עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור
הדקדוק ידוע מה בא להודיעו דבר ידוע ומה קשר יש לזה עם ויהי לי שור וחמור ונ"ל בס"ד דלב כל אדם יתמה מה זאת היתה לעשו לבלתי ילך אצל לבן לקחת לו אחת מבנותיו בפרט אחר ששמע דברי אביו בשלחו את יעקב לקחת לו משם אשה וללבן שתי בנות היה לו ליקח אחת אך ישוב זה הוא כי עשו אחר שקרה לו ענין נטילת הברכות במרמה הוה בדיק בשמא כי הוא החליט שיעקב נצח מצד שמו כמ"ש הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים על כן מאותו היום והלאה הוה בדיק בשמא וכמ"ש בגמרא על רבי יהודה ורבי יוסי אמר שקרה להם מעשה של כידור הוו בדקי בשמא וכשבאו למקום דשמיה בלה לא נכנסו דכתיב בלה נאופים וכן עשו פקח עיניו ובדיק בשמיה דלבן באומרו זה נבל הוא ומי יוכל לבא לביתו ויצא בשלום יען כי לבן הוא מסט"א ודרך הסט"א לילך משמאל לימין א"כ שם לבן למפרע הוא נבל ולכך היה ירא לגשת אליו פן ירצץ מוחו ועוד פחד משם זה של נבל כי השר הממונה על העניות נבל שמו כנז' בגמרא דפסחים דף קי"א ע"ב ולכך חש להכנס לביתו ששמו כשם שר העניות פן יעני ויתרושש אצלו על כן לא הלך לבית לבן כי היה ירא מאד ממנו והנה יעקב אע"ה דידע דעשו פחד גדול יש לו מלבן בא להגיד לו תוקף הצלחתו שגם נבל לא עמד כנגדו ולכן פתח דבריו פתח עם לבן הידוע שהוא נבל אשר אתה יגורת ממנו אני גרתי ולא הרע לי ולא היתה ישיבה של מעט זמן אלא ואחר עד עתה ולא הרע לי ולא מבעיא שלא נתרוששתי אצלו אלא אדרבה נתעשרתי אצלו ויהי לי שור וחמור הרי בבית שר העניות שם נתעשרתי היש הצלחה גדולה מזו:
ועוד נ"ל בס"ד עם לבן גרתי דאם תניח מספר ת"י עם אותיות לבן נעשה צירוף תבלין והיינו כי יעקב אע"ה יש לו תואר קדוש שהוא מספר ת"י ונתחבר עם אותיות לבן ונעשה צירוף תבלין וכונתו לומר הנה לבן הוא בשר סרוח שא"א לאכלו אך אני נתתי בו תבלין ואכלתי וז"ש עם לבן גרתי קרי בה ג"ר ת"י שנעשה צירוף תבלין וחז"ל אמרו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי הכונה בזה אל תאמר איך אני אומר גרתי לשון גירות וכי אדם היושב אצל אחי ואבי אשתו נחשב גר ודאי תושב יחשב לז"א נחשב לי גירות ישיבה זו מפני שאני תרי"ג מצות שמרתי בביתו א"כ חלק אני ממנו מצד הדת ואין לי תערובת עמו:
קטונתי מכל החסדים ומכל האמת וכו'
ונ"ל בס"ד הטובות נקראים בשם חסדים כי אין אדם משיג טובה מצד הדין אלא הכל בתורת חסד והיסורין נקראים אמת דלא עביד קב"ה דינא בלא דינא ואומר כי מלבד שזכיות האדם מתמעטים מצד הטובות שנקראים בשם חסדים הנה ג"כ מתמעטים מצד היסורין יען שטובה עשה לו הקב"ה שהביא עליו יסורין אלו ולא יסורין יותר קשים מהם כאותו חסיד שהוציא מכה ברגליו התחיל מודה ומשבח להקב"ה באומרו חסד עשה לו בזה שלא יצא בגרונו שהיה נחנק בה ולז"א קטונתי מכל החסדים הם הטובות ומכל האמת היסורין ופירש הדבר ממאן דסליק כי היסורין הם שבמקלי עברתי הירדן הזה שבא אליפז ושלל אותו וא"כ גם זו טובה היא שלא הרגו ונשאר חי ומ"ש מכל החסדים הם הטובות האלה שעתה הייתי לשני מחנות או יובן בס"ד נשואי רחל נקרא אמת כי היא ראויה אליו שהיא כנגד פרצוף יעקב אבל נשואי לאה הוא בתורת חסד כי היא כנגד בחינת ישראל וכשנשאה עדיין לא הגיע לבחינת ישראל וז"ש מכל החסדים הם נשואי לאה ומכל האמת נשואי רחל ופירש הדבר למה קורא נשואי לאה חסדים מפני כי במקלי בגי' יעקב עברתי את הירדן שלא הגעתי למדרגת ישראל שהוא כנגד לאה ועתה בהיותי במדרגת יעקב בלבד הייתי לשני מחנות של לאה ושל רחל ונ"ל בס"ד במקלי במ"ק ל"י כי שם שדי בא"ת ב"ש הוא בק"ם וכתבו המקובלים ז"ל לכך באל שדי אל האבות כי ס"ת שלהם מק"ב שהוא חילוף שד"י נמצא יעקב אע"ה הוא המשלים שם שד"י שהוא בחילוף במ"ק וזהו במ"ק ל"י שנעשה לו בו עברתי את הירדן הזה שהיה בעוזרי שם שדי:
כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני
נ"ל בס"ד אכפרה לשון קנוח שהיה מברר ממנו נ"ק בזאת המנחה ששלח ואחר כן כשיבא אצלי אראה פני ראיה במחשבה וכונה לברר ממנו עוד אולי ישא פני ממנו עוד ניצוצי קדושה:
ויקח מן הבא בידו
איתא מדרש פליאה וישלח יעקב שלח לו מת ורגליו בתוכו ופרשו בשם הרב לב אריה ז"ל הכונה לומר ששלח מרגליו"ת ע"כ ועוד נ"ל בס"ד דשר עשו נקרא מת הפך שם תם של יעקב אע"ה וכנגד זה שלח לו בהמה דקה מספר מ"ת גם ידוע דחיילות הסט"א נדמים לכינים כי החיילות הם סיגים דוגמת הכינים שהם סיגים של הגוף שנבראין מן הזיעה לכך מותר להרגם בשבת וידוע כי הכינים בלשון חכמים נקראים כלימי לכך אחר מנחת בהמה דקה שהם מספר מת כנגד השר שלו שלח כנגד החיילות שנקראים כלימי והיינו גמלות מניקות שלושים כנגד אות למ"ד פרות ארבעים ופרים עשרה אותיות מ"י אתונות עשרים ועיירים עשרה כנגד אותיות יו"ד כ"ף הרי אותיות כלימ"י והחיילות מכוונים בשם רגלים כמ"ש צא אתה וכל העם אשר ברגליך לז"א שלח לו מ"ת ורגליו שהם כלימ"י בתוכו נמצא המנחה שהיא כנגד השר היא מספר מת וזה המספר נרמז במלוי יד כזה יו"ד דל'ת גי' מת ולז"א ויקח מן הבא בידו דייקא מנחה לעשו אחיו שהיא עיקר המנחה:
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל
י"ל הוא שואל שיברכהו ומשיב לו דבר שלא כענין ונ"ל בס"ד ר"ל מה תועיל ברכה של עתה מאחר כי עתה תחול על שם יעקב וזה השם לא ישאר לך אלא נעקר ולא תיקרא אלא בשם ישראל ומה תועיל לברכך עתה ואם אזכיר הברכה על שם ישראל כיון דלא נקראת בו עדיין לא תתאחז בו הברכה א"כ המתין עד שישתנה השם ועוד נ"ל בס"ד דרך בקשה ותפלה קאמר יהי רצון לא יעקב יאמר עוד שמך כי שם יעקב הורה שהוא מקור נפתח ונמשך מכאן ולהבא עוקב וחוזר ועוקב עד אין מספר כי אינו מורה על העבר שלא נקרא עקב:
וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו
י"ל למה השתחוה ז' פעמים והן אמת שהשתחוה לשכינה מה טעם יש בשבע פעמים ועוד י"ל מאחר דקאמר עד גשתו עד אחיו נמצא נתקרב אצלו ממש וא"כ איך רץ עשו לקראתו דלא שייך לרוץ אלא אם עודנו רחוק ממנו ואחר שקרב עד אחיו ממש אין מקום לרוץ בו ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המקובלים ז"ל שהקב"ה נתן לאברהם אע"ה שבעה עממין ועוד קני וקנזי וקדמוני שהם עמון ומואב ואדום וישראל לא ירשו אלא השבעה ועל השלשה הנז' לא נתן להם רשות ופרשו הטעם כי אלו העשרה הם כנגד י"ס טומאה כי זה לעומת זה עשה האלהים ושבעה עממין הם כנגד ז' ספירות טומאה תחתונות שהם חג"ת נהי"ם והשלש שהם עמון ומאב אדום הם כנגד ג' ספירות טומאה ראשונות שהם חב"ד וישראל עדיין לא היה בהם כח להכניע ג' ראשונות אותו זמן לכך לא ירשו אותם אך לעתיד יקחו הכל וכמ"ש בישעיה י"א אדום ומואב משלח ידם ובני עמון משמעתם וידוע כי אדום כנגד דעת לכן ארז"ל קליפת עמלק היא כנגד דעת ובזה פרשתי בס"ד מאמר רז"ל אין בן דוד בא אלא בהסח הדעת ודוק היטב:
והנה עתה יעקב אע"ה השתחוה ז' השתחוויות לשכינה כדי להכניע בכנוותיו בכל השתחויה ספירה אחת מעשר ספירות טומאה והתחיל מתתא לעילא נמצא בשבעה השתחוויות הכניע ז' ספירות חג"ת נהי"ם והוא היה עושה ההשתחויות בעודו רחוק מעשו כדי שלא יהיה נראה שמשתחוה לעשו ממש ח"ו ובודאי היה מקום פנוי הרבה בינו לבין עשו ומ"ש הכתוב עד גשתו עד אחיו אינו הגשה ארציית במקום אלא הגשה שכליית בכונה למעלה שהוא השתחוה להכניע את ספירות הטומאה עד שהגיע עד ספירת הדעת שהיא שייכה לאחיו שהוא אדום כי אחר השבעה יש דעת ובינה וחכמה ואדום הוא בדעת הקליפה אך השר של עשו הוא היה הולך על גבו של עשו ורוכב עליו והוא רואה ומבין מה עושה יעקב אע"ה בהשתחויות אלו וכיון שראהו שסיים השתחויה השביעית שאז ודאי אחריה יעשה השמנית שהיא מכנעת הדעת מקום אחיזתו של עשו על כן בעט בעשו ודחה אותו שירוץ לקראת יעקב לחבקו כדי לבטל אותו מהשתחויה השמינית שהיא נוגעת אל עצמו ואל בשרו ולז"א עד גשתו עד אחיו דהיינו עד מקום אחיזתו של אחיו והוא עודנו רחוק ממנו בשטח המקום ואז תכף וירץ עשו לקראתו ויחבקהו כדי לבטל ההשתחוויות שלו וכל זה נעשה מכח השר שלו כדי שלא יבא בגבולו ולכן כיון שעשה יעקב אע"ה ז' השתחוויות אלו כנגד ז' ספירות תחתונות אז יכלו ישראל לכבוש את שבעה עממין ואם היה מניחו לעשות עוד שלש השתחויות היו כובשים גם את אדום ואת מואב ואת עמון ונשאר זה עד לעתיד בגמר התיקין בעזה"י:
וישא עשו עיניו וירא את הנשים ואת הילדים וכו'
י"ל הול"ל את הילדים תחלה כי הנשים עומדים אחרי הילדים ועוד למה נקיט את פעם שנית ועוד תיבת וישא נראה לשון יתר והו"ל וירא עשו ועוד ה"א דתיבת הילדים יתירה ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בפ"ע סגולה לעיה"ר לבטלה באות ה' ולכן נוהגים העולם לומר חמשה להנצל מעיה"ר ועיין בהשמטות בסוף הספר ע"ש והנה עתה עשו היה לו ב' ראיות חלוקות האחת ראיה בנשים לכונת ניאוף והא' ראיה בילדים להטיל בהם עיה"ר על כן אע"פ שהנשים עומדים אחורי הילדים וצריך שיראה הילדים תחלה להיות כי ראיה זו של הנשים חביבה אצלו יותר לכך הגביה קומתו ונשא עיניו להביט תכף בנשים ולז"א וישא עשו עיניו שלא ראה ראייתו ביושר כנהוג אלא הוצרך לשאת עיניו להגביהם ע"י שהגביה קומתו כדי לראות בהם את הנשים העומדים באחורי הילדים ועוד ראה ראיה שנית בילדים להטיל עיה"ר ולכן נקט את בכל חד מינייהו כדי למפלגינהו לומר לא ראי אלה כראי אלה והנה יעקב אע"ה הרגיש בשתי ראיות אלו אך על ראיית הנשים שהיא למחשבת פיגול מה בידו לתקן אבל לראיית הילדים שהיא להטיל עיה"ר תיקן הדבר והוא כאשר א"ל מי אלה לך שמטיל ארס של עיה"ר בפיו לומר כמה רבים בנים יש לך א"ל הילדים אשר חנן אלהים את עבדך הטיל ה"א יתירה בילדים כדי לכוין בה הסגולה להנצל בה מעיה"ר וגם יש זקף גדול קודם תיבת הילדים לרמוז שכיון אותה שעה למשוך להם שמירה משם הוי"ה ב"ה כי זקף גדול הוא וא"ו ושני יודי"ן שמספרם כ"ו כמנין שם הוי"ה ב"ה גם עוד כיון לשמרתם באומרו את עבדך שהוא ע"ב מספר שם הוי"ה דיודי"ן וד"ך הוא כ"ד צרופים של שם אדני וז"ש הילדים אשר חנן אלהים הנה הם א"ת ע"ב ד"ך נשמרים בשם הוי"ה דיודי"ן ובכ"ד צרופים דשם אדנ"י:
ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי וכו'
הדקדוקים ידועים ונ"ל בס"ד דידוע מ"ש חז"ל במנחה הזאת שהגיש יעקב לעשו עשה חכמה גדולה לזכות עי"ז בברכות שלקח ובזה ביטל כל ערעורים של עשו מצד הברכות גם ידוע דחלק עוה"ב מכונה בשם רב דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך והנה עשו הרגיש דבמנחה הזאת רוצה יעקב ליקח ממנו דבר דהוא יודע שיעקב לא יתן לו מתנת חנם דהא אפילו תבשיל עדשים שהיה צריך לפקוח נפש בשביל חולי הבלמוס לא רצה לתת בחנם עד שעקר ממנו חלק גדול של בכורה וכ"ש המנחה הגדולה הזאת אך עשו יש לו בלמוס של תאות הממון וחמד בלבו ליקח המנחה אמנם קשה הדבר על עשו שיהיה יעקב מרויח בזאת המנחה דבר של עוה"ז כי היא חביבה מאד בעיני עשו ועיניו צרה בכך ורק על חלק עוה"ב לא אכפת לו ואין שוה אצלו כלום ולכך בא עתה לדבר ברמז עם יעקב שתמורת המנחה לא יקח ממנו כלום בעוה"ז אלא יקח חליפי המנחה בעוה"ב ולז"א מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי כונתי על המנחה וכמ"ש חז"ל וכונתו לומר מה מגמתך בה ומה רצונך ליקח בעבורה והשיב לו למצוא חן בעיני אדוני ר"ל חלק טובה בעוה"ז שהיא בעיני אדוני כי עשו אינו רואה אלא רק עוה"ז והיינו לזכות בחלק שיש לך בעוה"ז והשיב עשו יש לי רב הוא חלק עוה"ב הנקרא רב ממנו תקח ועליו תעשה המסחר שלך עמי בזאת המנחה ליקח הכל או מחצה או לשליש על כן אני אומר ומודה בכל לבי ורצוני יהי לך אשר לך ר"ל מה שראוי לך הוא חלק לעהו"ב ולא מה שראוי לי שהוא חלק עוה"ז והשיב לו יעקב אע"ה לא נא ר"ל אמת שהיה לך איזה חלק בעוה"ב כל זה היה לך קודם שסרחת אבל עתה שסרחת אין לך חלק בעוה"ב שלא נשאר לך אפילו רצועה קטנה ומה אקח משם על כן עתה ולקחת מנחתי מידי כפי דעתי ומחשבתי אשר אני מכוין ומחשב בנתינת המנחה הזאת:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רז"ל בפסוק מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו יביאו לא נאמר אלא ישיבו שכל אותם הדרונות ששלח יעקב לעשו עתידין להחזירם למלך המשיח וכתבו בשם מהר"ש ז"ל והלא כולם הם תק"ן בהמות ומה נחשבים אלו שבא הכתוב לבשר שיחזירום למלך המשיח ופירש הענין כי יעקב אע"ה דקדק לשלוח נקבות וזכרים כל מין כפי שראוי להוליד כדי שיחשוב עליו פירות ופירי פירות מה שהיו ראויין הנקבות להוליד וכן הולדות שהיו ראויין להוליד מזמן מתן המנחה עד זמן מלך המשיח צא וחשוב לא יספיקו כל הבהמות שבעולם לפרעון הנז' ועל עוצם ההשבה הזאת בא הכתוב לבשרינו עכ"ד והנה עשו כשראה המנחה מתוקנת בזכרים ונקבות כל מין מה שראוי אליו לכך מזלי חזי שכונת יעקב אע"ה במנחה הזאת לעשותה קרן קיים להוציא ממנו ריוח גדול בפרעון באחרית ימים לכן א"ל מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ר"ל מה דעתך ורצונך בזה האופן של המנחה שהוא מסודר ומתוקן להוציא ולדות והשיב למצוא חן בעיני אדוני ר"ל בעבור להרויח מזה טובה מה שיעלה לי מפירותיהן ופירי פירות והשיב עשו יש לי רב ר"ל אין אני עתה עני כדי שאקבל על צוארי הקרן הזה לשלם בעדו אח"ז סך רב ועצום על כן אני מתנה עתה בפירוש ואומר לך אחי יהי לך אשר לך שאם אח"ז תתבע אותי בכך תטול מה שהבאת שהוא תק"ן בהמות הקרן בלבד והשיב יעקב אע"ה אל נא ר"ל מה שאני רוצה ליקח הריוח של זה הקרן אין אני לוקחו בדור זה שאנחנו עומדים בו כי אם זה יהיה לסוף כמה דורות ומה אכפת לך מה שיהיה בסוף כמה דורות של זרעך על כן אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי בסתם בלי שום תנאי כי אם על דעתי וכונתי:
קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל
נ"ל בס"ד ע"פ משל לאחד שירש מאביו עשרת אלפים זהובים מדודים ולהיותו רך בשנים נכנסו כת ליצים ונתחברו עמו והיו כל לילה מזמינים אותו אצל אחד מהם ומביאים אלו כמה מיני יין חשוב ושלחן מלא וגם כלי זמר ופיתו אותו לשחק עמו בקוביא בתוך השתיה והוא מפני שהוא משתכר ביין וגם שאינו בקי כ"כ בערמות השחוק בקוביא היה מפסיד כל לילה מאה זהובים עד שנתרוקן הכיס שלו ולא נשאר לו זהוב אחד והם אחר שידעו שנתרוקן הכיס שלו אמרו ביניהם ראוי לנו להזמינו לילה אחת בשביל תענוג ואע"פ שיודעים אנחנו שלא נרויח ממנו מאחר שלא נשאר לו כלום וכן עשו ושלחו המשרת שלהם בסוף היום להזמינו לסעודה והשיב למשרת שלא יבא אמרה לו אשתו למה אינך הולך הלילה הזאת למשתה אמר לה מה הרווחתי באותם הלילות שהלכתי אמרה הלואי שהיה בא לך דעת זה קודם חמש לילות שהיה נשאר לך שארית הפליטה מן הזהובים שירשת אך עתה אומר כן עתה שכבר נתרוקן הכיס שלך שאם תלך בזאת הלילה לא תפסיד כלום אלא אדרבה תרויח שתמלא כריסך מן המאכלין והמשקין בחנם וכן הענין כאן בעת שראה עשו את המנחה אמר ודאי חיצים טמן לו בה יעקב להוריש אותי ולכן נרתע ושב לאחור שלא רצה לקבלה והשיב לו יעקב קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי אין כונתי ליטול ממך כלום על ידה יען כי חנני אלהים באותם דברים שרציתי ליקח מאתך וכי יש לי כל שלא נשאר לך שום דבר כדי שאתן עיני בו ליטול אותו ע"י המנחה וכל זה היה אומר לו כפי הנגלה אך באמת פחים טמן לו בזה המנחה ולקח ממנו חלק רב ולכך סיים הכתוב ויפצר בו ויקח ויפצר קרי בה וי פרץ בו ויקח לו את המנחה ואילו היה יודע כמה הפסיד הוה קטיל גרמיה כנז' בזוה"ק:
ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך
י"ל איך נהפך עשו לאיש אחר לבקש החברה עם יעקב אע"ה אחר שתחילת ביאתו שהיתה כדי להרגו אלא השי"ת היה בעזרו וכמ"ש רז"ל ע"פ וישקהו ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הרב יט"ל ז"ל בפסוק ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וארז"ל בפה רך הענין הוא ע"ד שעינינו רואות עתה חדשות בארץ שאוה"ע קראו דרור בארץ ונתנו חירות ליהודים לקנות בתים שדות וכרמים ולהיות שרים ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בגוייהם להיות מושלים בקרב תבל כמוהם ובגלל זה יפתום בפיהם ויסיתו את עמי הארץ קלי הדעת אשר צץ בהם מינות ואפקרסות להדמות להם בפה ולשון ושם וכתב וישנו את שמם ולשונם ומלבושיהם וילכו בדרכיהם ויתערבו ביניהם וילמדו מעשיהם ובזה ממש היתה עצת פרעה וכו' יע"ש והנה באמת דברי הרב הנז"ל יבואו נכון יותר על דבר זה אשר דבר עשו עם יעקב והוא כי תחלה רצה עשו לבא על יעקב בחרב כדי לאבדו ח"ו וסוף עתה בא להפך כי זה היה דוגמה לזרעו אדום דבתחלה היו באים על ישראל בחרב שלופה להעבירם על דת בתוקף ויד רמה שאם לא ישמעו להם יהרגום וכן עשו אך באחרית הימים נשתנה דעת קליפת אדום בדבר זה ובאו עליהם בפה רך וברצוי וחברה שנתנו להם חירות והשוואה אחת עמהם בשררה ומקנה וקנין ונחלת ארץ כדי שעי"כ ילמדו ממעשהם ויעזבו תורה ומצות ובעוה"ר זאת העצה עלתה בידם במקצת וזאת היא העצה שעלתה בלב עשו באחרונה שעזב החרב והמלחמה עם יעקב ודבר להפך נסעה ונלכה בעוה"ז בחברה ושיתוף ובהשוואה אחת ואלכה לנגדך לעזרתך ונשמור אותך וכל זה אינו אומר מאהבה אלא משנאה שחשב שבזה יוכל לו לקלקל דרכיו ח"ו ואז יגבר עליו ויהיה לו תקומה בעולם אך יעקב אע"ה הרגיש בנזק הדבר הזה ואמר לו אדוני יודע כי הילדים רכים וכו' כלומר ידעתי לא מאהבה וטוב לב אתה רוצה בכך אלא כונתך כדי להתגבר על זרעי ולשלוט בם ע"י קלקול מעשיהם אשר יתקלקלו מחברת זרעך דאז ידפקום המקטרגים יום אחד ומתו כל הצאן אמר יום אחד על יוה"כ שהוא יום אדיר בימי שנה יום אחד שאין לו שני שאפילו אותו היום שאין השטן שולט בו ידפקום מרוב קלקול המעשים על כן אין לי חפץ בזאת העצה של החיבור אשר דברת וכמ"ש לא מעוקציך ולא מדובשיך אלא יעבור נא אדוני לפני עבדו שתשלוט בפ"ע בלתי התערבות זרעי ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה היא מלאכת הבירור של נ"ק ולרגל הילדים הם הנשמות שבאוצר גוף עד שיוולדו ויבואו כולם עד אשר אבא אל אדוני שעירה שיתקיים אז מאמר ועלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה:
ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי וכו'
נ"ל בס"ד דידוע מ"ש בזוהר ח"ג בר"מ דף רפ"א דעמלק בן בנו של עשו אותיות עם שבו מן בלעם ואותיות ל"ק הם מן בלק ע"ש נמצא קליפת עמלק חציה הא' מן קליפת בלעם וחציה השני מן קליפת בלק ובזה פרשתי בס"ד ע"ש בלעם ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד אמר אחריתו דוקא כי חציו האחרון הוא מקליפת בלק אבל חציו הראשון שהוא משלו לא רצה לקללו וידוע כי עשו ועמלק קליפה אחת שזה כלול בזה והנה רצה עשו להתפייס עם יעקב בדרך פשרה שיתגבר יעקב על חצי הראשון של קליפת עמלק שהוא עם מן בלעם וישאר חצי האחרון של לק מבלק בתוקפו ובחר בזה הראשון מפני כי בלעם הוא בן בנו של לבן וכבר יעקב אע"ה נתגבר על לבן לכך נתרצה מדעתו בזה ולז"א אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ר"ל חצי של עם שהוא בקליפת עמלק הכלול בתוך קליפת עשו שתהיה מתגבר על החצי שלא יוכל להרים ראש נגדך והשיב לו יעקב אע"ה למה זה החצי לבדו אמצא חן בעיני אדוני הוא הקב"ה שיגביר אותי על הכל ולא בחצי בלבד ואמר לשון חן כדנקיט קרא כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל וזה החרב הוא של עשו דכתיב ביה ועל חרבך תחיה:
או יובן בס"ד אציגה נא עמך מן העם אשר אתי רמז בתיבת נא ר"ת נפש אנטינוס שהיה מלך בזרע עשו הוא אדום ונתגייר ע"י רבינו הקדוש שהיה ניצוץ יעקב אע"ה כמ"ש המקובלים בר"ת הנשי"א וזה הוא מן העם אשר אתי שיצא מזרע אדום ויהיה ישראל והשיב לו למה זה לבדו אמצא חן בעיני אדוני הוא הקב"ה שיתן לי עוד כמה גרים עמך שיתגיירו ויהיו תוספת מחול על הקודש:
