צו את אהרן
איתא בתורת כהנים אין צו אלא לשון זירוז אמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס וקשא הול"ל במקום שיש חסרון ממון ולמה אמר חסרון כיס ועוד הול"ל להזהיר ונ"ל בס"ד דאיתא בהקדמת זוה"ק פ' בראשית דף טו"ב יו"ד עביד קרבא בתרין אתוון בכ"ף וסמ"ך ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י יו"ד נפש וסמ"ך רוח וכ"ף נשמה וביאר שם מלתא בטעמא יע"ש הרי אותיות כיס הם נר"ן וידוע דהרהור עבירה עושה חסרון גדול בנר"ן יותר מן העבירה עצמה וכמ"ש רז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה נמצא חסרון כיס שהם נר"ן בא מן ההרהור וידוע כי עולה באה לתקן על הרהור הלב לכן אמר לשון צו בעולה כי צו הוא לשון זרוז שצריך זרוז יותר בחסרון כיס שהם הנר"ן מפני שהגוף צועק על חסרונו אם ירעב אבל הנר"ן אינם צועקים ואם לא יעשה זרוז לעומתם ישארו חסרים ורעבים וכמ"ש חכמי המוסר ז"ל משל לאחד קנה תרנגולת שמנה ביום אחד בשבת קודש ונתן לאשתו לשמור אותה לכבוד שבת וביום שלישי קנה ג"כ תרנגול שמן ונתן לאשתו ובעת שבאה האשה להניח התרגול בתוך הכלוב עם התרנגולת ראתה שהתרנגולת לא נשאר בה אלא עור ועצמות כי שכחה להביא לה מזון ותגד לאישה א"ל א"כ גם התרנגול תעשי אותו כך א"ל אל תחוש מעתה יען כי התרנגול צועק ואזכרנו בודאי אבל התרנגולת כיון שאינה צועקת לכך שכחתי אותה וכן הענין כאן הגוף צועק ברעבון ולא ישכחהו האדם אבל נר"ן אינם צועקים על חסרונם לכך צריך זרוז גדול לעומתם לכך זרוז מספר זיו השכינה:
ועוד נ"ל בס"ד הדקדוקים שיש כאן הא' אומרו צו ולא אמר דבר ועוד אומרו היא העולה שפת יתר ולא אתמר הכי בחטאת ואשם ומנחה ועוד אומר ואש המזבח תוקד בו פשיטה הוא ומה חדוש אשמעינן ועוד אומרו הדשן אשר תאכל האש את העולה פשיטה הוא שהדשן הוא מן העולה כיון דבה הוא מדבר ועוד יש דקדוקים שנתעורר בהם מהר"ם אלשיך ז"ל וכדי לבאר זה נ"ל בס"ד דידוע מ"ש בזוה"ק פרשת בא דאיוב ובניו שלט בהם השטן מפני שלא הקריבו אלא רק עולות דכתיב ויעלו עולות מספר כולם והעולה כולה כליל אין ממנה חלק לסט"א שהוא חלק השטן אבל שאר קרבנות שאוכלים מהם הכהנים או הבעלים ג"כ אז יהיה מהם חלק לסט"א מצד אכילת האדם שנעשית זבל וצואה וזו חלק הסט"א ע"ש ובזה יובן בס"ד הטעם כשבנה מרע"ה מזבח תחת ההר הקריב עולות ושלמים שלא הקריב עולות לבדם וכן ביתרו ויקח יתרו עולה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה כי הזבחים היו שלמים כדי שלא יקטרג השטן כאשר קטרג באיוב כי בשלמים יש אכילת אדם ובאכילת אדם יש פסולת שזו היא חלק הסט"א ולפ"ז יש לחקור א"כ כל אדם איך יתנדב קרבן עולה לבדו להקריב ע"ג מזבח וצריך שיקריב עמו שלמים ג"כ כדי שלא יקטרג השטן אך התשובה לזה הוא שהיחיד אינו מקריב בבמה לבדו אלא מקריב ע"ג המזבח דמשכן או בהמ"ק ששם מקריבין עליו עוד קרבנות אחרים שנאכלים לכהנים או לבעלים ולכן לא תקטרג הסט"א על עולת יחיד אשר הקריבה ע"ג המזבח מפני כי יש לה חלק משאר קרבנות הקרבים שם אך איוב הקריב עולות על במה שאין שם קרבנות אחרים לכך קטרג השטן ועוד שנית כי במזבח יש אש של מעלה שהוא קדוש הוא דוחה כח הקטרוג מכל קרבן אשר קרב שם ועוד יש סניף אחר כי המזבח צריך להוציא הדשן ממנו מחוץ למחנה ששם שורה הסט"א וא"כ גם מן העולה יש לסט"א קצת חלק מן הדשן שלה ובזה תסתפק ולא תקטרג וז"ש צו את אהרן וכו' צו מספר אל אדנ"י המאיר בעשיה ששם תיקון הקרבנות ואמר זאת העולה אפילו אם יביאוה לבדה ולא יביאו עמה שאר מיני קרבנות שיש בהם אכילה לבני אדם וזהו אפילו היא העולה לבדה וא"ת איך לא יחושו לקטרג השטן כדהוה באיוב לז"א כמה טעמים חדא על מוקדה על המזבח ששם יש שאר קרבנות שיש לסט"א חלק מהם ועוד ואש המזבח שהוא אש של מעלה תוקד וכח אש של מעלה חזק לדחות המקטרג מעל קרבן הנשרף בו יהיה מה שיהיה ועוד הכא שאני שדינו של המזבח להרים ממנו הדשן ויוצאנו אל מחוץ למחנה ששם שורה הסט"א כי מחוץ למחנה מושבה ואז יש לה חלק גם מן העולה מן הדשן שלה שמוצאין אותו ומביאין אותו למקומה:
ובזה יובן הפסוק הטיבה ברצונך את ציון כי לעתיד אין חשש עוד מן קטרוג דאפילו שלא יקריבו אלא עולות בלבד אין פחד ולז"א הטיבה ברצונך את ציון שתגלה בה הארת רצון העליון דאז אין שטן ואין פגע רע ועוד תבנה חומות ירושלים הוא הארת הבינה שה"ס חומה כנודע אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל בלבד דאין פחד עוד מקטרוג:
זאת תורת העולה היא העולה
נ"ל בס"ד כפל הדברים באומרו היא העולה וכאשר דקדקנו לעיל והוא יש מצוה שהיא אינה יכולה לעלות מאיליה למקום עליון למעלה אלא על ידי סיוע ממצות של אחרים כמו ספינה של אש שמושכת עמה ספינה פשיטה ויש שהיא שלימה באיכותא וכמותה שאינה צריכה לסיוע אחרים ולז"א זאת תורת העולה המאושרת שתהיה היא העולה מאיליה בלי סיוע אחרים וכל המצות נקראים בשם עולות כידוע או יובן בס"ד המביא עולות קרבן ממש צריך הוא למעשה הכהן ואין יכול להעלות עולתו בלתי כהן אך הקורא בפרשת עולה דהוה כאלו הקריב עולה אין צריך לכהן אלא היא העולה מצד עצמה:
או יובן בס"ד יש נמצאים בעולם שיכולים להשתתף זע"ז ויהיה טוב לשניהם כגון ששניהם בעלי שדות וכרמים ועסקיהם הוא מן אחד אך יש שא"א להם בשיתוף יען דאחד יש לו יגיעה בשדה ורוצה בגשמי רצון כדי שיתברכו שדותיו וכרמיו ואחד עסקו לאצור חיטים ומיני דגן בקיץ כדי למכרם בחורף ביותר וזה לא ניחא ליה בגשמי רצון כי רוצה בעצירת גשמים כדי שיתייקרו מיני דגן וימכרם ביוקר וא"כ בקשתם תרתי דסתרי וכן יש עסקו למכור סמנים של רפואות וזה רוצה שירבו החולים כדי למכור סמנים הרבה והשני עסקו לעשות מיני תבשילין ומיני משקין למכור וזה ירצה שירבו הבריאים כדי שימכור יותר וא"כ א"א שיהיה משותפים זע"ז ביחד כי בקשתם וחפצם הם תרתי דסתרי וכן הענין בנפש ובגוף א"א שישתתפו ויתחברו שניהם ביחד ברצון אחד יען דבקשתם הפכיים שזה רוצה רוחני וזה רוצה גשמי ועליות שלהם הפכיים זה ישפיל וזה ירים וא"א שישוו ויתחברו יחד בעליותם וז"ש זאת תורת העולה היא הנפש שטבעה עליה כטבע האש משא"כ הגוף טבעו בירידה כמו טבע האבן ולכך הנפש מכונית בשם נר שהוא שלהבת הנר והגוף מכונה בשם אדמה הנה זו היא העולה א"א שתתחבר בעליה עם הגוף כי עלייתה נגדית לגוף אלא היא לבדה העולה:
או יובן בס"ד ע"פ מ"ש הרב בת עין ז"ל דף כ"ז בפסוק כי אהיה עמך דמדת הענוה הוא אהיה דהענו אינו חושב עצמו שהגיע לשלימות אע"פ שהוא צדיק גמור אלא אומר אהיה שלם דעדיין אינני שלם אבל המתגאה חושב תמיד שהוא כבר היה שלם ואינו חסר לו כלום ולכן מרע"ה שהיה ענוו א"ל הקב"ה לכך נבחרת מפני כי מדת אהיה עמך תמיד ע"ש ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה כי בין אהיה ובין היה ההפרש הוא אות אלף שמספרו אחד ובזה יובן בס"ד אין עושה טוב אין גם אחד פירוש אין עושה טוב דחסרים הרבה והלואי שיודו בחסרונם לומר אהיה דעתה אינני שלם אלא דא עקא שמתגאים דחושב כל אחד על עצמו היה שהגיע לשלימות ואין להם אות אלף שהוא אחד במידה שלהם לומר אהיה אלא אומר היה חסר אל"ף וידוע דאין עליה למעלה אלא לנפש שפילה וז"ש זאת תורת העולה זו הנפש שדרכה בעליה לעלות למעלה היא העולה צרף אות ה"א של תיבת העולה עם תיבת היא ותהיה בזה תיבות אהי"ה עולה פירוש ע"י מדת אהיה שהיא הענוה אז עולה הנפש:
או יובן בס"ד דידוע בפגם מסתלקים אותיות י"ה משם אלהים ונשאר אלם וזה הפגם יהיה ע"י ביטול תורה שהפה הוא אלם מד"ת ולכן פה מליצי יושר ג"כ יהיה אלם שלא יליץ גם ע"י ביטול לימוד התורה יסתלק אות אל"ף משם אדני וישאר דין כי אות אל"ף הוא לשון לימוד כמו אאלפך חכמה והוא בא משם אהי"ה שה"ס בינה שמשם נתנה תורה וידוע התורה נקראת זאת והיא דרכה בעליה דעולה ואינה יורדת וז"ש זאת תורת העולה הוא עסק התורה על ידיו נתקנים אותיות י"ה דשם אלהים ואות אלף דשם אדנ"י וזהו תיבת היא העולה להתחבר במקומה שהוא י"ה באלהים ואלף באדנ"י:
ועוד נ"ל בס"ד ע"פ המעשה בחכם אחד גדול שנכנס לבית המדרש וראה שם תלמידים הרבה יושבים בישיבה ועוסקים בגמרא בפלפול וחריפות אך הבין שכולם לומדים שלא לשמה אלא לנצח זא"ז ויאמר להם אני רואה בהמ"ד הזה מלא תורה על כל גדותיו וישמחו התלמדים על דברו כי חשבו מדבר לשבח וכאשר ראה שלא הבינו כונת דבריו אז א"ל הלא תדעו דלמוד תורה לשמה תכף ומיד עולה ההבל של הלימוד למעלה לפני הקב"ה דלכן מכונית התורה בשם אש כי טבע האש לעלות אך אם הלימוד שלא לשמה אין כח בהבל דברי תורה לעלות למעלה כי דוחים אותו למטה א"כ נשאר עצור בבהמ"ד למטה על כן אמרתי אני רואה דהבהמ"ד מלא תורה על כל גדותיו ויבושו התלמידים מדבריו ע"כ וז"ש זאת תורת העולה ר"ל תורה המעולה ומשובחת היא העולה שתהיה עולה תכף למעלה ולא ידחו אותה למטה והיינו שתהיה לש"ש שאז עולה תכף ולא תשאר למטה בבהמ"ד וכמ"ש אותו חכם גם עוד תהיה על מוקדה ר"ל בהתלהבות על המזבח הוא הלב שהוא דוגמת המזבח דלכך המזבח היה ל"ב אמה כמנין לב ולא מבעייא ביום אלא גם כל הלילה וכמ"ש בתורת ה' שהוא תורה לשמה חפצו וגם עוד בתורתו יהגה יומם ולילה דגם בעת שינה עולה נשמתו למעלה ללמוד וכמ"ש אני ישנה ולבי ער ללמוד למעלה:
והנה עדיין צריך לנו לדעת למה מזכיר צווי קרבן העולה קודם צווי שאר הקרבנות וכן עשה נמי בפרשה הקודמת שהזכירה קודם הכל והסברה מחייבת כיון דעולה באה על הרהור הלב ושאר קרבנות באים על המעשה כחטאת וכאשם צריך שיקדים אותם ולמה הקדים העולה ותלה החטאת והאשם בה באומרו במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת וכן אמר במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם ונ"ל בס"ד דידוע שהיו ליצני הדור אומרים איך יהיה אהרן ראוי להקריב ע"ג המזבח מאחר שהוא מאיליו ומעצמו בלתי שום אונס בנה המזבח שהקריבו עליו לעגל דבשלמא על עשיית העגל היה אנוס כי היו הורגים אותו אם היה מסרב אך על המזבח לא בקשו ממנו אלא מעצמו עשה דכתיב וירא אהרן ויבן מזבח לפניו אך באמת יש תשובה נצחת לדבריהם דהיא הנותנת כי מחמת כן נעשה ראוי להקריב על מזבח ה' יותר מאחרים יען כי בזה נתכוון להציל ישראל מן כליה ונאמר משל על זה לבן המלך שרכב על סוסו ויצא ליער לצוד חיה לבדו ואין איש אתו וביער היו נחבאים לסטים מזויינים תוך מערה אחת ויראו אותו מרחוק מבין אילנות היער ויסכימו לשלול אותו ולהרגו כי זו היא מלאכתם שוללים והורגים כדי שלא יגידו עליהם וכ"ש זה שהוא בן המלך איך אפשר לשלול אותו ולא יהרגוהו ויהי בהם אחד שחס על בן המלך כי יחיד הוא לאביו ויאמר להם מה נחשב זה הנער אשר כולנו נעמוד עליו להרגו הכנסו אתם למערה ואני אעמוד פה וכאשר יקרב לכאן תכף ומיד אהרגנו ואשלכהו באחד הבורות שביער ואביא לכם את השלל ונשמחה בו ויאמרו טוב הדבר ויכנסו כולם לתוך המערה ונשאר זה עומד בחוץ לבדו וכאשר קרב בן המלך שלל אותו ויקח גם את סוסו וישלחהו חפשי בכותנתו בלבד וחזר הבן לאחוריו לעיר המלוכה ויגד לאביו וזה הביא להם השלל ויחלקוהו ביניהם אך בן המלך ידע את האיש אשר שלל אותו והכירו מי הוא וכאשר הגיד לאביו תכף שלח עבדים ויתפסוהו לזה האיש ויצו המלך לתלותו אך קודם התליה יניחו רגליו בסד ויכוהו במקלות גדולות על רגליו לצערו בפני המלך וכן עשו ויביאו מקלות ויכוהו על רגליו וזה האיש המוכה צועק אך לבי אך לבי וישמע המלך ויאמר להביאו לפניו ויאמר לו למה תצעק אך על לבך והלא הם מכים רגלך ויאמר אני צועק על לבי שהיא הביא לי את המכות האלה א"ל המלך לא כי אלא רגלך אשר רצו לקראת בני וידיך אשר שללו אותו הם הביאו לך המכות האלה א"ל האיש לא כן אלא לבי שהיה רחמן ונתמלא רחמים על בנך הוא הביא המכות האלה הלא תדע כי דרכן של לסטים הורגים ושוללים ומי פתי ישלול את בן המלך ולא יהרגנו והלא ודאי ילך ויגיד עליו ויהרגוהו אלא כו"כ היה מעשה ואני חסתי עליו שלא יהרגהו ונכנסתי בעובי הקורה והייתי מוכרח לשלול שאם לא אשלול אותו היו הורגים אותי כי יאמרו איה השלל על כן אם לא היה לבי רחמן הייתי הורגו ולא הייתי מוכה במקלות אלו ויאמר המלך דבריך טובים ונכוחים אתה היית סיבה להחיות את בני על כן במה אשלם לך גמול אין זאת אלא אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי וכן עשה הלבישו בגדי המשנה וישם רביד הזהב על צוארו וכל השרים היו נושקים שוליו וכן הנמשל הנה אהרן הע"ה ראה דערב רב הם יבנו המזבח אשר נעשה העגל כדי להכשיל את ישראל להקריב עליו לעגל ביום ההיא כי היו יודעים האמת כי דלמחר יבא מרע"ה ומעשיהם בטלים לכך היו משתדלים לעשות המעשים ביום ההוא דוקא ובחמשה רגעים היו בונים המזבח והיה נשאר כמה שעות ביום שהיו מניחים את ישראל להקריב לעגל ע"ג המזבח ואז לא היה לישראל תקומה בדבר זה והיה נגזר כליה עליהם מה עשה הכניס עצמו בעובי הקורה וזימן עצמו לדבר זה כאשר עשה אותו האיש בראותו שהלסטים רוצים להרוג את בן המלך שהכניס עצמו בדבר זה שהוא ישלול ויהרגהו וכן עשה אהרן הע"ה א"ל אני אבנה המזבה ועי"כ העביר כל היום ההוא בעסק בניינו כדי שלא יקריבו עליו לעגל באותו היום ויהיה כליה לישראל שהם בניו יתברך והוא ידע כי בבוקר השכם ירד מרע"ה מן ההר ויתבטל הענין הזה וכן היה שישראל לא נכשלו בהקרבה ורק ערב רב הקדימו להקריב בהשכמה ותכף ירד מרע"ה וניצילו ישראל מן כליה שנתבטל הדבר הזה וישראל לא הקריבו כי לא היה זמן דתכף בא מרע"ה:
נמצא אהרן הע"ה סיכן עצמו בבנין המזבח כדי להציל את ישראל מן כליה וכאשר עשה אותו האיש לבנו של מלך ולכן כמו שגמל המלך טוב לאותו האיש שא"ל אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי כן זכה אהרן הע"ה לכבוד הזה שהוא יהיה המקריב ע"ג מזבח ה' גמול ידו שהחיה את ישראל בבנין אותו מזבח שבנה בידו ובזה בטלו דברי ליצני הדור ועל כן הואיל ועשה אהרן הע"ה הדבר הזה מרחמנות הלב שלו שנתמלא רחמים על ישראל שלא יהיה בהם כליה לכך כאשר צוה השי"ת על הקרבנות הקרבים ע"ג המזבח הקדוש הזכיר תחלה קרבן העולה אשר בא בעבור הלב ולכן בפרש' הזאת חזר ויחד הדיבור של צווי הקרבנות על שם אהרן ובניו וזכר את העולה הבאה על הלב תחלה לומר אל תסתכלו במעשה של אהרן בבנין המזבח אלא הסתכלו ברחמנות לבבו שהיה לו במעשה בנין המזבח ולכך בדין הוא שיזכה לכבוד הזה שיהיה הוא מקריב ע"ג המזבח הקדוש את קרבנות ישראל:
ובזה מובן בס"ד המדרש בפרשה זו קח את אהרן זש"ה אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא פתר קרא באהרן בשעה שעשו ישראל אותו מעשה וכו' א"ל הקב"ה לאהרן אהבת צדק אהבת להצדיק את בני ושנאת מלחייבם על כן משחך אלהים אלהיך א"ל חייך שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה לכך נאמר קח את אהרן ואת בניו אתו עכ"ל וכפי המשל אשר כתבתי יבואו דברים הנז' לנכון אהבת להצדיק את בני ע"י בנין המזבח שבנית אתה כדי להעביר היום ולא יקריבו עליו וגם במעשה העגל לא עשית בשביל טובת גופו שלא יהרגוך אלא ותשנא רשע כדי שלא יעשו רשע עצום להרוג כהן ונביא ואז אין להם תקומה על כן משחך אלהים וכו' בעבור טוב לבבך זה ראוי שאתה תהיה על ביתי ועל ידך קרבים הקרבנות במזבחי לכך קח את אהרן ואת בניו אתו כי יהיו בניו טפלים לו וקח אותו שהוא יהיה עיקר בכהונה גדולה:
אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה
נ"ל בס"ד הלב נקרא מזבח לכך המזבח היה ל"ב אמה ואוצר התורה הוא הלב על כן מלוי לב כזה למ"ד בי"ת הוא אותיות תמיד רמז שתהיה התורה מונחת תוך הלב בתמידות ולא תסתלק משם דאפילו בעת שינה בחלום ידבר בו בד"ת כמ"ש אני ישנה ולבי ער והתורה נקראת אש דכתיב דברי כאש נאם ה' וז"ש אש התורה תמיד תוקד על המזבח הלב לא תכבה אפילו בלילות כמ"ש טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה:
ולבש הכהן מדו בד וכו'
נ"ל בס"ד כל ת"ח העוסק בתורה מכונה בשם כהן כי עסק התורה הוא כעסק העבודה כמ"ש רז"ל ותורה שבע"פ ממנה נעשה חלוקה דרבנן לנפש ובד רמז לתורה שבע"פ שהיא שמונה דרגין שהם כשר ופסול אסור ומותר חייב וזכאי טמא וטהור הרי הם ארבעה וארבעה וזהו ב"ד ב' ד' ומכנסי בד הם ענוה ויראה כמ"ש התנא ר"מ בברייתא דאבות על הלומד בתורה לשמה מלבשתו ענוה ויראה ולכן קראם מכניסי בד והיינו מכניסי לשון לבוש וגם מכניסי לשון הכנסה כי שתי מידות אלו הם מכניסים התורה שהיא ב"ד בלבבו של אדם כמ"ש רז"ל כל שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכן ארז"ל הגאה חכמתו מסתלקת ממנו והנה שתי מדות אלו שהם מכניסי בד צריך שילבש אותם על בשרו דהיינו יראה פנימית וענוה פנימית ולא כמו אותו הכומר שהיה בזמן הרמב"ן ז"ל והבשר הוא פנימי כי העור הוא חיצון המכסה עליו ועי"ז והרים את הדשן הוא היצה"ר וקראו בשם דשן שהוא ד' ש"ן שיש לו ארבעה שיניים לאכול לחמו של אדם שלומד בארבעה חלקי לימוד התורה שהם פרד"ס שאם אין לו יראת שמים וענוה אז היצה"ר אוכל את ארבעה לחמים של לימוד האדם בפרד"ס כי לכן מביאים בסעודת שבת באמצע ארבעה ככרות דכתיב לכו לחמו בלחמי וכנגד כל לחם שהוא מן לימוד אחד מארבעה הנז' יש לו שן אחד ולזה קראו דשן שהוא ד' שן ועתה ע"י שלימות האדם בשתי עדות אלו ענוה ויראה יעשה הרמה ליצה"ר שיהפך אותו ליצר טוב וכמ"ש רז"ל לבו לא נאמר אלא לבבו שעשה גם היצה"ר ליצר טוב ולז"א אשר תאכל האש היא התורה כי היצה"ר נתקן שיהיו נשרפים הסיגים שבו כדי שיהיה יצר טוב הוא ע"י עסק התורה שהיא אש ושורף סיגים של היצה"ר ובזה ושמו אצל המזבח הוא הלב שגם הוא יהיה יצר טוב לשמור את הלב אמנם כל אלו המלבושים היקרים הן של תורה הנקרא חלוקא דרבנן והן של ענוה ויראה א"א לאדם ללבשם כל עוד שהוא מלובש בבגדים גסים של חמדת עוה"ז ותאוותיו אלא צריך שפשט את בגדיו הם בגדים החמריים של תאוות עוה"ז ולבש בגדים אחרים הם אותם בגדים היקרים וכמ"ש בשיורי המידות משל לכפרי אחד שבא לעיר גדולה וימצא בחנות מוכרים בגדים יקרים מאד שכל בגד שוה עשרים זהובים ויתאוה לקנות בגד לעצמו ויאמר לבעל החנות תן לי בגד כמדתי וזה היה אומן גדול שיוכל לשער מדת האדם בשכלו ולתת לו בגד כמדתו בלי נסיון וכן עלה ונתן לו בגד כמדתו וקבל המעות אח"כ הלך הכפרי ולבש הבגד למעלה מחלוקו וכותנתו לראות אם הוא כמדתו ולא עלה לו כי הכפרי לובש חלוק גס וכותנתו מלבדים שהיא גסה הרבה ושב אל בעל החנות ויאמר איך רמיתני ולא נתת לי בגד כמדתי ראה שזה בגד צר ואפילו ידי אין נכנסים בו א"ל שוטה הלובש בגד יקר כזה אינו לובש על חלוק גס וכתונת גסה שהם עשויים משקים ומרדעת של חמור אלא לובשו על חלוק דק וכתונת פסים דקה ואני עשיתי שיעור על זה ונתתי לך וכן הנמשל א"א ללבוש בגדי חמודות של תורה וענוה ויראה כל עוד שלובש בגדים גסים של חומר עכור אלא ופשט את בגדיו הגסים החמריים ולבש בגדים אחרים היקרים ובזה אז והוציא הדש"ן מספר שט"ן אל מחוץ למחנה שלא ימצא השטן מקום לקטרג עליו אלא ישלחהו אל מחוץ למחנה הם העכו"ם לקטרג שם וגם בזה מתקן את פלוני שהוא חציו טוב שרמוז באותיות א"ל וחציו רע שרמוז באותיות מ"ס וכאשר יפריד הרע שהוא מ"ס ממנו אז חלק הטוב שרמוז באותיות אל יהיה מקום טהור וז"ש אל דפלוני יהיה מקום טהור:
