אשה כי תזריע וילדה זכר וכו'
נ"ל בס"ד ידוע כל משפיע נקרא בשם זכר וכל נשפע נקבה וידוע שיש מצוה ותפלה שכוחה חזק לעלות למעלה במקום הראוי לה שלא ע"י סיוע מצות אחרים אלא אדרבה היא מושכת ומעלה עמה מצות חלושים של אחרים שמשפעת בהם כח והרי זו נקראת בשם זכר משא"כ מצוה או תפלה שהיא חלושה מצידה וצריכה לשפע מצוה אחרת חזקה זו נקראת בשם נקבה וז"ש אשה נשמה כי תזריע כי עשיית המצות נקראת בשם הזרעה מצד הנשמה הנה ראוי לה שתלד מצוה שלמה שהיא בסוג זכר וטמאה שבעת ימים חיים הקצובים ע' שנה כמ"ש הפסוק שנותינו בהם שבעים שנה מפני כי עוה"ז היא שבעת אלפים שנה עם אלף השביעי שכולו שבת וכל אלף שנה נחשב כיום אחד כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול ולכך חיים סתם הקצובים הם ע' שהם שבעה עשריות והנשמה בעוה"ז יושבת באויר טמא ולז"א וטמאה שבעת ימים בעוה"ז ואין כח טומאה זו שוה בכל אדם אלא כפי נדת דותה הוא חלק זוהמה שהיה בעון עץ הדעת תטמא בעוה"ז וביום השמיני כשילך אדם לעוה"ב שה"ס הבינה שהיא ספירה שמנית אז ימול בשר ערלתו שתפסק הזוהמה ותכרת לגמרי ובזה יובן רבי אומר אזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה היא דייקא שאינה צריכה לסיוע אחרים ובזה יהיה לו תפארת מן האדם מפני שהיא מושכת ומעלה מצות שלבני אדם אחרים שהם חלשים ואין לאל ידם לעלות:
ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה
נ"ל בס"ד דם טוהר בזכר ל"ג יום ובנקבה ס"ו יום הרי בשניהם אותיות סגול כי תיבת סגול הוא ס"ו ל"ג וידוע דהסגו"ל הוא נקודת החסד וידוע דדמים טמאים הם בסוד הגבורה ודמים טהורים הם בסוד החסד ולכן ימים של דמי טוהר הם אותיות סגול:
וטהרה ממקור דמיה
י"ל והא כבר טבלה קודם שהביאה הכפרה והנה היא טהורה ונ"ל בס"ד דידוע דבאשה נתהוה בה דם הטמא מכח זוהמת הנחש מעון עץ הדעת ולכן כאשר תשלים טהרתה ותביא גם הקרבן הראוי לה אז נטהרת מדרגה אחת מן הזוהמה דנחש אשר סיבבה לה דם הטמא של הנידה ונמצא המקור של הדמים שלה הוא זוהמת הנחש ובכפרת זו נטהרת מדרגה אחת ממדרגות הזוהמה שיש בה ולז"א וטהרה ממקור דמיה היא הזוהמה שהיא מקור לדמים אלו הטמאים אשר ראתה:
ועוד נ"ל בס"ד דידוע לימוד תורה שבכתב נקרא קראי לכן המכחישים בתורה שבע"פ ומודים רק בפשט המקרא שבכתב נקראים קראים אבל המודה בתורה שבע"פ והולך אחריה נקרא תלמודי ונודע כי הלכות מרובות יש בנדה בענין טומאתה וטהרתה שאין מפורשים בתורה שבכתב אלא הכל נתנו בתורה שבע"פ על כן מי שהוא קראי אין לו טהרת נדה שאם יחסר ממנה הלכה אחת הרי זו בנדתה ולא תטהר במים שטובלת בהם הן בחסרון הנוגע לטומאת הנדה עצמה הן בחסרון הנוגע לטבילתה ואין טהרה לנדה אלא רק לתלמודי ההולך אחר תורה שבע"פ ולא לקראי והנה אותיות דמיה במלואם כזה דל"ת מ"ם יו"ד ה"י תמצא במלוי שלהם אותיות תלמוד"י והמלוי יכונה בשם מקור מפני שהמלוי הוא נעלם ומכוסה כמו המקור של כל דבר שהוא נעלם ומכוסה וז"ש וטהרה ממקור דמיה ר"ל מכח התלמודי שהוא רמוז במקור של אותיות דמי"ה ולא מכח הקרא"י:
ובמדרש איתא אשה כי תזריע וילדה זכר הה"ד הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש הרב ב"ש ז"ל דף ט"ז ע"פ כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה והקשה דהול"ל כמו הרה על המשבר תחיל שאז הוא עיקר החבלים ופירש דידוע דדרש רשב"י מ"מ יולדת מביאה קרבן מפני דבשעה שכורעת לילד נשבעת (פירוש כח הנפש שלה) שלא תזקק לבעלה ואח"כ מתחרטת ורוצה לעבור על שבועתה להזקק לבעלה לכן מביאה קרבן בעבור חלול השבועה של הנפש שלה והנה זה דרכה כל הימים כאשר תחזור ותתעבר אח"כ חוזרת ונשבעת כשכורעת לילד ואח"כ תתחרט ותביא קרבן וכן על זה הדרך ועל זה דימה הנביא את בני ישראל דחוטאים להשי"ת ובהגיע ימי תשובה ובפרט יוה"כ עושים תשובה ואומרים שלא ישובו לכסלם ואחר יוה"כ חוזרין וחוטאין וביוה"כ שבים חוזרים ועושין תשובה ואומרים שלא ישובו לכסלם ואחר יוה"כ חוזרין וחוטאין וכן על זה הדרך וז"ש כמו הרה תקריב קרבן ללדת ר"ל בעבור עת הלידה שלה שנשבעת שלא תזקק לבעלה ורוצה עתה לחלל שבועתה שזעקה בעת חבליה וזהו תחיל תזעק בחבליה וזה משפטה כל הימים כן היינו מפניך ה' שגם אנחנו חוטאין ושבים ואומרים שלא נשוב לכסלה וחוזרין אח"כ וחוטאין וג"כ שבים ואומרים שלא נשוב לכסלה וכן על זה הדרך בכל שנה ושנה ובזה פירש שם בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתיך והוא ימשול בך כלומר יקח אותך למשל ולדוגמה בדברים שבינו לבין הקב"ה כי יאמר כמו הרה תקריב וכו' כן היינו מפניך ה' עכ"ד:
נמצא האדם שדרכו לחטא ולשוב בתשובה ויאמר שלא ישוב לכסלה ואח"כ חוזר וחוטא וג"כ שב בתשובה וחוזר וחוטא ושב בתשובה הנה זה הולך בעקבות אמו כי כסלות זו שהוא חוטא ושב וחוזר וחוטא ושב דומה למנהג אמו בענין הלידה והעיבור שלה ובזה יובן בס"ד בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו כי הכסיל שהוא חוטא ושב וחוזר וחוטא ושב ידמו אותו לאמו ולכן אמרה בת שבע לשלמה הע"ה מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי ר"ל אם תחטא ותתחרט ותשוב ותחזור ותחטא יאמרו אני גרמתי לך מנהג זה מצד נדרי שאני נודרת בעת הלידה שלא אזקק עוד ומתחרטת וחוזרת ונודרת וכן על זה הדרך:
והשתא לפי האמור להכי נסמכה פרשת יולדת לפרשת מצורע מפני כי הצרעת באה על חטא ובא הכתוב להודיע בפרשת מצורע איך החטא הוא הגורם את חולי הגדול הזה הקשה שבכל חולאים וכאשר האריך רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בביאור המקראות בפרשה זו בטוב טעם ודעת יע"ש ועל כן שפרשת מצורע כולה באה לרמוז על החטא לכך סמך לה פרשת יולדת אשר החוטא ידמה במנהגו אל מנהג היולדת וכאמור בפסוק כמו הרה תקריב ללדת וכו' והנה על פי האמור בפסוק זה דכמו הרה תקריב ללדת מתבאר היטב פשט הכתוב הזה דאמר הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני פירוש חוללתי לשון חלול ואומרו חוללתי מורה על חלולים רבים כלומר בעון עשיתי חלולים רבים שאני שב על העין ומתחרט ואחזור לעבור עליו לחלל וכן עז"ה ואין זה חידוש כי בחטא זה שאני עושה חלולים רבים יחמתני אמי שגם אמי כך מנהגהולזה המדרש קשיא ליה בפרשה זו של היולדת דכתיב אשה כי תזריע וילדה מה שייכות לפרשת יולדת עם פרשה זו של מצורע דנקיט לה בהדה ומתרץ הה"ד הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני דמדמה חטאי האדם למנהג אמו בלידה ולכן סמך פרשת יולדת לפרשת מצורע אשר כולה היא מדברת בחולי צרעת הנפש שהיא באה בחטאות האדם:
ועוד איתא במדרש אשה כי תזריע וילדה זכר הה"ד אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק ונ"ל בס"ד דארז"ל שלשה שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו וארז"ל הקב"ה מטיל עשרה דברים ואביו חמשה ואמו חמשה ופירשום בגמרא אחת לאחת וכל איש יבין דבר לאשורו אע"ג דאב ואם יש להם שותפות באדם כל זה בעת ההזרעה אך אח"כ אין בכוחם לעשות פועל של כלום דאפילו שהאם נושאה בבטנה את הולד ט' חודשים כשיגיע זמן הלידה בטל כוחה ופעולתה כי איך תוכל להוציא הולד מן הקופסא שמונח בתוך אם לא יפתח השי"ת את רחמה בדרך הפלא ופלא וגם אחר הלידה מי ילמד את הולד הזה את מעשה היניקה איך ינק ויחיה דהלא הוא בעת ההיא כמו אבן בלא השכלה ובלא האזנה ובלתי כח הדיבור אך השי"ת חונן לו דעת שידע להניק מאיליו גם עוד בגידול הולד בכל זמן היניקה הקב"ה עושה פלאי פלאות לצורך קיומו וחיותו אשר עצמו מספר ובכל זאת מה תוכל האם לעשות על כן אפילו שהיא נושאה את בנה בבטנה תשעה חודשים אין לה להתפאר לומר שותף אני בילד הזה אלא בע"כ תודה כי חלק שיש לה בו אינו כלום והעיקר הוא כח השי"ת העושה כל ולכך צריך שהאדם יהיה כפוף לעבודת השי"ת ולא יעשה דבר אביו ואמו אם דבריהם המה הפך דבר ה' וז"ש הכתוב אשא דעי למרחוק ר"ל אשא דעי בענין השותפים שיש להם חלקים בגופי למרחוק דהיינו לא אביט על עת ההזרעה אלא אשים הבנתי ודעתי להביט למרחוק מן הלידה ואילך עד סוף הימים של חיי האדם ואז לפעלי הוא הקב"ה שפעל העשרה דברים וזהו פעלי פעל יו"ד אתן לו הצדק להודות שהוא העיקר ואליו אשמע ואעבוד והנה המדרש קשיא ליה קושית זוה"ק שהקשה איך זכר הכתוב הלידה אחר ההזרעה והלא יש הריון בנתים ולזה תירץ הה"ד אשא דעי למרחוק וכו' כלומר בא הכתוב ללמדנו אשה כי תזריע אל תתפאר בשותפות שיש לה בהזרעה בולד אלא תביט בלידה בזמן שילדה ותראה באותו עת אם תוכל להשתתף בקיום הולד וחיותו ואז תבין שאין חלקה חשוב כלום לפי האמת:
ועוד איתא במדרש אשה כי תזריע הה"ד חיים וחסד עשית עמדי ראב"ך אומר בנוהג שבעולם בהמה זו דדיה במקום רחמה והולד יונק במקום בושתה ואשה זו דדיה במקום נאה והולד יונק במקום כבודה הוי חיים וחסד וכו' אר"א אם ישהה אדם בחמין שעה אחת הוא מת ומעיה של אשה רותחין והולד נתון שם והקב"ה משמריה הוי חיים וכו' א"ר תחליפא אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה שניה דוחה את הראשונה והאשה הזאת כמה מאכל אוכלת ואינו דוחה את הולד ע"ש נמצא מן החסד שעשה השי"ת דדי האשה במקום בינה ילמוד האדם מוסר להדבק בטהרה ומן חסד של היות עמידתו תוך חמין רותחין ומתקיים ילמוד מוסר שירבה בעסק התורה הנקראת אש ולא יהיה חום היום מבטלו מעסק התורה ומן חסד השלישי שאין נדחה הולד שהוא בריה טובה מחמת מאכל הגשמי שאוכל האדם ילמוד מוסר שלא ידחה עסק הגשמי את קביעות התורה ולפ"ז מן שלשה דברים הנז' שהם ר"ת אד"ם שהוא אכילה דדים מעים יבין האדם מוסר גדול ולכך נקרא אדם כדי שיקח מוסר מן שלשה הנז' הנרמזים באותיות אדם ובזה יובן כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ר"ל מה שנעשיתי בער מפני שלא נתבוננתי מן שלשה הרמוזים באדם:
כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת
נ"ל בס"ד נקיט ג' מינים דהצרעת באה על לשה"ר דקטיל תלתא וגם שקול כנגד ג' טומאות חמורות שהם ע"ז וג"ע וש"ד והתחלת הטומאה בלשון והרפואה ג"כ בלשון דכתיב מות וחיים ביד הלשון וכתיב מרפא לשון עץ חיים שהוא עסק התורה דכתיב בה עץ חיים היא אמנם צריך סור מרע תחלה משל למי שיש לו קדחת דרפואתו לשתות סם שקורין כנאכ'ינה אך לא יתנו לו סם הנז' תחלה אלא יתנו לו קודם סם המשלשל לטהר בטנו ואח"כ יתנו לו סם הכאנאכנה ולז"א כי יהיה בעור בשרו הוא הלשון אבר שכולו בשר ואין בו עצם משם תתחיל טומאה זו של הצרעת הבאה על לשה"ר ששקול כנגד ג' טומאות:
וראה הכהן אחרי הוכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב ייטב לב ז"ל בפסוק והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע דתיבת נגע נראה לשון יתר ופירש דארז"ל צדיקים מהפכים מדה"ד למדת רחמים והכונה שהם מאמינים שהיסורין הבאים עליהם הם לטובה ואז ממילא נעשה הדבר טוב וכמ"ש בנחום איש גם זו שאמר גם זו לטובה ונהפך הרע לטוב וכן ברבי עקיבה גבי אושפיזא ושרגא וחמור ותרנגול שאמר לטובה ונעשה הדבר טוב משא"כ הרשעים ההפכים מדה"ר למדת הדין וענין היפוך הזה הוא ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בפסוק ה' יסעדנו על ערש דוי כי בחליו נהפך עשר לערש ויו"ד לדוי וברפואה חוזר ערש לעשר ודוי ליו"ד כי החולי בא מחמת דאור החכימה שרמוז ביו"ד שמספרה עשר נסתלק מן האדם וכתיב אמרת אלוה צרופה ר"ל צרופי האותיות שיהפך הקב"ה את אותיות המורים על הרעה לעשותם צירוף אחר המורה לטובה וזהו הפוך הקללה לברכה וכן כאן הנגע יתהפך לצירוף ענג ולז"א נרפא נגע הצרעת שיתהפך הנגע לענג וזה יהיה מן הצרוע עצמו ע"י שמקבל היסורין האלה באהבה ואומר גם זו לטובה עכ"ד ע"ש ונ"ל להמתיק הרמז הזה ולהוסיף בו עוד בס"ד כי הפרש שיש בין נגע ובין ענג הוא באות עין כי נגע העי"ן בסוף וענג העי"ן בראש וזהו הפוך ממש שמתהפך האות מסיפא לרישא ובזה יובן החכם עיניו בראשו שאין לו צירוף נגע שהעין בסוף אנא ענג שהעין בראש והרשע עיניו למטה לכן אצלו נגע שאות העי"ן היא למטה אבל הצדיק עיניו למעלה לכן אצלו ענג שאות עי"ן למעלה וז"ש אצל יוסף הע"ה עינו בכבל רגלו ברזל באה נפשו עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו פירוש עד עת בא דברו של יוסף הע"ה שהיה אומר גם זו לטובה אז אמרת ה' צרפתהו לאותו הכבל עשתה לו צירוף אחר חדש שנהפכו אותיות כבל לאותיות בכל שהיא מדת הברכה של אברהם אע"ה דכתיב ביה וה' בירך את אברהם בכל:
ובזה יובן רמז הכתוב כאן וראה הכהן אחרי הוכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו פירוש שראה צירוף הנגע עודנו כמו שהוא שלא נהפך את עינו ר"ל אות העי"ן שלו שלא נהפך מסיפא לרישא שיהיה ענג שהעין הוא בראש ולכן הנגע לא פשה אז טמא הוא כי הרפואה תלויה בזה:
וטהר את הנגע כולו הפך לבן טהור הוא
נ"ל בס"ד נו"ן של נגע בא"ל ב"ם מתחלף בגימ"ל ואות גימ"ל בא"ת ב"ש יתחלף באות רי"ש אות רי"ש באי"ק בכ"ר יתחלף באות בי"ת הרי נהפך נו"ן דנגע לאות ב' דלבן וכן אות גימ"ל דנגע יתחלף באי"ק בכ"ר באות למ"ד הרי אות למ"ד דלבן וכן אות עי"ן דנגע יתחלף באי"ק בכ"ר באות נו"ן פשוטה הרי אות נו"ן פשוטה דלבן נמצאו נהפכו אותיות נגע לאותיות לבן ולז"א וטהר את הנגע יען כי כולו הפך לבן טהור הוא:
