מי רגלים

מי רגלים

סא. דבר שבקדושה כנגד מי רגליים – אסור לקרוא דבר שבקדושה כנגד מי רגליים[1].

סב. התלכלך ממי רגליים – אם בשעה שמתפלל או מברך הרגיש שהתלכלכו בגדיו במי רגליו – מותר לו להמשיך בתפילתו או ברכתו, כיון שהם מכוסים בבגד עליון, ואעפ"י שברטיבותם יש "טופח על מנת להטפיח" (דהיינו שבגדיו יכולים ללחלח ברטיבות דבר אחר שיגעו בו)[2]. אך אם קרה לו הדבר קודם שהתחיל להתפלל או לברך – עליו להחליף את בגדיו ואח"כ יתפלל[3].

סג. חולה – מי שהוא אנוס מחמת חולי וכדו' ומטפטפים ממנו טיפות מי רגליים – יכסה את האיבר בבד שאינו נותן למים לעבור או בניילון, כדי שלא יטנפו מי הרגליים את בגדיו, וכאשר הוא מרגיש שיוצאים ממנו טיפות – יפסיק להתפלל וימתין עד שיכלו המים, ואח"כ ימשיך בתפילתו. ואם אינו יודע מתי יוצאים ממנו טיפות, או שמוציא פסולת של גופו מן הצד (בדרך "קאטטר") ולא דרך האברים הרגילים – מותר לו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל אם יכסה את בית הקיבול של המי רגליים או הצואה, ויפזר עליו ריח טוב כדי שלא יגיע ממנו ריח רע, וק"ו אם נמצא בציבור עליו להקפיד על זה[4].

סד. צואה על גופו – אם יש צואה על גופו והיא מכוסה, ואין בה ריח רע – יש מתירים לעסוק בדבר שבקדושה ויש אוסרים, וראוי להחמיר[5].

סה. צואה בפי הטבעת – צואה שנמצאת בפי הטבעת, אפילו היא מכוסה, ואין בה ריח רע, והיא מועטת – אסור לו לעסוק בדבר שבקדושה כיון שהיא יותר חמורה מצואה שנמצאת על גופו. ולכן חייב אדם להקפיד לנקות את עצמו יפה יפה בפי הטבעת ע"י מים או נייר רך, ועדיף שיהיה רטוב (וטוב להשתמש במגבונים לחים וכדו'[6]). וכל זה הוא רק אם הייתה נראית הצואה כשיושב, אבל אם לא נראית כלל כשהוא יושב – מותר לעסוק בדבר שבקדושה כיון שלא ניתנה התורה למלאכי השרת[7].

סו. מצא צואה בדיעבד – אם קרא קריאת שמע ומצא אח"כ שהייתה לו צואה בפי הטבעת – יש מחלוקת אם יצא ידי חובה או לא, ולכן יחזור ויקרא קריאת שמע בלי ברכותיה[8].

[1] שו"ע סי' ע"ז סעי' א'.

[2] שו"ע סי' ע"ח. בא"ח פרשת בא סעי' כ"א.

[3] כה"ח סי' ע"ח ס"ק צ'.

[4] שו"ע סי' ע"ח. בית יוסף שם. כה"ח שם ס"ק א'. תשובות רמ"א סי' צ"ח. אוצר השו"ת שם. כה"ח סי' ע"ו ס"ק כ"ג.

[5] שו"ע סי' ע"ו סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק י"ט.

[6] שו"ע סי' ע"ו סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק כ"ו.

[7] כה"ח סי' ע"ו ס"ק כ"ז עפ"י יומא ל' ע"א.

[8] בית יוסף סי' ע"ו. כה"ח שם ס"ק כ"ד.