זמן קריאת שניים מקרא ואחד תרגום
זמני קריאת שמו"ת
יד. יש נוהגים לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" במהלך ימי השבוע, ובכל יום קוראים קריאה אחת, על פי סדר העולים לתורה בשבת, וביום שישי משלימים את הפרשה עד סופה. אמנם אף שמהדין יכול להתחיל לקרוא שמו"ת מיום ראשון של אותו שבוע (וה"ה לאחר מנחה של שבת קודש), מ"מ טוב לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" ביום שישי בבוקר מיד אחרי התפילה, ומצווה מן המובחר לקרוא כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין.
שמו"ת אחר טבילה
טו. הטובל קודם חצות – צריך שיקרא קודם שמו"ת, אבל הטובל אחר חצות – אין זה משנה אם יקרא שניים מקרא ואחד תרגום קודם הטבילה או אחר הטבילה.
שמו"ת ביום שישי עד להדלקה
טז. מי שאינו יכול לקרוא ביום שישי אחרי התפילה – יקרא ביום שישי במהלך היום עד זמן הדלקת "נרות שבת".
שמו"ת או שיר השירים
יז. אם זמנו דחוק בערב שבת – מוטב שיקרא "שניים מקרא ואחד תרגום", משיקרא "שיר השירים", כיון שחייב מדינא בקריאת שנים מקרא, ואילו קריאת שיר השירים אינה חיוב אלא מנהג.
שמו"ת בשבת
יח. מי שלא קרא "שניים מקרא ואחד תרגום" ביום שישי – לכתחילה לא יקרא בליל שבת וכן לא בשבת בבוקר קודם עלות השחר, משום שכתבו גורי האר"י ז"ל שאין לקרוא תרגום בלילה, אלא יקרא ביום שבת לפני התפילה, או אחרי תפילת הבוקר לפני קידוש של שבת [אך לא יאחר את סעודת שבת עד אחרי חצות היום בשל כך]. ומכל מקום, אדם שחושש שלא יתאפשר לו לקרוא ביום שבת – יכול לקרוא גם בליל שבת.
זמני איחור שמו"ת
יט. לא קרא שמו"ת לפני קידוש היום – יקרא אחרי הסעודה לפני תפילת מנחה. לא קרא לפני תפילת מנחה – יקרא אחרי מנחה עד הערב, ואם לא קרא עד הערב – יכול לקרוא עד יום רביעי.
איחור שמו"ת בשמח"ת
כ. מי שלא קרא עד יום רביעי – רשאי בדיעבד להשלים במשך כל השנה עד יום שמחת תורה, והוא בכלל. ויש אומרים שאדם שלא קרא שמו"ת – יכול להשלים קריאתו עד שמחת תורה, ולכתחילה – ישלים עד הושענא רבא, כלומר עד לפני שמחת תורה, ובדיעבד – יקרא בשמחת תורה ולא הפסיד. ואם לא השלים קריאתו גם ביום שמחת תורה – אינו יכול להשלים יותר, משום שכבר עבר זמנו.
תזכורת לשמו"ת
כא. מי ששכח לקרוא ולא קרא "שניים מקרא ואחד תרגום" פעם אחת – ירשום זאת כדי שיזכור להשלים פרשה זו במשך השנה.
אופני קריאת שמו"ת
כב. סדר קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" משתנה על פי המנהגים השונים:
- מנהג א': קוראים את כל פרשת השבוע פעמיים מתחילתה ועד סופה, ואח"כ פעם אחת את התרגום על הפרשה מתחילתו ועד סופו.
- מנהג ב': קוראים על פי חלוקה לפרשיות פתוחה או סתומה. כלומר, קריאת פרשיה מתחילתה עד תחילת הפרשיה הבאה [פתוחה או סתומה] פעמיים, ומיד קריאת תרגום על אותה פרשיה, וכן על זה הדרך עד סוף פרשת השבוע.
- מנהג ג': קוראים כל פסוק פעמיים ומיד את התרגום עליו מתחילת הפרשה עד סופה.
למעשה מנהגינו, ע"פ דברי רבותינו המקובלים שהם דעה המוזכרת באחרונה. כלומר, קריאת כל פסוק פעמיים ואח"כ את התרגום שעליו, אמנם אם לא קראה בדרך זו – יצא ידי חובה.
כג. לא יקרא התרגום תחילה ואח"כ מקרא אלא יקרא שנים מקרא תחילה ואח"כ תרגום.
שמו"ת בטעמים
כד. ראוי להיות בקי בקריאת טעמי המקרא ולקרוא "מקרא" בטעמי ה"מקרא". ומי שאינו יודע לקרוא את ה"מקרא" בטעמיו – יקרא "מקרא" ללא טעמי המקרא, וישתדל לקרוא לכל הפחות את הטעמים המפסיקים: אתנח וסוף פסוק.
כה. יזהר שאת התרגום יקרא בלי טעמים.
סיום קריאת שמו"ת
כו. אחר שסיים לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום", יחזור על קריאת הפסוק האחרון פעם אחת ללא תרגום.
כז. מנהגנו שלאחר קריאת שמו"ת אנו אומרים "מזמור שיר ליום השבת".
סיום בדבר טוב
כח. כאשר פרשת השבוע אינה מסתיימת בדבר טוב – יש נוהגים להוסיף ולקרוא חוץ מפרשת השבוע גם את הפסוק הראשון של הפרשה הבאה, ולמנהגנו שאומרים לאחר הקריאה "מזמור שיר ליום השבת" – לא צריך לחזור ולקרוא עוד פסוק, כיון שמסיים בדבר טוב.
שמו"ת בעל פה
כט. ראוי לקרוא "שניים מקרא" מתוך החומש, אף אם יודע את הפסוקים בעל פה, אמנם אם קרא על פה – יצא.
שמו"ת בספר תורה
ל. מעיקר הדין יכול לקרוא שמו"ת מתוך חומש ולא מס"ת. אמנם יש מעלה בקריאת "שניים מקרא" מתוך ספר תורה, ומעלה נוספת יש בזה שבכך הקורא מגיה את ספר התורה תוך כדי הקריאה ומוודא שאין בו חסרות ויתרות או פסול אחר. אמנם, מכיון שצריך לקרוא "שניים מקרא" בטעמי המקרא, יעשה כך רק מי שמכיר את הטעמים בע"פ ויכול לקרוא מתוך ספר התורה, אך אדם שלא מכיר את הטעמים לפרשה בע"פ – עדיף שיקרא מהחומש בטעמים.
שומע כעונה בשמו"ת
לא. לכתחילה צריך לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" בעצמו, ובדיעבד אם שמע מאחר וכיון לשמוע מילה במילה – יצא ידי חובתו.
שמו"ת בהאזנה
לב. השומע קריאת "שניים מקרא ואחד תרגום" ברדיו או בהקלטה – לא יצא ידי חובה, מכיון שאין כאן 'שומע כעונה'.
קריאת ההפטרה
לג. נוהגים לקרוא את ההפטרה פעם אחת "מקרא" ללא תרגום אחרי קריאת הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום", למרות שמן הדין אין חיוב לקרוא את ההפטרה (וראה עוד להלן סעי' מ"ח-מ"ט).
