האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי
נ"ל בס"ד דידוע דהדברים שמדבר האדם עם התחתונים הן תוכחות הן אזהרות אם יהיו המלאכים והנשמות של מעלה מקשיבים להם ומסכימים בהם אז ברית כרותה שיהיו אותם הדברים מרוצים ומקובלים אצל התחתונים יען כי בני אדם התחתונים יש לכל או"א מזל למעלה ושורש בעולם הנשמות וכאשר יתקבל הדבר אצל השורש והמזל ממילא יהיה מקובל אצל התחתון כי בתר רישא אזיל גופא וז"ש האזינו השמים המלאכים והנשמות שהם יושבי שמים ולא שתוכחות אלו צריכים לכם אלא כדי שבהאזנתכם אז תשמע הארץ אמרי פי שיהיו אמרי מקובלים ומרוצים אצל שוכני ארץ:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"ד מ"ש המפרשים ז"ל ע"פ אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך כלומר אל תוכח לץ להדיה במומין שלו פן ישנאך על אשר ביישתו ואז ממילא לא ישמע לתוכחתיך אלא הוכח לחכם שהוא נקי במומין של הלץ בפני הלץ ואז יאהבך ויהיה נשמע לתוכחתיך עכ"ד וידוע כי החכמים מכונים בשם שמים כי מלאכתם היא מלאכת שמים וכל אחד נקרא על שם מלאכתו אבל עמי ארצות נקראים בשם ארץ כי מלאכתם ארציית ולכן נקראו עמי ארצות וז"ש האזינו השמים בני אדם החכמים ואדברה בדבור קשה של תוכחת ואין אתם צריכים לזה אלא אני מדבר עמכם כדי שתשמע הארץ אלו העמי ארצות אמרי פי ולגבי דידם נקראים אמרים שהוא אמירה רכה מפני שאין אני מוכיחם להדיה:
יערוף כמטר לקחי וכו'
י"ל למה דימה התורה למטר וגם לטל ואחר שדימה אותה לטל חזר עוד הפעם ודימה אותה למטר באומרם כשערים עלי דשא וכרביבים עלי עשב ונ"ל בס"ד כמ"ש מהר"א נבישון ז"ל בביאור משלי דף פ"ח מלך מצרים היה יושב במסיבו עם כל השרים והרמב"ם ז"ל ביניהם ויאמר המלך הגידו נא לי כמה ערכי וכמה אני שוה וכולם כבהמות נדמו כי היו יראים להמשילו לאיזה דבר פן יאנף אך רק הרמב"ם ז"ל אמר אדוני המלך שוויך וערכך כמו המטר שהוא מחיה לכל העולם ושבח המלך את הרמב"ם וינשאהו יען שלא שם לו גבול ע"ש ונ"ל כונתו בזה הדמיון לומר שהמלך הכל נהנים ממנו עני ועשיר חלש וגיבור דאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו וכן המטר טובתו והנאתו היא לכל עשיר ועני חלש וגיבור גבוה ונמוך והנה לזה דימה התורה למטר דיד הכל שוה בה עני ועשיר חלש וגיבור כל הרוצה ליטול יבא ויטול גם תדמה למטר דכמו המטר אין קונין אותו בדמים כן התורה צריך ללמדה בחנם ולכן אמר תחלה יערוף כמטר לקחי ברם לא החליט לה הדמיון של המטר שתדמה לו בכל ענין מפני דהמטר אין נהנין ממנו אלא בימות החורף אבל בקין הוא קללה לכך חזר ודימה אותה לטל ואמר תזל כטל אמרתי שאין הטל נפסק לא בחורף ולא בקיץ וא"ת כיון דדימה אותה לטל שמא תדמה אליו בכל ענין דהטל אינו יורד אלא בלילה ואינו מצוי ביום וא"כ תאמר אין עסק התורה ביום לכך חזר ודימה אותה למטר פעם שנית משום חסרון זה שיש בטל ואינו במטר כי המטר יורד בין ביום בין בלילה לז"א כשערים על דשא וכרביבים עלי עשב:
או יובן בס"ד התורה נראית מתשת כוחו של הגוף דלכך נקראת תושיה אך באמת היא נותנת חיים לגוף ולזה תדמה למטר שנראה עורף אך הוא מחיה וז"ש יערוף כמטר לקחי וכל זה לגוף אבל לנפש אין נראה בה עריפה מעיקרא אלא תדמה לטל שהוא בנחת כי היא נח לנפש גם מעיקרא וזהו תזל כטל אמרתי ואחר שדבר כנגד חסרון הכח חזר ודבר כנגד חסרון הממון שנראה לעין שהאדם נחסר ומפסיד ממונו מכח עסקו בתורה שאין לו פנאי להשגיח עליו אך זה אינו אלא אדרבה ממונו מתברך ואם יראה הפסד הוא לתועלתו ולזה עשה דמיון לשעירים עלי דשא שהוא רוח סערה שמנענעין הדשא וכפתין אותו לכל צד ובאמת זהו טובתו וכן רביבים שהם מורין כחץ דנראין קשין לעשב והם באמת לטובת העשב ולכן כיון שהתורה נתנה לטובתכם ולא לרעתכם כאשר שם ה' אקרא היא התורה שכולה שמותיו של הקב"ה ולכך נקראת שם ה' אתם הבו גודל לאלהינו שתברכו עליה בתחלה ובסוף וכמ"ש במדרש אדם מישראל העולה לקרות בתורה כיצד מברך כך שנו חכמים העולה לקרות בתורה מברך לפניה ולאחריה אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך אתה מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ואם תאמרו שמא לרעתכם נתתי את התורה לא נתתי אלא לטובתכם וכו' ע"כ:
ונראה לפרש בס"ד הטעם שכינה התורה בשם לקחי דידוע שבנין האדם הוא ע"י ד' מיני יסודות אלו שהם לח קר חם יבש וכשיסודות אלו הם במזג השוה בשלום ושלוה ומנוחה אז הוא טובה גדולה לאדם מכל צד ולכן התורה שהיא מזון הנפש והיא חיות האדם יש לה ד' חלקים שהם פרד"ס כנגד ד' יסודות אלו שע"י זכות ד' חלקי התורה יהיו ד' יסודות אלו אצל האדם במזג שוה וטוב ולכך כינה התורה בשם לקח"י שהוא ר"ת לח קר חם יבש ובזה יובן בס"ד ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי כי שם הוי"ה שהוא כנגד ד' חלקי התורה שהם פרד"ס הוא משפיע בד' חלקים שהם ר"ת חלק"י יען כי אתה היא התורה שבנויה בכ"ב אותיות מן א' עד ת' ובחמשה אותיות מנצפ"ך שאלו נרמזו באותיות אתה היא תומך גורלי להמשיך לי שפע וחיות ומזון לד' חלקים הנז' מן ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה ולז"א זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים חלקי רמז לארבע חלקים הנז' גם נ"ל בס"ד דחלק הפשט של התורה דימה אותו למטר שהוא יורד בהתלבשות הרקיע בעננים כן לימוד זה לומדים בהתלבשות אך חלק הסוד דימהו לטל שיורד בלי התלבשות:
כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו
נ"ל בס"ד דידוע בגמר תיקון שם הוי"ה אז יהיה השם נקרא ככתבו וידוע דגמר התיקון יהיה ע"י הצדקה לש"ש שעל ידה יהיה מחיית עמלק ואז יהיה השם שלם וידוע כי הצדקה נרמזה באותיות גימל דלת דאלפא ביתא כמ"ש רז"ל בגמרא גימ"ל דל"ת גמול דלים ואז בזה ישתלם השם באותיות ה"ו וז"ש כי שם ה' אקרא ככתבו צריך שאתם הבו גד"ל גימ"ל ד"ל לאלהינו לש"ש שבזה יהיה השם שלם בו"ה הבאים אחר גימ"ל דל"ת וכיון שנשלם השם אז נקרא ככתבו:
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וכו'
נ"ל בס"ד דאם רואה אדם איש צדיק ולוקה ביסורין גדולים אל יהרהר אחר מדותיו יתברך כי ידע שזה אע"פ דעתה הוא צדיק הנה בגלגול הקודם היה רשע וסובל יסורין קשים על גלגול שקדם וכדהוה באיוב שהיה צדיק וסבל יסורין קשים על גלגול הקודם שהיה תרח עובד צלמים וז"ש הצור הוא השי"ת תמים פעלו ולא תהרהר אחר פעלו כי כל דרכיו משפט כל דייקא בין לאדם שנראה עתה צדיק בין לאדם שנראה עתה רשע כי הוא יתברך אל אמונה בעשיית המשפט אע"פ שאין עול בזה האדם שעושה בו משפט יען כי זה האדם צדיק וישר הוא בגלגול זה בלבד ולא היה צדיק וישר בגלגול אחר ולכך עושה בו משפט כתוב:
שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל
נ"ל בס"ד הכונה אע"פ שהאדם קלקל והשחית כל השנה בעונות עכ"ז ניתן לו בסוף השנה ימי רצון הם ימי חודש אלול לשוב בהם ולא עוד אלא חיבר עמהם עשרה ימים מראשית שנה החדשה הבאים אחריהם כדי שיצטרפו לארבעים יום וארבעים לילה כנגד מ' יום ומ' לילה שעלה מרע"ה למרום והביא לוחות שניות ונסלח לישראל וז"ש שחת אע"פ שהאדם שחת גופו ונפשו בעונותיו כל השנה כולה עכ"ז ל"ו ל"א למפרע אלול בניו בו יהיה בנין שלו שיבנה מה שקלקל והשחית ע"ד מ"ש רז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך וזהו ל"ו ל"א אותיות אלול יהיו בניו בנין שלו ולא עוד אלא צירף עם שלושים יום אלו של אלול עוד עשרה ימים של ראשית השנה החדשה כדי להשלים אותם לארבעים לילה וארבעים יום וזה נרמז בתיבת מומם שהוא מ' ומ"ם וכנגד מ' של לילה דיש בה שינה עכ"פ נקיט מ' בלא מלוי וכנגד מ' של יום שהם שלמים נקיט מ"ם מלאה וכל זה החסד עשה השי"ת לאדם עכ"ז תראה שיש דור עקש ופתלתול גם בימים אלו שאין חוזרים בתשובה כראוי:
הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם וכו'
נ"ל בס"ד דידוע האות שיש בה קבלת התשובה היא אות ה' וכנז' בגמרא אך ידוע כי זה הפתח של אות ה"א שנפתח לתשובה הוא לה' לבדו כי החכמה והנבואה פסקו על החוטא חיוב מיתה דנפש החטאת היא תמות ורק הקב"ה אמר יעשה תשובה והוא אשר פתח הפתח של התשובה ואחר כל החסד הזה שעשה השי"ת לאדם איך יתבטל במעשה התשובה ולא יכנס בפתחה שא"ק וז"ש ה' לה' פירוש אות ה"א של התשובה היא לה' לבדו דהנבואה וחכמה דנו את הדין למות ואיך אתם תגמלו זאת מלשון גמולה דא מבעלה שהוא ר"ל מופרדת ומובדלת והתשובה נקראת זאת כנז' במדרש חז"ל גם זאת קאי על אות ה"א דקאי עלה איך אתם תהיו מופרשים ומובדלים ממנה ואם בהיותם חוטאים יעסקו בתורה הוא חצי נחמה כי יש תקוה ע"י עסק התורה יתנו לב לשוב בתשובה אלא דא עקא הם עם נבל בחטאים ועוד ג"כ לא חכם בתורה ואם אתה סומך על טעם זה שהוא אביך ואב שמחל על כבודו כבודו מחול הנה אין ממש בסמך זה דהן אמת שהוא אביך דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם הנה הוא ג"כ קנך שקרא אתכם עבדים דכתיב לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וארז"ל כשעושין רש"מ הם בנים וכשאין עושין רש"מ הם עבדים וזהו קניך שנקראת עבד על אשר קנה אותך ואם תאמר הוא גרם שברא היצה"ר גם זה אינו יען כי כבר עשך ר"ל תקנך כמו ובן הבקר אשר עשה שתיקן אותך במעמד הר סיני שפסקה זוהמת הנחש ונעקר יצה"ר מלב ישראל כמ"ש רז"ל אך אח"כ הם חזרו והמשיכו אותו עליהם בידם ועוד נמי איכא טעם אחר ויכוננך שנתן לך התורה שהיא תבלין ליצה"ר ויכונניך בה ואתה הבטל ממנה תתחייב בנפשך:
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וכו'
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל בית ראשון היה כנגד יום ראשון דששת ימי בראשית ובית שני כנגד יום שני ובית שלישי כנגד יום שלישי שהוכפל בו כי טוב לכך יהיה קיים לעולם ובזה פרשתי בס"ד יחיינו מיומים וביום השלישי יקיימנו ונחיה לפניו שהגאולה תהיה ע"י יתברך ולכך תהיה קיימת גם ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בביאור הכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם כלומר עתה יש ערבובייא בביאת הנשמות בעוה"ז יש אדם שנפשו משרש אדה"ר ורוחו מקין ונשמתו מן הבל וכן על זה הדרך באופנים שונים ולעתיד כולם יבואו בגופים כסדרן ואינו מתערב שורש זה בשורש אחר וז"ש בהנחל עליון גוים קרי תיבת גוים ג' יו"ם שינחלנו בית שלישי שהוא כנגד יום השלישי בהפרידו בני אדם שאותו זמן לא ישאר ערבובייא ותערובת בביאת הנשמות אז אותו זמן ישלים טובת ישראל למטה בעוה"ז והוא כי יצב גבולות עמים חלק השבעים אומות למספר בני ישראל שאז ירשו הכל:
או יובן בס"ד יצב גבולות עמים כל אות בכ"ב אותיות אלפא ביתא הוא נקרא גבול לאות הקודם ממנו וא"כ גבולות של אותיות עמים הם אותיות כנ"ף כי מ"ם השנית כפולה ואינה בחשבון ואחר אותיות עמי למפרע הוא כנ"ף וידוע בכל כנף של ציצית יש מספר אחד שהוא ח' חוטין וחמשה קשרים כנגד שבטי ישראל שהם י"ג כי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ותתגלה הארת הכנף לישראל ותשפיע בהם גם תהיה להם ברכת הכנף שנתנבא הנביא והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם כנז' בזכריה ח' ולז"א יצב גבולות עמים הוא הבטחת הכנף הנז' למספר בני ישראל:
כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו
נ"ל בס"ד חבל רמז לתורה שבכתב ותורה שבע"פ כי תורה שבכתב מתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד הרי ב"ל דחבל ותורה שבע"פ יש בה ח' דרגין שהם כשר ופסול טמא וטהור אסור ומותר חייב וזכאי ולא זכו ישראל בתורה שהיא שרביטו של מלך אלא מפני שהם חלקו יתברך דכל ע' אומות נתנו לשבעים שרים ורק ישראל הם חלק ה' וז"ש כי חלק ה' עמו לכך יעקב התורה שהיא חב"ל הנה היא נחלתו דוקא וכמ"ש מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי וכו':
זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור
נ"ל בס"ד דאיתא בירושלמי כאשר הגיד רבי יוחנן לרבי חייא בר אבא על זתים וכרמים שלו שמכרם כדי לעסוק בתורה התחיל ר"ח לבכות א"ל ר"י למה אתה בוכה א"ל דלא שבקת לסיבותך כלום א"ל חייא ברי קשה בעיניך שמכרתי דבר הנברא בששה ימים וקניתי דבר הנקנה בארבעים יום ע"ש לפ"ז אם האדם יביט בששת ימי בראשית שכל עוה"ז ומלואו נבראו בששה ימים יתפעל להשתדל ולרדוף אחר עסק התורה שנתנה בארבעים יום ולא יפנה לבו אל חמדת עוה"ז גם אם יביט האדם איך הוא משתנה טבעו מצד לצד בדברים הגשמיים של עוה"ז מימי הבחרות לימי הזקנה בזה יכיר כי עולם הגשמי הוא הבל וכמ"ש הרב קול יעקב בריש קהלת בביאור הבל הבלים אמר קהלת ע"ש וז"ש זכור ימות עולם שכל עוה"ז ומלואו נבראו רק בששה ימים ואיך לא תרדוף אחר התורה שנתנה בארבעים יום ועוד בינו שנות דור ודור כי ימי הבחרות נקראים דור בפ"ע וימי הזקנה נקראים דור בפ"ע וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ תמים היה בדורותיו וז"ש בינו שנות דור ודור פירוש השינוי שיש בין דור הבחרות לדור הזקנה בעניינים הגופניים או יובן שנות כמשמעו תבינו השמם של הדורות שקדמו מה נעשה בהם ומה עבר עליהם ומה נשאר בידם וכמ"ש ע"פ דור הולך ודור בא וכו' ואם לא תבונן בדורות הראשנים הישנים הנה תבונן בדורות הקרובים דור אביך ודור זקניך מה היו ומה עלה בידם וזהו שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכו'
נ"ל בס"ד כנשר שהוא רחמני ביותר על בניו כן הוא יתברך יעיר קנ"ו אורות שביסוד שהם מספר יוסף להשפיע בהם לישראל ולא מבעיא לצ"ג מעיקרם אלא גם לאותו שהיה מגוזליו לשון גזל שעשה עבירות וגזל כביכול את הקב"ה במה שהשחית נשמה שבקרבו והוריק נ"ק לסט"א הנה גם על זה ירחף וא"ת איך ירחף עליו והוא קלקול כ"כ שגזל וטרף לז"א יפרוש כנפיו יקחהו כנפיו הוא אור התשובה כנף י"ו ה"ס או"מ דציצית שיש בכל כנף ד' חוטין או דחותר לו חתירה מתחת כסא הכבוד ששם ד' חיות וכל חיה יש לה ד' פנים שהם י"ו ישאהו על אברתו רמז לתיקון היסוד באבר התשמיש שנקרא ת"ו שהוא אות וזהו אברתו אב"ר ת"ו:
או יובן בס"ד יפרוש כנפיו הם חסד וגבורה וכמ"ש ימין ושמאל תפרוצי יקחהו מן הגלות ישאהו על אברתו יובן ע"פ מ"ש בס"ד בסה"ק אדרת אליהו בהפטרת מסעי בפסוק מה מצאו אבותכם בי עול כי רחקו מעלי ששם ישראל נכלל בשם אלהים באופן שתכתוב שם ישראל למעלה ע"ד התחברות יראה אהבה הנז' בזוה"ק ובזה פרשתי בס"ד הסליחות של חודש אלול ועי"ת שאומרים אתאנו על שמך ה' עשה למען שמך על שמך דייקא שיש לנו מעלה ששמינו מתחבר עם שמך באופן ששמינו למעלה ולכן עשה למען שמך כמו שטען יהושע ומה תעשה לשמך הגדול הוא שם אלהים גדול המספר שיש לנו התחברות בו ולז"א ישאהו על אברתו על דייקא:
או יובן בס"ד יפרוש כנפיו כנפי י"ו כי כנפים של אותיות י"ו באלפא ביתא הם כ"ז רמז לכ"ז אותיות התורה שהם כ"ב ומנצפ"ך שהם כ"ז צינורות השפע ישאהו על אברתו אור תב כלומר אור התשובה כי תרגום שב הוא ת"ב:
ועוד נ"ל בס"ד דארז"ל בחרבן נתמעטו כנפי החיות שהיו שש ונשארו ארבע ולכן בזכות המשנה שהיא ששה סדרים נשלמים שש כנפי החיות וז"ש יפרוש כנפיו כנפי וא"ו של החיות יקחהו לעמו ישראל בחירו מן הגלות ואז ישאהו על אברתו תיבת אברתו קרינן בה או"ת ר"ב רמז לאות צד"י דמנצפ"ך שהוא אות רב מכל האותיות שמספרו תת"ק וידוע דהגאולה לעתיד תהיה באות צד"י דמנצפ"ך וכנז' בפרקי ר"א וז"ש ישאהו על אברתו או"ת רב במספר:
ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר
נ"ל בס"ד בדד רמז לתורה שבע"פ שיש בה ח' דרגין שהם ד' וד' ולכן נאמר דדיה ירוך בכל עת שהיא דד המניקה חלב לאדם וז"ש בד"ד ינחנו שבזכות תורה שבע"פ תהיה הגאולה בב"א או יובן ב' דד הם שני דלתין של שם שדי ושם אדני שנפגמו בחטא חוה בסוד הנחש השיאני ש"י אנ"י שיתוקנו ואז ינחנו לישראל עמו או יובן בס"ד ב' ד"ד יחוד עליון של הוי"ה אהיה שהם ד' אותיות וד' אותיות ויחוד תחתון של הוי"ה אדנ"י שהם ג"כ ד' אותיות וד' אותיות או יובן בס"ד דד רמז לתיקון מ"ם סתומה של למרבה המשרה שלעתיד תתחלק באלכסון ותהיה שני דלתין של דד ועליה נאמר לשקוד על דלתותי יום יום וכמ"ש הרג"ש ז"ל בטוב הארץ:
כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם
פירש אחי ידידי החכם כמה"ר משה נר"ו ע"פ מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוקי שמואל בדברי דוד הע"ה עם אנשיו בענין הריגת שאול הע"ה כאשר נמסר בידו במערה והוא כי לפעמים יצה"ר מיעץ לאדם עיצה רעה אך מראה לו שהיא עיצה טובה וחושב האדם שהיא נתנה לו מאת היצה"ט אמנם במה תוודע שהיא באה לו מן יצה"ר ורעה היא הוא מאחרית דבר שאם אחר שיעשה האדם את המעשה אשר יעץ אותו יכהו לבו ויתחרט זה מבחן כי רעה היא ומיצה"ר באה ואם לא יתחרט אלא עודנו רואה את המעשה אשר עשה טובה היא אז נודע שהיא מן יצה"ט ובזה פירש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל הפסוקים שם בטוב טעם דפח"ח יע"ש וז"ש כאן כי גוי אובד עצות המה פירוש כאשר יבא להם מן היצה"ר עצות לעשות איזה מעשים אין בהם תבונה להכיר שעצות אלו הם מן היצה"ר אלא חושבים שהם מיצה"ט וא"ת מה יעשו מאחר שרואין לפי הנגלה שבה היא עיצה טובה ולכך מחזיקים אותה לעצת היצה"ט לז"א לו חכמו ישכילו זאת פירוש אם היו חכמים היו יכולים להשכיל זאת והוא כי יבינו לאחריתם של אותם עצות אחר שעשו את המעשים ע"פ אותם העיצות אם לבם מתחרט על המעשים אז ידעו שהם מיצה"ר עכ"ד נר"ו:
ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אני מעיד בכם
נ"ל בס"ד דידוע שישראל נקראו אדם ואין עכו"ם נקראים אדם והנה נקודות של אדם הם שני קמ"ץ וכל קמ"ץ מספרו י"ו וב"פ י"ו הוא ל"ב רמז שצריך האדם להיותו לבו עמו תמיד בעבודת ה' ולא יהיה חסר לב ולכן בא מספר לב קשור ודבוק בשם אדם שניתן לישראל דוקא אך בא לחצאין שהם ב' קמץ לרמוז שצריך שיהיה לאדם לב נשבר תמיד וכמ"ש לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה לכן בא מספר של לב באדם נשבר לחצאין שהוא ב"פ ו"י אחד תחת האלף ואחד תחת הדל"ת רמז שצריך לקרא וי על זמן הראשון שיש לו בעולם הזה שהוא זמן הבחרות שנקראים ימי עליה דודאי לא היה נקי בהם וצריך לקרא וי על זמן הד' שרואה אחרי צאתו מעוה"ז שבו ג' זמנים והוא זמן שעתיד לתת בו דין וחשבון לנפש וגופו שוכב במקום עפר בקבר ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב במשלי ט"ז לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו דהיינו לב הנרמז בשם אדם יורה שצריך שיחשב דרכו שעבר ולהבא זמן ראשון וזמן האחרון ואם יעשה כן אז ה' יכין צעדו שיעזרהו לעבודתו ובזה פרשתי בס"ד ג"כ רמז הכתוב שם בסי' כ"ז כמים הפנים אל פנים כן לב האדם לאדם ר"ל ניתן מספר לב בשם אדם כדי שיביט בזה וילמוד מוסר לעצמו ע"פ האמור:
נחזור לעניינינו דנמצא נרמז מספר לב בשם אדם להורות לו שיהיה תמיד לבו עמו בעבודת ה' ובעסק תורתו ולא יהיה חסר לב ועי"כ ישתלם אז בתואר אדם שהוא תואר המעולה והמשובח שעולה מספרי כמספר הוי"ה במלוי אלפין ובזה יובן בס"ד הטעם שהתורה נקראת עז ונתנה לישראל דוקא ולא לאוה"ע יען כי מספר אדם שניתן לישראל ולא לאוה"ע עם מספר הנקודות שהם לב עולים מספר עז ולז"א ה' עז לעמו יתן וימתק יותר לפ"ד זוה"ק שישראל נקראו לב ועשו כבד נמצא בזה מובן הטעם שזכו לתואר אדם אשר נקודותיו הם מספר לב:
ובזה יובן בס"ד הכתוב באיוב כ"ו תולה ארץ על בלימה אותיות ל"ב מ"ה הם ישראל שנקראו אדם שבו מספר לב ומספר מ"ה ובעבורם העולם קיים ולכן אמרה תורה מי פתי יסור הנה חסר לב דאין ראוי לעסוק בתורה הנקראת עז אותו אדם שהוא חסר לב שאין לו מספר עז שהוא מספר אדם ושתי נקודות של קמ"ץ ובזה יובן בס"ד אשרי אדם עז לו בך מסילות בלבבם פירוש אשרי אדם שיש לו עז בך שאינו חסר לב דע"י שלימות הלב אז ישיגו המסילות של התורה בלבבם וז"ש ויאמר אליהם שימו לבבבכם חלק תיבת לבבכם לשתים וקרי בה לב בכם שלא תהיו חסירי לב אלא שימו מספר לב בכם לכל הדברים אשר אנכי מצוה בכם הן שבכתב הן שבע"פ הנקראים עז ולכך צריך שיהיה אדם שלם בלב שאז יש בו מספר עז שבזה תשיגו השגות עליונות בתורה:
