרוכות בחילול שבת – צריכה להתנות בפה או בלב, לפני ההדלקה שאיננה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, וראה בהרחבה בפרק י"ד זמן איסור מלאכה סעי' ט'-י"ג.