בן איש חי דרשות – כי תצא

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו
נ"ל בס"ד ידוע אין דבר מכניע הקליפות והמשטנים כמו מזמורי תהלים דלכן נקראים זמירות לשון זימור שמזמרים עריצים ואויב ישראל הוא הנחש וקודם אותיות נחש יש זמר ובזה יובן מ"ש השי"ת לנחש הוא ישופך ראש ר"ל ישופך בזמר שהוא ראש לאותיות שמך ואתה תשופנו עקב סוף אותיות נחש יש תס"ט כמנין איש חמסים וכמנין דין קשה דעל ידי שתחטאינו ותעשהו איש חמסים אז תעורר עליו דין קשה וז"ש כי תצא למלחמה צריך שתכין לך כלי זין שלך שהוא רמוז באותיות שהם על אויביך שהוא הנחש והוא זמר כי זה עיקר הזין של ישראל כשנלחמים עם אוייביהם לכל צרה מסוגלים מזמורי תהלים יותר מכל לימוד תורה ועי"ז ונתנו ה' אלהיך לאויביך הוא הנחש בידיך ואז ושבית שביו שב י"ו שב ר"ל שבע כמו שב שמעתתא דאיתא בגמרא והבירור הוא מן הקליפה שהיא נקראת רשות הרבים רחבו י"ו אמה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד אבג"י של אנא בכח וזה הבירור הוא שבעה בחינות או יובן שבעה פעמים י"ו הוא מספר יב"ק הרמוז בר"ת יענינו ביום קראינו ור"ת יענך ה' ביום צרה ודוק:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המפרשים ז"ל הטעם שאסר יהושע לישראל השלל של יריחו מפני שהיתה מפלתה בנס הפך הטבע ואין נהנין ממעשה נסים גם ידוע כשמוסר הקב"ה את אויב התחתון למטה ביד ישראל מוכרח שימסור גם אויב העליון שהוא השר של אותה אומה וז"ש כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידיך כלומר לא יאבד האויב מלפניך בדרך נס אלא ימסרנו בידיך שתהיה נוצח בטבע ועי"כ ושבית שביו שאין השלל נאסר עליך ונמצא הוא עושה כן לטובתך ואמר ונתנו שנקראת בכפל כי למפרע ג"כ נקראת ונתנו הרי נתינה כפולה כנגד אויב התחתון וכנגד השר שלו:

או יובן בס"ד אויב של ישראל הוא השטן וקודם אותיות שטן יש רמ"ח רמז למ"ע שהם חסדים ועל ידם ובזכותם יהיה ניצוח לישראל כי יתמתקו הגבורות בחסדים ובזה תלוי הנצוח ולז"א ברגז רחם תזכור ר"ל תזכור זכות רמ"ח מצות וז"ש כי תצא למלחמה הוא בזכות רמ"ח שהם רמוזים על אויביך הוא שטן דקודם שטן יש רמ"ח ועל ידם ונתנו ה' אלהיך בידיך כי הידים רמוז בהם חמשה חסדים ביד ימין וחמשה גבורות ביד שמאל וע"י זכות רמ"ח עשה שהם בסוד החסדים יתמתקו הג' דיד שמאל בהח' דיד ימין ואז ונתנו ה' אלהיך בידיך ושבית שביו קרי בה שבי"ו דידוע הקליפה אינה מתקיימת אלא ע"י אור קדושה הבלוע בה וזה אור קדושה רמוז באות ש' דרשע ונשארו אותיות ר"ע כמשמען ובזה פרשו המפרשים פסוק אוי לרשע רע ר"ל אוי לרשע כאשר תסתלק ממנו אות ש' שהיא חיות שלו וישאר בו רק רע וידוע כי רמ"ח עשה תתייחס לידים ובידים יש י"ו פרקים עד הזרוע כי האצבעות הם י"ד והכף והזרוע שתים הרי י"ו וזה החיות של רשעים שהוא אות ש' נשבה ונקח אותו על ידי מעשה המצות המתייחסים ליד שהיא י"ו פרקים וז"ש ושבית ש' בי"ו הוא היד שלך:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב ארץ החיים בפסוק תורת ה' תמימה דמפסוק זה עד הנחמדים מזהב יש ששה הוי"ות וקבלתי כשאדם בדרך ופגעו בו אויבים יאמר פסוקים אלו על אצבעותיו ויתחיל מהגודל ויבואו שם הוי"ה תמיד על האצבע הסמוך לגודל הנקרא אצבע בסתם ויבא עליו ששה הויו"ת ואח"כ יראה את האצבע ההיא נגד האויב עכ"ד ע"ש ונ"ל הטעם כי אצבע זו היא גבורה וכאשר מזכיר עליה ששה פעמים הוי"ה שהיא חסד ממתק אותה וידוע ע"י מיתוק הגבורה נכנע האויב ונ"ל לכן המגן שנ דוד הע"ה היה בו ששה קצוות כנגד ששה הויו"ת אלו שהיה נוצח על ידם ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב לדוד ברוך הי' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה אצבעותי דייקא ונראה לכך זכתה אצבע זו שכל ההזאות הם בה והנה אם תשים שתי ידים גבם למעלה ופניהם למטה כפי המונח שיניחם האדם בשעת ברכה שמברך בהם ותמנה את ז' כורתי ברית באצבעות תהיה אצבע הסמוכה לגודל כנגד דוד הע"ה נמצא מקומו הוא באצבע ששורה עליה שם הוי"ה ולכך אמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו כי אצבע שבו רמוז שם הוי"ה עמו וז"ש כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידיך ר"ל בסגולה שתעשה בידך בכונה הנז' ששוב תראה את היד לאויב ובזה תנצח ושבית שביו ובזה יובן וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך נקרא דייקא שקורין ששה הויו"ת בפה על האצבע ויראו ממך כאשר תראה להם האצבע שנקרא עליה שם הוי"ה:

או יובן בס"ד כי תצא למלחמה ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י דף טו"ב במאמר יו"ד עבד קרבא בתרין אתוון בכ"ף וסמ"ך וכו' דאות יו"ד קאי על הנפש שה"ס העשיה ואות כ"ף על נשמה שה"ס הבריאה ע"ש נמצא אותיות כ"י רמז לנפש ונשמה שהם בשני ההי"ן דשם הוי"ה שכינתא עלאה ושכינתא תתאה שהם הפועלים את הדין וז"ש כי הם סוד שני ההי"ן הנז' תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידיך רמז לכ"ח אותיות שיש בשם הוי"ה במלואו ומלוי מילואו ונרמזים בכח פרקין דאצבעות אשר בשתי ידים ובגלות אתמר וילכו בלא כח לפני רודף ובהצלחתם אמר ונתנו ה' אלהיך בידיך בעזר אותם כ"ח אותיות הרמוזים בידיך או יובן אומרו ונתנו ה' אלהיך בידיך רמז לשם כה"ת דסגולתו להמית האויב שבו הרג מרע"ה את המצרי וכמ"ש רבינו ז"ל ע"פ למה תכה רעיך ושם זה הוא אחר אותיות שדי שהוא המשדד המערכות ונרמז בידים כיצד הכף הוא רומז לאות כ"ף דשם הנז' וחמשה אצבעות רומזים לאות ה"א דשם הנז' ואות תי"ו רמוזה בציור כף היד שאם האדם קומץ כף ידו חצי קמיצה דהיינו שיעשה בה שלשה דפנות בלבד וצד אחד פתוח יהיה ציור אות ת' והגודל המשתלשל הוא ציור פסיעה דלבר של אות תי"ו וז"ש ונתנו ה' בידיך ר"ל בשם כה"ת שהוא רמוז בידיך:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד כי תצא למלחמה על אויביך ע"פ מש"ה והיה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל וקשא על זה קושית רז"ל וכתבנו הכונה דמרע"ה מקום השגתו נרמז במספר שמו שהוא מספר שם הוי"ה דיודי"ן ברבוע שעולה קפ"ד ושם אהי"ה דיודי"ן דעולה קס"א וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל וידוע יד ר"ל מקום וז"ש כאשר ירים משה ידו שמכוין למשוך כח מן מקומו שה"ס קפ"ד וקס"א דשם הוי"ה ושם אהיה אז גבר ישראל בכח זה וכאשר יניח המשכת כח זה אין להם עזר במלחמה והנה ידוע פני משה כפני חמה נמצא חמה רומזת למרע"ה וז"ש כי תצא למלחמה חלק התיבה לשתים וקרי בה מול חמה כי במקום וא"ו יספיק הקריאה בחולם כלומר תצא על אויביך בזכות משה ובכח הנמשך ממספר שמו אז ונתנו ה' אלהיך לאויב בידיך וככתוב והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל או יובן מול חמה רמז לשם אדני שמספרו ס"ה ומול אותיות חמה יש טנ"ו שהוא מספר שם אדנ"י והדין באויבי ישראל נעשה ע"י שם אדני בסוד דינא דמלכותא דינ"א וכנז' בסוד עשר מכות של מצרים:

וראית בשביה אשת יפת תאר
ק' והלא דין זה נוהג אפילו באינה יפה וה"ל למנקט אשה סתם ונ"ל בס"ד דארז"ל לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר וקשא תיבת אלא ופירש הגאון העשל ז"ל דאמרו בגמרא רב מצערא ליה דביתהו אמר דיינו שמצלת אותנו מן החטא ומגדלת בנינו לתלמוד תורה נמצא בכל אשה יש תרתי למעליותא אך ביפת תואר ליכא אלא חדא שמצלת מן יצה"ר משא"כ לגבי בנים רעה היא דארז"ל בסמיכות פרשת בן סורר ומורה לפרשת יפת תואר לומר דאשה יפת תואר תוליד בן רע וכזה פירש הגאון מהר"י ז"ל ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית ר"ל לא עצבו להוכיחו מפני שחש שיאמר לו בנו מדוע ככה עשית ליקח יפת תואר כי אדוניהו היה בן של יפת תאר ע"ש נמצא לפ"ז בכלהו נשי איכא תרתי יפויים בשני דברים הא' שמצלת בעלה מן החטא והב' בעבור הבנים אבל יפת תאר חסירה מתועלת הבנים ורק יש בה תועלת אחת ולזה פירש ואמר וראית בשביה אשת יפת תאר ר"ל יפה בתאר אחד ואינה כשאר נשי ישראל שיפים בשני תוארים ולכן ולקחת לך דייקא לתועלת עצמך דוקא ולא לתועלת בניך:

ובזה פרשתי בס"ד מ"ש רחל ליעקב אע"ה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי כי שתי תועליות יש מן האשה ותועלת דמצלת בעלה מן החטא לא שייכה אצל יעקב אע"ה דאינו צריך לכך כי הוא בן פ"ד שנה ולא ראה קרי ונשאר מצד נשיו רק תועלת אחד המגדלת בנים לתורה ולכך אמרה לו הבה לי בנים שאגדלם לתורה ואם אין שתחסר מן הבנים א"כ כאלו מתה דלא נשאר ממנה תועלת:

ובזה יובן בס"ד אומרו והיה הבן הבכור לשנואה דקשא מאי תליא הא בהא וכפי האמור מובן היטב כי תועלת דמצלת מן החטא ליכא אצל השונאה כיון דשונא אותה אינה מצלתו מן החטא דאינה חשובה בעיניו לכלום ואין לו תאוה בה כלל וזו התועלת תהיה רק מן השנית שהיא אהובה אצלו ובה תשקוט תאותו מעלמא ונשאר תועלת הב' מצד הבנים לכך יקדים לה הקב"ה הבנים שיצאו ממנה כדי שיהיה ממנה תועלת זו ולא תהיה חסירה לגמרי מצרתה האהובה ולכן מוכרח שיהיה הבן הבכור לשנואה:

כי תהיינה לאיש שתי נשים
נ"ל בס"ד דרך רמז דידוע שכר מצות בהאי עלמא ליכא משום דהמצוה נצחית וראוי שיהיה שכרה נצחי בעולם הנצחי ומקשים והא כתיב ביומו תתן שכרו ומתרצים דמצד הדין אין לאדם שכר כדי שיקיים בו מצות ביומו תתן שכרו והקב"ה נותן שכר בתורת חסד יען כי על כל מצוה יאמר ה' מי הקדמני ואשלם וכתבו המפרשים ז"ל דבעל תשובה שמהפך העונות לזכיות הנה זכיות אלו שתחלתם היו עונות וע"י תשובתו מאהבה נהפכו לזכיות יתן עליהם הקב"ה שכר בעוה"ז לקיים מצות ביומו תתן שכרו כי על זה לא שייך מי הקדמני כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וא"כ תשובה מאהבה תתייחס לכח האדם עצמו ויתן ג"כ שכר בעוה"ב בשביל שהוא נצחי עכ"ד נמצא לפ"ז זכיות שהם תחלתם היו עונות ונהפכו לזכיות יש להם דין בכור שנוטל פי שנים ר"ל חלק בעוה"ז לקיים מצות ביומו תתן שכרו וחלק בעוה"ב כדי ליתן שם שכר נצחי לכבוד המצוה וז"ש כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה הוא יצה"ט והאחת שנואה הוא היצה"ר וסוף דבר ילדו לו בנים הם הזכיות שנקראים בשם בנים כמ"ש רז"ל ע"פ אלה תולדות נח נח תולדותיהם של צדיקים מצות ומע"ט וילדו לו האהובה היצה"ט והשנואה היצה"ר כי עשה תשובה מאהבה ונהפכו העונות שהם ילדים של יצה"ר לזכיות והיה הבן הבכור לשנואה ר"ל דין בן בכור שנוטל פי שנים כלומר בעוה"ז ובעוה"ב אינו אלא באותם הזכיות שהם נולדו מן השנואה ר"ל שתחילתם עונות ואח"כ ע"י תשובה נהפכו לזכיות ופירש הדבר ואמר מהו ענין הבכורה הזאת שאני אומר היינו כי והיה ביום הנחילו את בניו קרי בה הנו"ן של הנחילו בדגש כלומר ביום שיבא לנחול את בניו הזכיות ליקח שכרם לא יוכל לבכר וכו' ר"ל לטעון לקחת על מצות הנולדים מיצה"ט שני חלקים בעוה"ז ובעוה"ב כי אם רק בן השנואה הוא זכות שנולד מיצה"ר יכיר הקב"ה לתת לו פי שנים בעוה"ז ובעוה"ב יען כי הוא ראשית אונו של אדם דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולכך לו משפט הבכורה ליקח שכר כפול בעוה"ז ובעוה"ב:

וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ
נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק באיוב חרה אפי בצדקו נפשו מאלהים ובשלשת ריעיו חרה אפי על וכו' וירשיעו את אויב והיינו כי איוב בגוף זה היה צדיק אך לקה ביסורין קשים בעבור עונות נפשו שבגלגול הקודם היתה בגוף תרח שחטא בע"ז הרבה ולכן באיוב חרה אפי בצדקו נפשו ובאמת נפשו חטאה וצריך לה היסורין האלה ובריעיו חרה אפי על אשר הרשיעו את איוב ר"ל גופו של איוב דעתה באמת הוא צדיק עכ"ד ובאמת דבר זה הוא תירוץ מספיק על כל פלא שנעשה תחת השמים ביסורין של בני אדם שתראה אם אדם צדיק ונסקל או נשרף או נחנק ולב האדם יתמה בקרבו לומר איך נסקל או נשרף הצדיק הזה אך אם ישים נגד עיניו הגלגול תשתכך דעתו כי הן אמת גופו של זה צדיק אך נפשו היתה חוטאת בעון סקילה או שריפה בגלגול הקודם ובזה תמצא תירוצים מספיקים למה שנעשה בחורבן מיתות משונות לכמה צדיקים וחסידים ובזה פרשתי הכתוב בפ' ואתחנן בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו: כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך וא"ת הלב מהסס בצרות אלו שנעשו ג"כ לכמה צדיקים וחסידים שלא חטאו עתה והנה הם מתו ע"י שריפה או הרג או סקילה או חנק לז"א כי שאל נא לימים הראשנים אשר היו לפניך בגלגולים שעברו ותראה הנהיה כדבר הגדול פרוש הנהיה חטא חמור אשר לו משפט מות כזה של סקילה ושריפה או הנשמע דבר רע שדומה כמוהו ואז תתלה בו ולא תתפלא עוד והנה ידוע מ"ש בתיקונים עץ דא נשמתא שנקראת עץ וידוע חטא לשון חסרון וכמ"ש המפרשים ז"ל על פסוק זה עצמו ובזה יובן וכי יהיה באיש חטא משפט מות ר"ל חסרון משפט מות של סקילה או שריפה וכיוצא שהוא צדיק ולא עבר על אחת מאלה ועכ"ז והומת במיתה אחת מאלו אל תהרהר אחר משפטיו יתברך לומר יש נספה בלא משפט ועביד קב"ה דינא בלא דינא ותלית אותו על עץ דא נשמתא שתאמר הן אמת גוף זה צדיק הוא אך הנפש חטאה כבר בגלגול שעבר ולקתה עתה ולא עביד קב"ה דינא בלא דינא:

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתיך כי יפול הנופל ממנו
י"ל תיבת ממנו לשון יתר ונ"ל בס"ד אם תסיר ממספר בית מספר מעקה גגך ישאר כמנין הנופל לרמוז אם יחסר מן הבית מעקה גגך אז יפול הנופל וז"ש כי יפול הנופל ודבר זה אתה למד ממנו ר"ל מן הבית עצמו:

או יובן בס"ד תואר אדם הוא משובח ולא ניתן אלא לישראל ואם יחטא פוגם בשם זה שמפריד אות א' ונשאר דם ע"ד שארז"ל באדה"ר שהביא דם לעולם מפני שפגם באל"ף דאדם וידוע אות א' צורתו וא"ו ושני יודי"ן שעולה מספרם כמנין גגך וזהו כי תבנה בית חדש שעשית תשובה שאז גופך נעשה בריה חדשה תזהר שלא תחזור ותחטא ותפריד אות א' מן אדם אלא ועשית מעקה לגגך הוא אות א' שלא יסור משם אדם שיש לך ואז ממילא לא תשים דמים בביתיך שלא ישארו אותיות דם לבדם אצלך יען כי מזה הפירוד יהיה סיבה רעה שיפול הנופל ממנו מזה השם שיהיה מורה אז על רע וכליון ב"מ:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד כי יש ד' דברים שהם מכונים בשם מים שצריך בעל תשובה להתרחק מהם תחלת הכל היא הגאוה שנקראת מי ראש שהיא פורה ראש ולענה מהב' המחלוקת שנקראת מי מריבה והג' הכעס שנקרא מי מצור כנז' בנחום סי' ד' שעושה מצור בקרב האדם שאז כוחות הטובים הבאים לעזור לאדם צר להם המקום ויברחו ויצאו ממנו ולכן אמרו טורף נפשו באפו והד' תגבורת התאוה שנקראת מים גנובים דכתיב מים גנובים ימתקו וז"ש כי תבנה בית חדש ע"י התשובה יהיה גופך בית חדש ועשית מעקה לגגך הוא הראש ששם המוח שבו קשור כח המחשבה שתקדש אותה תחלה וגם תשמר מארבעה דברים רעים שנקראים בשם מים כנז"ל וז"ש ולא תשים דמים ר"ל ד' מים בביתיך הוא הגוף שלך וא"ת מה אעשה ליצה"ר המפתה בחלקות לשון לז"א כי יפול הנופל זה יצה"ר שסופו להיות נופל הנה הוא יפול ממנו מיניה וביה כי תמצא תשובתו בצידו וכמ"ש בס"ד ע"פ כי תלחום את מושל בין תבין את אשר לפניך:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד כי תבנה בית חדש דידוע שיש שני שין בתפילין אחת ד' ראשים ואחת ג' ראשין ופרשתי בס"ד של ד' ראשין היא אות התלמוד שצריך להיות שלם בארבע שהם פרד"ס ושל ג' ראשין היא אות המעשה שצריכה להיות שלימה בשלשה מיני מצות שהם מצות שיש להם טעם ואין השכל מחייבם וחוקים שאין להם טעם ואין השכל מחייבם ומשפטים שיש להם טעם והשכל ג"כ מחייבם והנה האוחז בשני שיני"ן הנז' שיש לו תלמוד ומעשה אין לו מורא כ"כ מיצה"ר ואינו צריך לעשות לו גדרים וסיגים בסיגופים וחומרות כי חלק התלמוד השלם שבידו ישמרהו מיצה"ר אך מי שאינו ת"ח ואין בידו אלא שי"ן אחת של ג' ראשין שהיא אות המעשה בלבד זה צריך לו שמירה בגדרים וסייגים וז"ש כי תבנה בית חדש שבנית ביתך הוא גופך בחד ש' וזהו חדש חד ש' שהיא הקטנה של המעשה בלבד הנה צריך שתעשה מעקה לגגך להרבות בגדרים וסייגים ואז לא תשים דמים כוחות היצה"ר בביתיך:

לא תחרוש בשור וחמור יחדיו
נ"ל בס"ד יש אדם שדרכו לעשות פשר בין יצה"ט ובין היצה"ר שפוסע על שתי סעפים וכמ"ש הרב שער החצר ז"ל באחד שהשחית והתעיב והיה אוכל כל ימיו מאכלות אסורות נבילות וטריפות וכיוצא ורק ביום כיפור היה אוכל מאכל היתר לעשות פשרה בין שני היצרים ר"ל יצה"ט יאמר ראה אני עושה רצונך שתזהרני בכל יום לבלתי אכול מאכל אסור והנה היום איני אוכל אלא מאכל היתר ולא יבא בפי בשר פיגול וליצה"ר אומר ראה הנני עושה רצונך לפרוץ גדר ולאכול ביום כיפור ע"ש והנה ענין פשר כזה הוא מצוי הרבה אצל האדם בכמה עניינים ד"מ היצה"ט אומר לאדם שילך לבית הכנסת להתפלל שם תפלה שלימה והיצה"ר אומר לו אל תלך ואל תתפלל והנה הרשע הולך לבית הכנסת ומתפלל חצי תפילה ובהבלעה ופוסק בחצי ק"ש ומדבר עם אחרים ומחטיאם גם שם מסתכל בנשים הבאים לשם וליצה"ט אומר הרי עשיתי רצונך שבאתי לבית הכנסת ולבשתי ציצית והתפללתי קצת בתפלה וליצה"ר אומר עשיתי רצונך שחטאתי בכמה עונות בתוך בית הכנסת ובמקום המשפט שמה הרשע ולא עוד אלא שהכשלתי אחרים בהיותי לובש הציצית ותפילין וכן כיוצא בזה עושה פשר בין ב' היצרים בעניינים הרבה והמשכיל יבין כי בעל הפשר הזה ענשו יותר חמור מן ההולך אחר עצת היצה"ר לגמרי כי זה שהוא מערב מצוה בעבירה נותן כח לסט"א לשלוט יותר ובזה יובן רמז הכתוב ובוצע ברך נאץ ה' ר"ל בוצע זה בעל הפשר הנז' אע"פ שבירך ושבח את ה' ה"ז נחשב נאץ ה' ולכן אמר בישעיה סי' נ"ו בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף וכו' ומ"ש מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו והוא כמבואר והנה כל פשרה היא מתייחסת למדת השלום כי הפשרה עניינה הוא שלום אך זו הפשרה היא שלום שיש בתוכו כ"ף שנעשה מכשול ועל זה אמר שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול ובזה יובן דוברי שלום עם ריעהם שהם יצה"ט ויצה"ר לומר ליצה"ט עשיתי רצונך וליצה"ר עשיתי רצונך ובאמת הם רעה בלבבם כי כל חשקם ורצונם לעשות רצון היצה"ר ובשלום של פשר זה רוצים לחזק צד הרע יותר וכאמור:

ובזה יובן לא תחרוש בשור וחמור יחדיו שור זה יצה"ט שהוא מין טהור ועוד כל חשוב נקרא שור וכמ"ש רד"ק ז"ל ע"פ בכור שורו הדר לו וחמור זה יצה"ר שהוא מין טמא ונקרא ג"כ חמור על שם החומר כי הוא שר החומר העכור והכונה לא יבא האדם להשתמש בדברי שניהם כדי לעשות פשר ביניהם ועי"כ לא תלבש שעטנז אותיות שט"ן ע"ז כי אם תערב מצוה בעבירות שמיעץ אותך הנה בזה אתה מחזק השטן ותעשהו עז להשטין ולקטרג יותר שבזה נעשה צמר ופשתים יחדיו צמר רמז לחלק הטוב ופשתים רמז לחלק הרע וכמ"ש חז"ל בענין קרבנות קין והבל וכנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל בסוד הצמר והפשתים ולכן כדי לדחותו מעליך צריך שתזהר במצות ציצית וזהו גדלים תעשה לך שמצוה זו דוחה השטן וגם עושה מזכרת למצות ה' בלב האדם ולז"א והסר שטן מלפנינו ומאחרינו כי בצל כנפיך הוא מצות הציצית תסתרינו:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד לא תחרוש בשור וחמור יחדיו כי ראיתי למפרשים ז"ל שפרשו בפסוק זה חרישה כינוי לזווג כי בתשמיש המטה הוא חורש וזורע והשור הוא מין טהור רמז לאשתו של אדם וחמור מין טמא רמז לאשה זונה נכריה והכונה שלא יהיה משמש באשתו ומחשב באשה נכריה האסורה לו וזה חרישה בשור וחמור יחדיו עכ"ד ונראה לפרש בס"ד להטעים דבריהם דלכך נקיט שני מינים אלו דוקא מפני כי תוך אותיות שור יש ו' ותוך אותיות חמור יש מ"ו כי החולם במקום ו' הוא ויש אם למקרא נמצא תוך שניהם יש מספר כלב כי ומ"ו מספר כלב ולא עוד אלא שבאותיות ומ"ו הנז' ג"כ יש מספר כלב כי ומ"ו במלואם כזה ו"ו מ"ם ו"ו הם ג"כ ומ"ו שהוא מספר כלב לרמוז שהולד היוצא מתשמיש זה שמעורב בו שור וחמור יהיה הולד כלב בן כלב לכך באו האותיות ומ"ו אשר מילואם ג"כ ומ"ו וידוע שהכלבים נקראים עזי נפש לכך הילד הזה דומה לכלב וכלב בעזות כפולה על כלב יחידי וגם מצוה לא תלבש שעטנז צמר ופשתים ר"ל אע"פ שאין אתה מחשב באשה אחרת אלא רק באשתך לא תהיה כונתך בהנאה גשמית שהיא חלק החומר אלא רק ברוחניות שהוא הנאה נפשיית וצמר ופשתים הם רמז לתערובת הכוחות טו"ר ומאחר שאתה נזהר בכל זה אז גדלים לשון גידולים הם הבנים תעשה לך להנאתך שיהיה הילד טוב ואז ברא מזכי אבא על ארבע כנפות שיהיו מתוקנים ומושלמים בארבע לימודים של התורה שהם פרד"ס וזהו ארבע כנפות או ד' מדרגות העבודה שהם מעשה ודבור וכונה ומחשבה ואלו הבנים יהיו כסותך אשר תכסה בהם לעוה"ב:

גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה
נ"ל בס"ד דידוע משכן הגאוה היא בשלשה איברים שהם הראש והעינים והלב וכתבו המפרשים ז"ל לזה אמר דוד הע"ה ה' לא גבה לבי הרי לב ולא רמו עיני הרי עינים ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות זו גאוה שבראש ונקטנהו מתתא לעילא כסדר האברים ואמרתי ר"ת שלשה איברים אלו רע"ל כי בהם דבוק רעל של הגאוה הקשה מכל עונות ולכן העיצה לאדם הוא שתמיד יראה ג' איברים אלו דלים ואם יהיו אלו דלים שאין בהם גאוה אז מתפשטת הענוה בכל האברים ויהיו כלם דלים וז"ש גדלים תעשה לך חלק תיבת גדלים וקרי בה ג' דלים ר"ל תעשה לך ג' אברים שהם משכן הגאוה דלים ואז מן אלו השלשה תתפשט הענוה על ארבע כנפות שלך שתהיה מקפת אותך וזאת המדה של הענוה תהיה כסותך אשר תכסה בה מן המקטרגים כי העניו אין עליו מקטרגים:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד גדילים רמז לצדקה דאמרו בגמרא גימל דלת גמול דלים וכאן נרמז אות גימ"ל הרומז לצדקה במילואו לומר שצריך לתת צדקה מלאה כפי יכלתו ולא מקצת אבל ד' שרומז לעני נרמז בלי מילוי להורות שהוא דל מעט צריך שתפרנסהו וז"ש גדלים אותיות גימל ד' זו הצדקה תעשה לך כמ"ש מונבז אבותיו גנזו לאחרים והוא גנז לעצמו ושכרה מרובה שהוא על ארבע כנפות נחלה בלי מצרים וגם היא תהיה כסותך אשר תכסה בה לעוה"ב בהך עובדא דראו ר"א ור"י החלוק של יוסף הגנן שנעשה לו מצות הצדקה שהיה מאיר כשמש ואוחזו המלאך: