בן איש חי דרשות – בלק

הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא יושב ממולי
הדקדוק ידועים ונ"ל בס"ד בהקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל דה"ג מנצפ"ך הם נרמזים בחמשה אותיות אלהים ושתי גבורות העליונות שהם מ"ם ופ"ה דמנצפ"ך הם רמוזים באותיות מ"י דשם אלהים ושלש גבורות שהם נצ"ך דמנצפ"ך רמוזים באותיות אלה דשם אלהים עוד כתב רז"ל דשתי גבורות עליונות שהם רמוזים באותיות מ"י דשם אלהים הם בחינת הבל בן אדה"ר והם סוד הבל ולכן מרע"ה שהי' בחי' הבל היה כוחו משתי גבורות אלו שה"ס הבל ולכך היה כוחו בפה ששם הוא סוד הבל ולכן גם בלעם שהיה בחי' הבל היה כוחו בפה אך שלש גבורות נצ"ך שהם באותיות אלה דשם אלהים הם בחינת קין והם אחוזים בידים לכך מי שהוא מבחינה זו כוחו במעשה בידים ואין לו כח בפה וכתב רז"ל כי בלק היה מבחינה קין שהיה רע דקין וכנז' כל זה בש"ה יע"ש גם ידוע מ"ש רז"ל בס"ה שפרעה ומצרים היו יונקים מן מ"ח צרופים של אותיות מ"י דשם אלהים לכך נקראו בני חם וישראל סילקו יניקתם ההיא ויצאו ממצרים גם ידוע שאותיות שם אלהים כל אות כלול מחמש ולכן הם חמשה שמות של אלהים שעולים ת"ל ועם חמשה השרשים עולים תל"ה ונרמזים במלוי אותיות הארץ כזה ה"א אל"ף רי"ש צד"י שעולה המלוי תל"ה כמנין חמשה שמות אלהים ובזה פרשתי בס"ד במ"א לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ ר"ל שמות אלהים שם אותם במלוי האר"ץ ובזה יובן הכתוב כאן הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ ר"ל מ"ח צרופים של שם אלהים שהם של אותיות מ"י שהם המובחרים שבק"ך צרופים כמ"ש רז"ל כסה אותם שסילק יניקת פרעה ומצרים וכסה אותם מהם שלא יוכלו עוד החיצונים לינק מהם וקראם עין הארץ כי הם המעולים שבצרופים של שם אלהים הרמוז בתוך האר"ץ ועוד יש לו כח יתרון שהוא יושב ממול"י קרינן בוא"ו והוא אותיות מול מ"י כי העם הזה הם ניצוצותיו של הבל שהוא משה רבם שהוא כוחו מן שתי גבורות עליונות שהם באותיות מ"י דשם אלהים וז"ש והוא יושב מול מ"י ועתה אין לי כח כנגדם כי אני קין שהוא כנגד אותיות נצך שהם באותיות אלה דשם אלהים שהם סוד המעשה ואין לי כח כנגדם בשתי גבורות עליונות דשם אלהים שהם אותיות מ"י ולכן אתה תוכל שאתה בחי' הבל שכחך בפיך שאתה כנגד אותיות מי הנז' לכן לכה ארה לי את העם הזה יען כי עצום הוא ממני תיבת ממני קרי בה מ"ן מ"י כי הוא עצום מן אותיות מ"י דשם אלהים שהם הבל ואני אין לי כח בזה המקום אך אחר שתקללם בכח הבל שלך אז אולי אוכל נכה בו שאני יש לי כח במעשה שאני מבחינת קין שיש לו ג' גבורות נצך שהם בידים ואז אגרשנו מן הארץ ר"ל מגבורות שם אלהים הרמוז באותיות הארץ במלוי שלהם כי על ידך שיש לך כח באותיות מי ועל ידי שיש לי באותיות אלה שהם כנגד נצ"ך אז אגרשנו מכל שם אלהים הרמוז במלוי הארץ:

ובזה יובן בס"ד הטעם שהביא בלק את בלעם לקללם בשלשה מקומות ולא יותר כי ארז"ל בלק היה עושה קסמים בשלשה מקומות אלו שהביא בהם את בלעם והיינו להיותו בחינת קין שיש לו שלשה גבורות שהם ענין מעשה עשה מעשה בקסמיו כנגד שלשה גבורות אלו ולא יותר ולכן אחר שראה שלא הועיל בשלשה מקומות אלו נתייאש וחרה אפו בבלעם וא"ל והנה ברכת ברך שלש פעמים ועתה ברח לך אל מקומך כי עתה לא נשאר תקוה בדבר המבוקש שלי וברח לך אל מקומך דלא אטריח עצמי בחנם ובזה יובן בס"ד מ"ש בלעם לבלק בפעם שנית במקום השני קומה עדי בנו צפור עדי חלקנה לשתים וקרי בה עד יו"ד כלומר אתה אין לך פעולה אלא כנגד אותיות אלה דשם אלהים שהוא עד יו"ד דשם אלהים ולא יותר:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד הנה עם יצא ממצרים וכו' דידוע שהיה בהם ערב רב ולאלו קורא אותם בשם עם אך את ישראל קורא העם בתוספת ה"א הידיעה וידוע כי בבלעם היו ניצוצות טובים ג"כ מן הבל וישראל ג"כ היו מנצוצות של הבל וז"ש הנה עם זה ערב רב יצא מאיליו ממצרים שלא הוציאם הקב"ה ולא עשה בעבורם הנסים והנפלאות ואלו אפילו שיהיו רבים במספר עד שיעור רב שכיסה את עין הארץ אין לי פחד ומורא מהם יען כי הוא ישב ממולי שעיקרם גוים שהיו מסטרא דידי אך מה שאני מבקש ממך הוא דעתה ארה לי את העם הזה בה"א הידיעה שהם ישראל דאלו אינם מסטרא דילי ורק אתה תוכל להם מפני שהם ניצוצות של הבל ואתה ג"כ מנצוצות של הבל ואחר שתקללם אז אולי אוכל נכה בו אני ואתה ואגרשנו מן הארץ והא דאמר ואגרשנו שהחליט הגמר לעצמו בלבד ולא אמר נגרשנו ורק בהתחלה שיתף את בלעם עמו שאמר נכה נ"ל כי ראה שאחר אותיות בלעם יש אותיות נפגם אך אחר בלק יש אותיות גמר לכך בלק בדיק בשמיה וחשב שע"י בלעם יהיה העם נפגם בלבד ולא יוכל לעשות גמר אבל הוא יוכל לעשות גמר לכך אמר ואגרשנו לבדי:

לא תאר את העם כי ברוך הוא
נ"ל בס"ד ארה מספר ר"ו וע"י זכות כ"ב אותיות התורה שקבלו ישראל נצטרפו כ"ב עם ר"ו של ארה ונעשה צורוף ברוך לז"א לא תאר את העם בקללה של ארה כי ברוך הוא ולא תוכל להם בכך או יובן בס"ד דהאדם נקרא גבר הוא ג' בר שהוא בר להקב"ה בר לאביו בר לאמו דשלשה שותפים באדם אך תואר בר להקב"ה באמת לא יהיה אלא לישראל דכתיב בהו בנים אתם לה' אלהיכם וכן ה' אמר אלי בני אתה ושם הוי"ה מספרו כ"ו ולכן יש לישראל צירוף ברוך שהוא ב"ר כ"ו לז"א כי ברו"ך הוא או יובן בס"ד ברכת הקב"ה במראה הסולם מתחלת באות אל"ף דכתיב אני ה' אלהי אברהם אביך וכו' וברכת יצחק אע"ה מתחלת באות וא"ו כמ"ש ויתן לך האלהים וכו' וברכת יעקב אע"ה הראשנה לבניו מתחלת באות ה"א המלאך הגואל אותי מכל רע וכו' דאע"פ שבירך בזה למנשה ואפרים כיון בדעתו בתיבת הנערים על כל בניו שכלל אותם בדרך העלמה הרי ראשי הברכות הם אותיות הו"א לז"א כי ברוך הוא:

לא אוכל לעבור מצות ה' אלהי לעשות קטנה או גדולה
נ"ל בס"ד דבלעם בשתים יכול להרע הא' הוא בקללה שנחשב זה למעשה דעקימת שפתיו הוי מעשה וכמ"ש בעדים זוממין וזו רעה גדולה שהיא בכלל מעשה והב' בעין הרע שלו שיוכל להטיל ארס בראייתו דבזה אין מעשה כלל ולזו קורא אותה קטנה ואמר שלא יוכל להרע לא בזה ולא בזה בלתי רשות וקראו ה' אלהי כי בלעם היה ערל והעטרה של האדם היא כנגד אות מ"ם דשם אלהים ועל ידי המילה נגלית ונשלם צלם אלהים באדם בחצניות שלו וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער רוה"ק ולכן קראו אלהי דלגבי דידיה אין נשלם שם אלהים בצלמו אלא רק באותיות אלה"י ודוק:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד דארז"ל בלעם היה יכול לכוין הרגע של זעם ולא היה יכול לומר אלא רק כלם אך הקב"ה הפך קללתו לברכה ואמר מלך דכתיב ותרועת מלך בו והנה ההפרש בין תיבת כלם ובין תיבת מלך כי סדר אותיות כלם הוא כפי סדר אבג"ד אך תיבת מלך הוא כפי סדר תשר"ק וידוע כי ישראל הולכים מימין לשמאל שהוא סדר אבג"ד שאותיות הקטן קודם לגדול ממנו במספר אך העכו"ם הולכין משמאל לימין כסדר תשר"ק שאות הגדול קודם לאות הקטן ממנו במספר ובלעם רצה לומר כלם שהוא ע"ס אבג"ד שאות הקטן קודם לאות הגדול והקב"ה הפך קללתו כפי מדתו ומנהגו שהוא הולך משמאל לימין וצריך לומר מלך כפי סדר תשר"ק ולכן לבלק שרצה ממנו לומר כלם ע"פ סדר אבג"ד שאות הקטן תחלה ואחריו אות הגדול אמר לו לא אוכל לעבור מצות ה' אלהי לעשות קטנה או גדולה כלומר להזכיר אות הקטנה במספר קודם הגדולה כי אין זה מדה שלנו שלפי מדתינו צריך להזכיר גדולה וקטנה ולא קטנה וגדולה ובזה פרשתי בס"ד מאמר רז"ל בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן ר"ל מתחילין מן הגדול להזכיר אותיות מלך שאות הגדול הוא קודם אך בקללה מתחילין מן הקטן לומר כלם שאות הקטן קודם:

אל נא תמנע מהלוך אלי כי כבד אכבדך מאד
נ"ל בס"ד דאיתא בזוה"ק יעקב לב ועשו כבד גם ידוע דעשו היה קין וכמ"ש לעיל בפרשת וישלח גם ידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל דבלק היה קין ובלעם היה מן הבל ובזה יובן אל נא תמנע מהלוך אלי יען כי כבד אכבדך ר"ל אתן לך כח גם מן הכבד שהוא עשו כי בלק ועשו הם קין וסטרא חד אינון ועתה תהיה חזק בתרתי ולכן א"ל מאד אותיות אדום כי החולם הוא במקום וא"ו ועשו הוא אבי אדום ולכן אחר שלא עשה רצונו ובקשתו אמר לו בסוף דבר אח"כ ברח לך אל מקומיך היא רע דהבל דאמרתי כבד אכבדך אכבדך גם בכבד הוא לעשות לך מקום שם בקליפתו ואתה חשבת שבזה תדבק עם בני יעקב שהוא לב שעולה מספר כבוד לא כן אלא ה' מנעך מן הכבוד מספר לב שהוא יעקב ונעשית קרח מכאן ומכאן שאין לך חלק שם כאשר חשבת ואמרת תמות נפשך מות ישרים:

ויחר אף אלהים כי הולך הוא
הנה הדקדוקים רבים המה במקראות אלה הא' למה כעס עליו מאחר שא"ל בחלום קום לך אתם ועוד תיבת הוא לשון יתר והול"ל כי הלך ועוד אומרו והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו ללא צורך שכבר הגיד הכתוב ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב ועוד דברים אלו שאמר והוא רוכב על אותנו הול"ל מעיקרא אחר אומרו וילך עם שרי מואב ועוד מ"ש לך עם האנשים ללא צורך דהלא הוא היה הולך עמהם וגם מ"ש אח"כ וילך בלעם עם שרי בלק מה חידוש קמ"ל הכתוב בזה והלא מעיקרא הכי הוה עביד ונ"ל בס"ד דבלעם כשיצא מעירו יצא ביחד הוא ושרי בלק שבאו לקראו והיו הולכים ביחד אך הוא מרוב שמחתו בהליכה זו שחשב אולי ימצא שם מקום היתר לקלל הכה ברגליו באתונו ורצה בו ונשארו שרי בלק הולכים לבדם והוא הולך במרוצה לבדו ובזה גילה רוע לבבו והוכיח איך הוא שונא יותר מאלו השלוחים שבאו לקראו כדי לקלל יען כי מנהגו של עולם עוברי דרכים יערב להם ללכת בצוותא זע"ז בדרך וכ"ש אלו שהם באו לקראו ולמה רץ ללכת לבדו אם לא מרוע לב שהוא שמח על הליכה זו ולכך תחלה אמר וילך עם שרי מואב ביחד ואח"כ אמר ויחר אף אלהים כי הולך הוא דייקא שראהו רץ באתונו והלך לבדו למהר הליכתו ובזה נגלה רוע לבבו ולכך כעס עליו ואז ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו ופירש למה כעס עליו ויתיצב מלאך ה' לשטן לו ואמר מפני שהוא רוכב על אתונו ורק שני נעריו עמו ואיה שרי בלק שהלכו עמו ביחד אלא מוכרח שהוא רץ לבדו עם אתונו למהר הליכתו מרוב שמחתו ולכך אח"כ א"ל המלאך קים לך את האנשים ולמה אתה הולך לבדך ואז כתיב וילך בלעם עם שרי בלק שהמתין להם והלך עמהם ביחד ובזה נמצאו המקראות מדוקדקים היטב בעזה"י:

הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר
י"ל אומרו הנה באתי אליך ללא צורך ועוד צ"ל מלת מאומה מה יש לה משמעות בענין הדיבור ונ"ל בס"ד דבלעם עשה נחוש בשמו ובשם בלק ומצא דנפסדה שאלת בלק על קללת ישראל והוא שאם בלק היה בא אצל בלעם אז שם בלק נטפל לשם בלעם ויהיה סדרן בלעם תחלה ואחריו בלק טפל אליו אך עתה שרצה בלק שבלעם יבא אצלו ויהיה טפל לו על כן שם בלעם נעשה טפל לבלק וסדרן בלק תחלה ואחריו בלעם ואם יהיה הסדר כך בלק בלעם אז מן סדר זה יצטרפו שלשה תיבות שהם מורין לבלתי יקוב בלעם את העם והיינו שיהיה ב"ל ק"ב לע"ם שהוא ר"ל בל קב בלעם לעם משא"כ אם היה הסדר שם בלק טפל לבלעם לא היה יוצא צירוף ג' תיבות אלו שהם בל קב לעם וז"ש הנה עתה באתי אליך שנעשתי טפל לך תראה ותביט את הנולד מזה הצירוף של שמך ושמי ותבין היכול אוכל דבר מאומה כי עתה הסדר הזה יורה צירוף מילות בל קב לעם ועל כן מוכרח אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר:

או יובן בס"ד אומרו הנה עתה באתי אליך כי אתה קין שיש לך כח בשלש אותיות אלה דשם אלהים ואני הבל שיש לי כח בשתי אותיות מ"י דשם אלהים הרי שם אלהים נשלם בשנינו כשבאתי אליך עכ"ז היכול אוכל דבר מאומה שהוא דבר מועט של כלם אלא אשר ישים שם אלהים הנשלם ביני ובניך אותו אדבר:

או יובן בס"ד אומרו היכול אוכל דבר מאומה דידוע דבלעם רצה לקללם באותיות כלם כי ראה שיש להם כח בברכת יעקב אע"ה שהיא אותיות כל דכתיב כי חנני אלהים וכי יש לי כל ונתן עיניו בזה הברכה של כל ונתקנא בזה ורצה להוסיף עליה אות מ"ם של מות מדרגא דיליה כאשר הביא הנחש לחוה אות מ' וחברה עם אותיות ו"ת ונעשה מות כן הוא רצה לחבר אות מ"ם עם כל ולעשותה כלם ח"ו ואז הקב"ה הפר עצתו והפך הקללה לברכה ובירכם באותיות מלך דכתיב ותרועת מלך בו גם ידוע שישראל נקראו בשם אדם שהוא מספר מה להורות כי שכר עוה"ב המכונה באותיות מה ככתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך הוא שייך לישראל דוקא ולכן ארז"ל ע"פ אדם אתם דאתם קרויים אדם ואין אוה"ע קרויים אדם ואמרתי שזכו ישראל לתואר אדם מפני כי יש להם לב אדם שהוא מספר אדם לכן בהמ"ק שניתן להם לבדם קרוי זבול שהוא מספר מה שהוא מספר אדם איך שיהיה מצינו שנקראו בשם אדם שמספרו מה להורות ששכר עוה"ב שמכונה בשם מה הוא להם דוקא גם מצינו דבלעם נתן עיניו גם בזה לאבד את ישראל מעוה"ב בעצתו אשר יעץ לטמאם בזנות וזאת היתה תאות בלק באומרו ואגרשנו מן הארץ בה"א הידיעה היא ארץ החיים שהיא עוה"ב דעלה כתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ כנודע ממאמרי רז"ל נמצא נתן עיניו לאבדם גם מן מה דעוה"ב ואמרתי בס"ד כמו שרצה להוסיף אות מ"ם על כל של ברכה לעשותם צירוף כלם כן רצה להוסיף על מה שיש להם בעוה"ב עוד אותיות מ"ה על מה שיש להם כדי שיהיה מזה צירוף מהומה לרעה ואמרתי אותיות מה שהיה רוצה להוסיף לרוע מביא אותם מן הקליפה הנקראת לוט אשר משם יצא מואב וכמ"ש המקובלים ז"ל וז"ל לו"ט בגי' מ"ה והם אחוריים דז"א דקדושה לוטא ארור כנען ז"א דקליפה וכו' עכ"ל ולפ"ז מובן שפיר מה שחשב להוסיף מ"ה לרוע שהוספה זו ג"כ היא מן הקליפה הנקראת לוט שהוא מספר מה כי זה לעומת זה עשה האלהים ולפ"ז התוספת של מה דקליפה שרצה להוסיף על מה דקדושה שיש להם יהיה בזה צירוף מהומה שהוא ר"ל מגפה וכמ"ש במכילתא פרשת בשלח והומם אין הממה אלא מגפה כמד"א והמם מהומה גדולה יע"ש ולפ"ז כמו שחשב לקלקל הברכה של כל שיש לישראל באות מ"ם שהביא מן סט"א דרגא דמותא כן רצה לקלקל הטובה של מה שיש להם בקדושה באותיות מה דקליפה לכך יעץ את בלק להכשילם בזנות ובזה הביא עליהם הממה שהיא המגפה שמתו בה כ"ד אלף ובזה יובן מ"ש לבלק הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה חלק תיבת מאומה לשלש חלקים וקרי בה מ' א"ו מ"ה פירוש מ"ם דמות להוסיף על כל לעשותם כלם אומה דקליפה להוסיף על מה דקדושה לעשותם צירוף מהומה או הממה דלא אוכל להוציא מפי דבור אחד בלא רשות אלא הדבר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר:

