אדם שלא יכול לטבול
שפיכת ט' קבין
לו. זקן או חולה שאינו יכול לטבול במקווה – ישפוך על גופו תשעה קבין מים [שהם כשלושה עשר וחצי ליטר מים] ללא הפסקה. וישפוך מכלי אחד או שניים או שלושה, אך לא יותר מכך. אם משתמש בשניים או בשלושה כלים – אדם אחר ישפוך עליו את המים ללא הפסקה בין כלי לכלי. אבל אם משתמש בכלי אחד – יכול לשפוך על עצמו או ע"י אדם אחר. ויש אומרים שאין צריך לשפוך מכלי דווקא אלא אפילו עומד תחת המקלחת ויורדים על גופו כשלוש עשרה וחצי ליטר מים ללא הפסקה – הרי זה מטהרו [למנוע מכשול, יש להדגיש כי תשעה קבין הנ"ל מועילים אך ורק במקום טבילה לגבר, אך לטהר נשים לבעליהן אין לכך כל ערך, ואפילו תשפוך עליה כל מימות שבעולם – אינה נטהרת עד שתטבול את כל גופה במקווה כשר].
נטילה במקום טבילה
לז. מי שאינו יכול לטבול ואינו יכול לשפוך על עצמו תשעה קבין – יטול את ידיו ארבעים פעם, ויכוין אותיות שם ע"ב לפי הסדר הבא: בנטילה ראשונה יערה מים על יד ימין ויכווין אות ראשונה של שם ע"ב [י]. בשנייה יערה על יד שמאל ויכווין שוב באות ראשונה של שם ע"ב [י]. בשלישית יערה על יד ימין ויכווין באות השנייה של שם ע"ב [ו]. ברביעית על יד שמאל ויכווין שוב באות השנייה של שם ע"ב [ו]. בחמישית על יד ימין ויכווין באות השלישית של שם ע"ב [ד]. בשישית על יד שמאל ויכווין שוב באות השלישית של שם ע"ב [ד], וכן הלאה לסרוגין, עד שמסיים לכוון בכל אותיות שם ע"ב. עד כאן נטל עשרים נטילות. עתה, יערה עשר פעמים רצופות על יד ימין, ובכל פעם יכווין אות אחת מעשר אותיות שם ע"ב לפי הסדר. ושוב עשר פעמים על יד שמאל, ויכווין בכל פעם אות אחת מעשר אותיות של שם ע"ב. נמצא שנטל בסך הכל ארבעים נטילות.
לח. לפני שיטול ידיו יאמר "לשם יחוד" על פי הנוסח הבא:
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִֽינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד הֵ"א בְּאוֹתִיּוֹת וָא"ו הֵ"א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהרהר בלבו י-ה-ו-ה) בְּשֵׁם כֹּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לִנְטוֹל יָדַי עֶשֶׂר נְטִילוֹת לְיַד יָמִין וְעֶשֶׂר נְטִילוֹת לְיַד שְׂמֹאל בְּסֵירוּגִין כְּנֶגֶד עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הויה בְּמִלּוּי יוֹדִין, וְעוֹד אֲנִי נוֹטֵל עֶשֶׂר פְּעָמִים רְצוּפוֹת לְיַד יָמִין וְעֶשֶׂר פְּעָמִים רְצוּפוֹת לְיַד שְׂמֹאל כְּנֶגֶד עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הויה בְּמִלּוּי יוֹדִין אֲשֶׁר עוֹלֶה כֹּל זֶה מִסְפָּר אַרְבָּעִים כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים סֵאָה, כְּדֵי לְטַהֵר בָּזֶה כֹּל גּוּפִי שֶׁהוּא מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה גִּידִים מִטֻּמְאַת קֶרִי וּמִכֹּל טֻמְאָה וְרוּחַ רָעָה.
וְיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁיִהְיוּ חֲשׁוּבִים לְפָנֶיךָ נְטִילוֹת אֵלּוּ שֶׁאָנֹכִי מוּכָן לִטּוֹל יָדַי כְּאִלּוּ טָבַלְתִּי גּוּפִי בְּמַיִם לְטַהֲרֵנִי מִטֻּמְאַת קֶרִי וּמִכֹּל מִינֵי טֻמְאָה וְרוּח רָעָה, וְיִמָּחֶה כֹּחַ הַטֻּמְאָה הַנַּעֲשָׂה מִן הַקֶּרִי מְחִיָּה גְּמוּרָה מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, וִיתֻקַּן עֲוֹן הַכַּעַס (בערב שבת: וְיוּפְשְׁטוּ בִּגְדֵי חֹל וַאֲקַבֵּל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת). לֵב טָהוֹר בְּרָא–לִי אֱלֹהִים. וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּסֵדֶר נְטִילַת יָדַיִם זֹאת. אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי. וַאֲסֹֽבְבָה אֶת–מִזְבַּחֲךָ ה', וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
לט. אחרי שנטל ארבעים נטילות יאמר את הפסוק: "לֵב טָהוֹר בְּרָא–לִי אֱלֹהִים. וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" ויכווין "לֵ'ב טָ'הוֹר בְּ'רָא" – ראשי תיבות: "טבל" וסופי תיבות "אבר" לומר, שבטבילת אבר אחד נטהרים כל אבריו.
