טבילה לכבוד שבת
טבילה בער"ש
כג. מנהג רבנו האר"י היה לטבול בכל ערב שבת. ומי שמקדש את עצמו מלמטה – מקדשין אותו מלמעלה.
כד. אין לברך על טבילה זו, מכיון שאינה חובה מהדין.
זמן הטבילה בער"ש
כה. הזמן הראוי ביותר לטבילה בערב שבת הוא מחצות היום ואילך, ובשעת הדחק – משעה חמישית [בשעות זמניות], דהיינו שעתיים לפני חצות. ע"כ הרוצה להקדים ולטבול, משום שמאוחר יותר מי המקווה מתלכלכים – יכול לטבול כשעתיים לפני חצות היום.
כו. אם קורא "שניים מקרא ואחד תרגום" לפני הטבילה – יכול אף לכתחילה לטבול משעה חמישית [בשעות זמניות], ועולה הטבילה כאילו טבל אחר חצות.
כז. טבילה במקוה חם מועילה כרחיצה, אבל טבילה במקוה קר אינה מועילה כרחיצה, מכיון שצריך לרחוץ בחמין.
מספר הטבילות בער"ש וכוונתם
כח. לגבי מספר הטבילות יש כמה מנהגים: מובא בשער הכוונות שיש לטבול שתי טבילות זו אחר זו, הראשונה – להפשיט בגדי החול של הנפש, והשנייה - לקבל תוספת שבת. ובעל קרי צריך לטבול שלוש טבילות: אחת – להסיר הטומאה, שנייה – להסיר בגדי החול, שלישית – לקבל תוספת שבת. ויש נוהגין לטבול חמש טבילות כנגד חמשת חלקי הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. ויש מוסיפין שתים כנגד: חיה ויחידה דכללות. ויש טובלים כנגד מספר העולים לספר תורה: לכבוד שבת – שבע טבילות ובערב יו"ט – ה', ובערב יוכ"פ – ו' טבילות. ויש טובלים י"ג טבילות כמניין "אחד", ומכוונים בטבילתם לשמות הקודש, כפי שמבואר בדברי רבנו האר"י. אבל מהדין – די בשתי טבילות.
טבילה ללא כוונה
כט. מי שאינו זוכר את כוונות הטבילה – יכוין בטבילתו שיעלה לו כאילו כיוון את הכוונות כפי שפורטו בסידור התפילה או בספר "בן איש חי".
תפילה במקוה
ל. נאמר בתורה: "ולא יראה בך ערות דבר" – מכאן שדיבור כנגד ערווה – אסור, אבל להרהר כנגדה – מותר, ולכן אותם ההולכים למקווה ומכוונים כוונות בשעת הטבילה או מתוודים שם, יזהרו שלא יוציאו איזה פסוק או דבר תורה מפיהם, אלא יאמרו מחוץ למקום שבו ישנם אנשים ללא בגדים.
הרהור במקוה
לא. בחדר של המקוה – אסור להרהר, כיון שדינו כמרחץ שאסור להרהר בו בדברי תורה, אך מקווה שמימיו עמוקים יותר מי' טפחים – מותר להרהר בהם בדברי תורה, וטוב להעכיר את המים ברגליו כדי שלא יראה לבו את הערווה.
כוונות במקוה
לב. אסור לכוון שמות הקודש בתוך המקווה מתוך דפי למינציה. ואף שמותר להרהר שמות קודש במחשבה כשהוא בתוך מי המקווה, להרהר מתוך נייר – אסור.
ריבוי טבילות במקוה ציבורי
לג. הרוצה לטבול מספר רב של טבילות – יכול לעשות זאת במקווה פרטי, אבל לא במקווה ציבורי, כדי לא להפריע לאחרים הרוצים לטבול.
ניגוב אחר טבילה
לד. יש חסידים ואנשי מעשה הנוהגים לא להתנגב אחר הטבילה בערב שבת עד שמי המקווה ייבשו מעצמם, כפי שכתב רבנו האר"י, כיון שמי המקוה הם מים חשובים וטהורים, ובעיקר בערב שבת שמקבל עליו קדושת שבת. אכן, בימות חורף הקרים – אין לנהוג כך, משום סכנה לבריאות. ומכל מקום מנהג משובח הוא להשאיר חלק אחד בגוף, כמו: כף היד, חלק מהזרוע או מקום אחר בגוף ללא ניגוב, כדי לקיים במקצת את דברי רבנו האר"י עליו השלום.
רחיצה אחר הטבילה
לה. יש אוסרים לרחוץ במי הברז אחרי הטבילה כל עוד הוא נמצא במקווה. לכן, הרוצה לשטוף עצמו ממי המקווה – ינגב עצמו במקום אחר, ורק לאחר מכן ישטוף עצמו במי הברז. וכשעושה כן אין זה נחשב רחיצה לאחר טבילה.