ודבר מה יראני והגדתי לך
נ"ל בס"ד קאי על דבור מה של א"א שאמר במה אדע אשר בעבורו גלו למצרים אם נשאר עדיין בו חלק שלא נפרע עדיין והגדתי לך לקטרג עליהם מצד זה או יובן בס"ד דידוע תיבת מ"ה כינוי לזכר בסוד שם הוי"ה דאלפין הנקרא מה וגם הוא כינוי לנקבה בסוד מה אשיב לה' ומצינו שאמר אברהם אע"ה ה' אדנ"י מה תתן לי ולא נודע על איזה בחינה של מה הוא מבקש דאם על בחינת מה של זכר אז יש לישראל לרשת כל שבעים אומות כדין זכר שיורש הכל וממילא גם בלק הוא בכלל לרשת אותו ואם על בחינת מה של נוקבה הוא בקש אז יש לישראל דין נקבה שאין לה אלא רק עישור נכסי לכך די להם בארץ שבעה עממין שהם עישור השבעים אומות ולפ"ז בלק אינו בכלל ולא יהיה לו פחד על עצמו:

כי מראש צורים אראינו
נ"ל בס"ד דידוע שאברהם אע"ה היה תחלתו עקר ואח"כ רפאו השי"ת ונתן בו כח חדש שיוכל להוליד זרע ולפ"ז אין לתרח אביו קשר וחלק בזרעו של א"א מצד התולדה כי הוא לא נתן באברהם אע"ה חלק שיוכל להוליד וא"כ נפסק חבל תרח לגבי זרע אברהם ורק אברהם לבדו הוא אב התולדה להם וכן אמותנו שרה רבקה רחל לאה כולם היו עקרות בתחלתם ואין לאבותיהם חלק בזרעם ופסק חבל של אבותיהם בם כי השי"ת נתן להם כח חדש שיהיו יכולים להוליד וז"ש מה אקב לא קבה אל שלא נתן לי רשות לקלל כי אמר לי בפירוש לא תאר את העם וא"ת יש תקנה לדבר זה שאקלל זרעו של תרח או זרע לבן ובתואל ואיידי דחיילה על זרעם העכו"ם חיילא גם על ישראל לכך א"ל כי מראש צורים שהוא אברהם אראינו כי חבל של תרח ואבותיו נעקר מפני שהוליד את אברהם עקר ולא היה בו כח להוליד כדי שיהיה לתרח חלק בתולדה של אברהם ולכן בניו של אברהם אין נחשבים זרעו של תרח וגם לבן ובתואל ואביה של שרה ג"כ אינם בקשר זה של בני האמהות מפני כי הולידו את שרה ורבקה ורחל ולאה עקרות ולא נתנו בה חלק להוליד כי גם לאה היתה בתחלתה עקרה דכתיב ויפתח את רחמה ואין פתיחה אלא במקום סתימה ולכן מגבעות האמהות ואילך אשורינו ולא דורות הקודם ונמצא הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ומה יועיל נגדם קללה סתמית על זרע תרח או זרע לבן ובתואל כי הם אינם בכלל הזרע:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב א"ד בשם ספר הקנה בזמן שהאב והאם עם הבנים אין עוה"ר שולטת בבנים ולכן כתיב גבי יעקב ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות והוא עבר לפניהם דרצה להיות הילדים עם אביהם ואמם שלא תשלוט בהם עיה"ר של עשו וכן בבלעם וישא עיניו להכניס בהם עיה"ר וירא את ישראל סבא שוכן לשבטיו עכ"ל יע"ש וז"ש מה אקב לא קבה אל וכו' וא"ת תניח בהם עיה"ר לז"א כי מראש צורים אראינו שרואה אני מאברהם שהוא ראש צורים הכל עומדים בתוכם גם מגבעות אלו אמהות שלהם אשורינו שגם הם אני רואה בתוכם באופן כי הם עם לבדד ישכון רמז בזה על האבות ואמהות כי שם אברהם יצחק יעקב מלא בוא"ו ישראל עם שמות שרה רבקה לאה רחל המה ל"ב אותיות ובלהה וזלפה כל אחת ד' אותיות הרי אותיות לבד"ד שהם שוכנים ויושבים עם אבות ואמהות שלהם ולכן בגוים לא יתחשב:

או יובן בס"ד הן עם לבדד ישכון דארז"ל ויבן אלהים את הצלע שעשה לה דדים במקום בינה ר"ל סמוך ללב כי הלב סוד בינה כמ"ש בפתיחת אליהו זכור לטוב בינה לבא ובה הלב מבין והבהמה דדיה במקום טינוף אך תועלת זו שעשה לאדם לא מהני אלא לישראל שיש להם חלק בבינה כי נשמות ישראל הם מעולם הבריאה שהיא סוד הבינה בסוד ברוך אלהינו שבראנו לכבודו משא"כ אוה"ע אין להם חלק בבינה בסוד הכתוב כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו וכו' ולכן אין לעכום תועלת ממקום הדדים שעשאם במקום בינה ולכן היונק מן הנכרית כיונק מן השרץ וז"ש הן עם לבדד קרי בה ל"ב ד"ד ר"ל הלב אצל הדד ישכון לתת להם חשיבות ומעלה ותועלת בזה אך בגוים לא יתחשב לשון חשיבות כלומר לא יש להם חשיבות זו שיש לדדים מצד היותם סמוכים ללב והיונק מהם כיונק מן השרץ:

מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל
נ"ל בס"ד הם הכינו ז' מזבחות והקריבו עליהם ז' פרים וז' אלים להרע לישראל ע"י קרבנות אלו שהם ז' וז' ועתה נהפך בלעם לאיש אחר לסתור את הבניין אשר בנו להרע לישראל וסתר חדא חדא והיינו כי ישראל מקרבים כל שנה שבעים פרים בחג ולז"א מי מנה עפר יעקב קרי ביה ע' פר ר"ל ע' פר שמקרבים בחג מי מנה התועלת והטוב אשר עולה מזה ובמה נחשבת הקרבה זו של שבעה פרים שהם חד מעשרה מן ע' פר שמקרבים בכל שנה ושנה הא ודאי דוחין אלו ע' פר את ז' פר שהקרבנו להרע להם וכנגד ז' אלים אמר ומספר את רובע ישראל כלומר רביעיות של ישראל כמ"ש רז"ל שהוא ליל טבילה שנזקקין איש ואשתו זל"ז אחר שקיימו מצות הספירה של ז' נקיים דכתיב וספרה לה שבעת ימים מי יוכל למנות את מצות הספירות של שבעה שסופרים בעבור רבעיות שלהם והא ודאי ידחו מצות ספירת השבעה הרבים את הקרבת שבעה אלים וגבר ישראל ואמר עוד תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו נ"ל בס"ד ישרים יו"ד שרים הם עשרה מרגלים שהיו שרים ונכבדים שמתו מיתה מנוולת והוא מקבל שתמות נפשו מות יו"ד שרים אפילו שהיתה מנוולת ורק שתהיה אחריתו כמוהו בישראל ואמר זה להפליג בשבחן של ישראל:

הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה
נ"ל בס"ד הכונה אע"פ שאין בלעם פועל בברכה כלום אלא רק בקללה עכ"ז יש תועלת גדולה בברכה שלו מפני שברכתו נכתבת בתורה וכל שנה ושנה ילמדו הצדיקים את ברכתו בס"ת ואז יתברכו ישראל מכח לימוד הצדיקים בתורה ועוד כי בעת שתהיה נכתבת ברכתו בתורה מוכרח שיאמר אותה הקב"ה למרע"ה וחוזר מרע"ה ואומר אותה בפיו וכותבה נמצא הם מתברכים מפי הקב"ה ומפי משה נביאו לז"א הנה ברך לקחתי וא"ת מה תתפאר בזה כי דבריך אינם עושים פירות בברכה לז"א ובירך עוד מפי הקב"ה ומפי משה ומפי כל הצדיקים לדורות עולם ולכן לא אשיבנה שלא אוכל לחזור בי לשנות הברכה שכבר נקבעה ובזה יובן מ"ש אח"כ מה טובו אהליך יעקב וכו' ששבח את ישראל בבתי כנסיות ובתי מדרשות והיינו לומר שם בהם לומדים כל הברכות אשר אמרתי והרי הם מתברכים בהם תמיד:

לא הביט און ביעקב
נ"ל בס"ד יש הון מוליד הון דהיינו שעושה בהונו מצות וצדקות ואז זה ההון של עוה"ז מוליד לו הון בעוה"ב ויש הון מוליד און שע"י רוב הונו הוא חוטא ועושה און ואח"כ מוליד לו גהינם הנקראת יון ששם טיט היון ולכן תמצא אותיות הון יש בהם ג' מיני מילואים הא' הוא הון כזה ה"ה ו"ו נו"ן והב' הוא און כזה הא' ו"ו נו"ן והג' הוא יון כזה ה"י ו"ו נו"ן ואצל העכו"ם ההון מוליד און וסופו יהיה טיט היון אך בישראל ההון יוליד הון וז"ש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל כלומר עון שהאדם טורח ורודף עליו להשיגו זה נקרא עמל וזה לא יש בישראל אך יש להם עונות שהיצה"ר מכריחם בזה ומכשילם בעל כרחם וז"ש וריעה זונות יאבד הון כי הנואף צריך לו הון לפזר על כך נמצא זה הון שלו מוליד לו און ולא הון דהון המוליד הון בו יהיה האדם נוה לאור השכינה:

מה טובו אהליך יעקב
שאתם מתנהגים בהם בצניעות כאלו הם משכנותיך ישראל או יובן ע"י מדת הענוה הנקראת מה אז טובו אהליך יעקב כי הקב"ה אינו משרה שכינתו בישראל אלא בעבור שהם שפלים וענוים ועי"כ יהיו משכנותיך ישראל תמידין בתמידות או משכנותיך מתחברים תחתון בעליון:

יזל מים מדליו וזרעו במים רבים
נ"ל בס"ד ידוע מקום יש למעלה הנקרא אוצר דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וע"ד הסוד הוא היסוד ולכן כתיב וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו אותיות אוצר וידוע כל דבר אותיות שמו הן הן צינורות השפע שלו אך הצמצום יבא מאותיות הפשוט והברכה והיתרון תהיה מאותיות המלוי וכמ"ש הרב ערבי נחל ז"ל והנה אוצר במלואו כזה אל"ף ו"ו צד"י רי"ש ראש המלוי הוא אותיות דלי"ו שהם צינורות הברכה וז"ש יזל מים מדלי"ו שהם אותיות המלוי של אוצר אשר הם צינורות הברכה ולכן זרעו במים רבים מיני שפע רבים ולא מצומצם וירם מאג"ג מספר ז' רמז לשבעה רקיעים מלכו מלך המשיח שיעלהו למעלה מגלגל ערבות ועי"כ תנשא מלכותו שלא ישלטו בו מקרי הטבע:

ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד
נ"ל בס"ד דאיתא בזוה"ק עמלק חציו מן קליפת בלעם והם אותיות ע"ם דעמלק וחציו מקליפת בלק והם אותיות ל"ק מבלק ע"ש ובזה פרשתי הטעם שא"ל אוכל נכה בו שנינו ואח"כ וגרשתיו אני לבדי ולכן עתה בלעם שראה חצי הראשון של עמלק הוא ממנו לא רצה לקלל את עצמו אלא אמר ואחריתו שהם לק מבלק עדי אובד:

ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו
נ"ל בס"ד עדה מלאה כזה עי"ן דל"ת ה"י ראש המלוי הוא יל"י שהוא שם הקדוש המעלה ניצוצות והוא משמות בן ע"ב ובמסירת נפשו עתה העלה ניצוצות הרבה ע"י שם זה ויקח זכות רמ"ח מצות או רמ"ח תיבות דק"ש בידו ובזה נתגבר על השטן כי רמ"ח הם קודם אותיות שטן ולז"א ברגז רחם תזכור או יובן בס"ד תוך תיבת העדה יש אותיות ע"ד שהוא מספר שם אכדט"ם שמספרו ע"ד והוא שם הבטחון בסוד הכתוב בטחו בה' עדי עד והוא לקח כח שם זה והצליח בו: