והנה שלשה אנשים נצבים עליו
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל כי אדה"ר זכה קודם החטא ליקח בחינת חיה דאצילות שה"ס חכמה ואחר החטא נסתלקה ממנו ומרע"ה לקח נשמה דאצילות שה"ס בינה ומשיח צדקינו יזכה ליקח יחידה דאצילות שה"ס כתר ולכן כתיב במשיח ירום ונשא וגבה מאד ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה מאדה"ר כי האבות זכו לרוח דאצילות ע"כ וז"ש וישא עיניו עין השכלית והנבואית וירא והנה שלשה אנשים שהם משה ואדם ומשיח נצבים עליו שכולם לקחו יותר ממנו כי הוא לקח רוח דאצילות בסוד החסד ומדתו של רוח להיות משתוקק ותאב לעלות עד נשמה וחיה ויחידה שהם כח"ב לכך וירא ברוה"ק וירץ לקראתם לקבל הארה משרש מקום שזכו בו שלשה אנשים הגדולים אך כל השגה ועליה תתחיל מן המלכות סופא דכל דרגין כי זה שער השמים לז"א וירץ לקראתם מפתח האהל היא המלכות ואחר שקבל השפע מן שלשה הראשונות וישתחוו ארצה המשיכו למטה לבי"ע שהם חיילות המלכות:
יוקח נא מעט מים
נ"ל בס"ד דבר ברמז מעט רמז לענוה שימעט אדם עצמו אך צריך להיות ענוה שלמה מבית ומחוץ כמו אותיות מים שהם מורים על ענוה שהולכים למקום נמוך והם שוים תוכם כברם שגם מלוי של מים עולה מים ורחצו רגלכם רמז לטהרת האדם מעונות שדש בעקביו שבזה היצה"ר מפתהו יותר או רגלכם טהרת אבר התשמיש שנקרא רגל כמו ורחוץ רגליך כנז' בדברי רז"ל והשענו תחת העץ תחת אותיות הע"ץ יש אותיות קו"ף וארז"ל בגמרא קו"ף זה שמו של הקב"ה שעולה מספר קו"ף ואקחה פת לחם פת ר"ל שתים כמ"ש רז"ל בפסוק ולטטפת בין עיניך ור"ל שיביא שתי ככרות לחם משנה כמו סעודת שבת כי לסעודת מצוה חשב אותה אחר תעבורו ר"ל אחר ת'אות תי"ו עבורו כי אחר אות תי"ו יש כ' דמנצפ"ך שהם סדרם כמנפ"ץ ומכל אחד היה גאולה ואות של אברהם אבינו אות כ' כנז' בתיבות לך לך וכמ"ש בפרקי ר"א והוא רוצה להמשיך להם שמירה וכח מן אות כ' שלו מרוב שמחתו בם לשומרם בדרך אשר עוברים בה אחר שיאכלו אצלו כי על כן עברתם על עבדכם מלשון ויעבור את הכושי פירוש אתם הקדמתם הטובה אלי בביאתכם אצלי ונהנתים אותי יותר ממה שאני מהנה אתכם או כי על כן ר"ל ע"מ לומר כן על דברי עברתם אלי כי כל מה שיאמר בעה"ב לאורח צריך לומר האורח כן ולא יאמר לא שזה שורת ד"א:
וימהר אברהם האהלה אל שרה
נ"ל בס"ד דרך הרץ להגיד דבר לאחד היושב בבית אחר שירוץ בחוץ עד שיגיע אל פתח הבית ואחר שהגיע אע"פ שעודנו רחוק מן האדם ההוא שהוא יושב בסוף הבית לא ירוץ עוד אלא ילך לאטו בנחת עד שיגיע אצלו וידבר דבריו עמו אך אברהם אע"ה לא כן עשה אלא בעודו בחוץ הלך במהירות וריצה עד האהל של שרה ואחר שנכנס לאהל שלה והיא היתה יושבת בירכתי האהל לא הלך בנחת אלא גם בתוך הבית היה הולך במהירות עד שהגיע אצל גופה של שרה וז"ש וימהר אברהם עד האהלה וגם בתוך האהל עד שהגיע אל שרה:
מהרי שלש סאין וכו'
נ"ל בס"ד נקוד על מהרי טעם שני גרש"ן שהוא דוגמת שני זרועות שרמז לה שתעסוק עסק זה בשתי ידיה ימין ושמאל זוכין כאחד ורצה שלש סאין כדי שיהיה מהם שארית הרבה ויאכלו אח"כ מהם הוא ובני ביתו שנחשב זה לשיורין של סעודת מצוה שיש בהם מצוה באכילתם גם רצה שלש סאין שהם ע"ב לוגין כמנין חסד שהוא אחוז במדת חסד ואמר לושי ועשי עוגות כלומר שלא תעשה הלחם מרובע אלא עגול כדי לתקן בזה עולמות העיגולים שהם גבורות ונחשבים סוד נוקבא משא"כ עולמות היושר ושרה שהיא נוקבא בסוד גבורה יאות לה לתקן העיגולים שה"ס גבורה על ידי עסקה במצוה הזאת ועוד נ"ל בס"ד שצוה לעשות הלחם עגול והיינו עוגה ולא מרובע לרמוז לה מוסר גדול שהעשיר אל יתגאה במה שמביא לפני האורח או נתן לעניים שאין להם מה שיאכלו כי צריך לחשוב גלגל הוא שחוזר בעולם וכמ"ש ר"ח לדביתהו אקדימי לענייא כדי דלקדמו לבנייך א"ל מילט קא לייטת להו א"ל גלגל הוא שחוזר בעולם וכל צורת עגול רומזת לגלגל שהוא עגול ומזה למדו העולם לעשות כל הככרות עגולים גם עושין כל כלי סעודה עגולים כדי שיהיה להם מזכרת לגלגל החוזר בעולם:
ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה וכו'
י"ל הול"ל בן הבקר תחלה כי הבשר חשיב טפי ונ"ל בס"ד בא הכתוב להגיד חכמתו של א"א שבכונה עשה זאת שהגיש החמאה והחלב בראש השלחן לפניהם ואחר קערות החמאה והחלב סידר קערות הבשר כדי שיאכלו תחלה מן החלב שאז יכולים לאכול אחריו בשר תכף ע"י רחיצת פה וידים וקנוח פה בפת משא"כ אם יאכלו הבשר קודם צריך להמתין ששה שעות ועדיין הוא חושש איך יניח שניהם על השלחן שמא ישתו ויאכלו משניהם ביחד לכך והוא עומד עליהם תחת העץ להיות שומר כמ"ש חז"ל בקריאה לאור הנר בליל שבת שאם יש שומר יוכל לקרות ולא חיישינן שמא יטה ועל כן ויאכלו כי עשה הענין מתוקן לפו"ד:
איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל
נ"ל בס"ד האשה שורשה בה"א אחרונה דשם הוי"ה אך השם יש בו ד' מילואים שהם עסמ"ב והאשה עיקרה בה"א אחרונה דמילוי ההי"ן שה"ס עשיה אך ע"י צדקותה וכשרותה תתעלה ותקבל הארה גם ה"א אחרונה דמלוי מ"ה ואם תזכה תעלה ותקבל גם מן ה"א דמלוי ס"ג ואם תזכה תעלה ותקבל גם מן ה"א דמלוי ע"ב נמצא עיקרה ושרשה בה"א דמלוי ב"ן אך ההי"ן דשאר מילואים הם באים לה בסוג תוספת ע"י כשרון מעשים וידוע כי האמהות זכו לעליות שלהם בלי הדרגות אלא זכו אל ההארות ההם כולם תכף ובזה פרשתי בס"ד הפסוק גבי לאה אע"ה ויהי בבוקר והנה היא לאה כי כל ההארות הנזכרים שהם באים בתוספת הם עולים מספר לו שהם ה"א ה"י ה"י כמנין לאה ובא להגיד שבח שלה כי מה שלוקחים שאר נשים צדקניות ההארות של התוספת במשך שנים מרובים היא לקחה הכל מליל חופתה כי ויהי בבוקר כבר היא לא"ה שלקחה כל ג' ההי"ן של התוספת שהם לאה וכן כאן באו לחבבה ושאלו איה שרה אשתך באיזה ה"א עומדת עתה ויאמר כבר היא באה"ל כולו אהל גי' לו מנין ג' ההי"ן של התוספת כולם:
ותשחק שרה בקרבה לאמר
נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש המקובלים בפסוק הנחש השיאני שבחטא חוה נפגמו ב' דלתין של שד"י ושל אדני ונשאר ש"י אנ"י ולז"א הנאש השיאנ"י עכ"ד וידוע כי שרה אע"ה תיקנה פגם עון חוה ולכן תחלתה היתה עקרה ואח"כ ילדה בנס כי הלידה מורה על תיקון הפגם שתיקנה ואמרתי בס"ד לכן בעקרות היה חסר ממנה אברים שלצורך ההריון כמ"ש אין לה ולד כי האשה הריון שלה נעשה ע"י ב' דלתות ושני צירים שיש לה בפנים והיא היתה חסרה מהם ואח"כ נעשה לה בנס ובזה פרשתי וה' פקד את שרה בהריון ויעש ה' לשרה ויעש דייקא שעשה לה אברים חדשים כאשר דבר בקדשו על הנקבה בבריאתה שצריך להיות לה אברים אלו יתרים על הזכר לצורך ההריון ואמרתי בס"ד לכך נשתנה שמה קודם הריון שנקראת שרה כי שרה במלואה כזה שי"ן רי"ש ה"א המלוי הוא אותיות ש"י אנ"י רמז כי עתה תיקנה פגם עון חוה שהיה בשד"י אדנ"י שנשארו באותיות ש"י אנ"י שנשלמו אותיות אלו בשני דלתין ולכן כנגדם נתקן בקרבה ב' דלתי"ן לצורך ההריון לכן עתה אשר בשרו אותה המלאכים בהריון שמחה על אותיות ש"י אנ"י שהם רמוזים בקרבה כי ידעה שעתה הם נתקנו ונשלמו בשני דלתין שנרמזים בשני דלתין שבקרבה שפועלים מעשה ההריון ולז"א ותשחק שרה בקרבה דייקא על הרמז הרמוז בקרבה שהגיע תיקון שלו:
אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן
נ"ל בס"ד תמיהה שלה כך שהאדם אין לו נחת רוח בשימוש עבדיו כמו שימוש אשתו אך בעודו בחור לא אכפת לו כ"כ כי הוא ישמש את עצמו ורק כשהוא זקן נח לו בשימוש אשתו לכך עשה השי"ת מנהגו של עולם שהאשה בתחלת ימיה תראה וסת נדה דאם לא תשמש לבעלה בימי נדה וימי ספירה לא אכפת לו כ"כ כי הוא ג"כ עודנו בחור בשנים ישמש עצמו אך כשגדלה בשנים דאז גם הוא נעשה זקן וקפיד על שמוש שלה אז היא פוסקת מלראות וכל ימיה טהורה ותשמשו ועתה אצל שרה היה להפך בימי הבחרות שלה ושל בעלה לא ראתה דם ואחר שנעשה בעלה זקן דקפיד על שמוש שלה נעשה לה וסת ומי ישמשנו בזמן וסתה ולז"א אחרי בלותי ר"ל אחרי זקנותי היתה לי עדנה וסת דם נדה בתמיה והלא עתה אדוני זקן ומי ישמשו בימי הוסת:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד דארז"ל שנעשה לה נס וחזרה בגופה כזמן נערותה שנפתחו הקמטים ונתעדן הבשר שבלה בזקנה ועל כן נתרעמה דחששה על לעז הלייצנים שיאמרו עתה מאבימלך נתעברה שרה דאיך אפשר זקן כאברהם יוליד ולכך אמרה עשה השי"ת נס לי בלבד להחזיר אותי לנערותי ובעלי ישאר בזקנותו כי עתה יהיה פתחון פה ללעז אבל אם הייתי אני נשארתי במראה הזקנה היה בטל הלעז דאין אומרים איך זקן כזה יוליד דתשובתם בצידם איך זקנה כזאת תוליד וקא חזינן דילדה וכן אם היה עושה נס גם לו להחזירו למראה הבחרות תו לא יאמרו איך זקן יוליד וז"ש אחרי בלותי שבלה העור והבשר בזקנה עתה היתה לי עדנה שנתעדן הבשר והעור וחזרתי לנערותי ואדוני נשאר זקן אתמההא הלא בזה יתחזק דבר הלעז וא"ל השי"ת למה זה צחקה שרה בקרבה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי דהיה אפשר שאלד ואני עודני זקנה דאז בכך היה בטל הלעז כי בנס שנעשה לחצאין בגופי דוקא ולא באדוני יתחזק הלעז היפלא מה' דבר זה של הלעז שחוששת שרה בעבורו הנה למועד פירוש יגיע זמן אשר אשוב אליך שאעשה גם בך נס לבטל הלעז והוא מה שהשווה השי"ת פנים של אברהם ושל יצחק ביחד דמאן דמשתעי בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם ובזה הודו הכל דאברהם הוליד את יצחק ורק כעת חיה יאמרו לשרה בן ולא יאמרו לאברהם:
ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר
י"ל כיון דאמר ויגר בגרר למה הוצרך לומר וישב בין קדש ובין שור וכי בא הכתוב להדיענו שגרר היא בין קדש ובין שור דמה צורך לנו בזה ונ"ל בס"ד דידוע שאברהם אע"ה הוא הראשון אשר חידש האמונה בעולם דכתיב והאמין בה' והאמונה היתה קשורה ודבוקה בו בכל מקום ועליה היה נסמך ובה היה מתחזק ומתאמץ ולא היה זז ממנה רגע אחד וכמ"ש על המשיח והיה צדק אזור מתניו ואמונה אזור חלציו ונרמזה האמונה בהפרש שיש בין מספר קדש ובין מספר שור כי ההפרש שיש ביניהם הוא ק"ב כמנין אמונה וז"ש ויסע משם אברהם ארצה הנגב אך לא היה סומך על כוחו וממונו וחכמתו אלא וישב בין קדש ובין שור כלומר באמונה שהיא רמוזה בין מספר קדש ובין מספר שור ואמר ויגר בגרר רמז לפי דרכו ויגר לשון אגרי בך גירי שהוא ר"ל חיצים כי הצדיק בכל מקום שיושב זורק חיצים בקליפה של אותו המקום להוציא ממנה נ"ק והחיצים מד"ת ותפלה שגירה שם גיריו להוציא בלעם מפיהם:
מה ראית כי עשית את הדבר הזה
י"ל מה ראית מושלל ההבנה ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הראשונים ז"ל טעם אשר הסכימה דעתו של א"א להוריד את שרה למצרים ולא חש פן יתאחזו בה ולא עוד אלא א"ל אמרי נא אחותי היא שנתן להם יד בזה שיקחו אותה ופרשו דארז"ל ירידת שרה אע"ה לבית פרעה ששמרה עצמה מן הערוה ומסרה נפשה לסרב בלתי יגע בה אותו רשע שבזה עשה לה השי"ת נס להצילה משם וזה הדבר היה עזר לישראל ברדתם לגלות מצרים שגם הם יהיו חזקים לבלתי הטמא בערות מצרים שאז עי"כ הקב"ה יעשה להם נסים ויגאלם ויוציאם משם וכל זה ראה אברהם אע"ה ברוה"ק לכך הסכים להורידה שם ואמר אחותי וכו' כדי שבזה יצמח עזר לישראל כאמור עכת"ד ולכן השר של אבימלך אשר ידע הסיבה של ירידת שרה למצרים ואשר אמר אחותי היא כדי שתלקח שכל זה עשה לטובת בניו בדורות הבאים לכן בא עתה להוכיח את א"א ושם דברים אלו בפי אבימלך באומרו מה ראית כי עשית את הדבר הזה כלומר מה שעשית במצרים ידענו הטעם כי ראית ברוה"ק שצריכין בניך לירד שם ולכן עשית אותו דבר של שרה אשתך כדי לפתוח להם פתח של הצלה בזה כאמור אך אצלינו מה ראית דבר שיהיה לבניך לעתיד כדי שתעשה מה שעשית עתה וכי ראית שבניך יהיו גולין בארצינו או איזה אופן אחר כדי שהקדמת להם פתח עזר והצלה בדבר זה:
ויקח אבימלך צאן ובקר וכו'
נ"ל בס"ד הטעם שנתן לו ד' דברים אלו במתנה והשיב לו את שרה אשתו עם המתנה דנמצא השיב לו חמשה מינים בהשבה זו והוא כי עשה כן כנגד המכה ששלטה בחמשה מקומות שבגופים שנעצרו הנקבים של זרע ושל קטנים ושל רעי ושל שתי אזנים ושל חוטם לכן השיב לו את שרה עם ד' מיני מתנות אלו כדי שיתפלל על עצירת חמשה נקבים הנז' ועוד לתקן חטא אשר חשב לחטוא באות ה"א דאשה כשבקש לנגוע בה דלכך לקה בחמשה נקבים הנז' על ידי גבורות מנצפ"ך ולכך לכפרתו השיב את שרה עם ד' מיני מתנה להשלים מספר חמשה אי נמי עשה כן לכפר על משמוש ידים בחמשה אצבעות וכמ"ש רש"י נקיון כפים אין כאן הדא אמרה משמוש ידים היה כאן ולכך לקה בחמשה נקבים ועשה כפרתו בחמשה:
ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי כחסד וכו'
י"ל למה בקש על ג' דורות ולא יותר ועוד איך מדמה זה המבוקש שלו לחסד שעשה עמו דנראה להפך הוא עשה עמו דוקא ואיך יעשה הוא עם ג' דורות ועוד מהו החסד אם בפירוש רש"י שא"ל הנה ארצי לפניך אין זה חסד לאברהם אלא חסד לאנשי המקום כי אדם עשיר מופלג אם ידור בעיר אחת יגיע ממנו טובה גדולה לאנשי המקום מכמה צדדין ונ"ל בס"ד כי החסד הוא מה שנתן לו מתנות רבות בעת שהשיב לו את שרה וזה נקרא חסד כי השי"ת לא צוהו על זאת אלא רק א"ל השב את אשת האיש והמתנות הוסיף מדעתו וכל אדם שעושה דבר חוץ מן החיוב נקרא חסד ובזה החסד שנתן לו מתנות עשה תועלת לאברהם אע"ה שביטל הלעז מפי הבריות על דבר אשתו דבלא"ה היו אומרים אחר שנתעלל בה שילחה אך עתה שהוצרך לפייסו במתנה נתברר שלא נגע בה וכמ"ש רש"י בפסוק ואת כל ונכחת יע"ש והנה ידוע כי הלעז דרכו להמשך בפי העולם שלשה דורות דוקא מכאן ואילך ישתקע הדבר וישתכח הענין ולא ישאר ממנו בפי העולם מאומה וכיוצא בזה כתב הגאון נו"ב ח"א בי"ד סי' ס"ט במשודך שנשתדך עם בת פלוני ופקר אביה של הכלה דבזה זרע המשודכת הלז יוכל להיות פגום מחמת אבי אביה אך משם ואילך יתבטל הפגם וכתב הגאון מהרח"ף ז"ל דוגמה לזה תמצא ע"פ הדין בדבר איסור בגדולי תרומה של גידולי גידולין שרי דהיינו עד שלשה גרנות אסור והד' מותר כנז' בירושלמי פ"ט דתרומות וכן דוגמה לזה כתב מר"ן ב"י סימן קט"ו להעמיד יגורט"י של גוים דעד ג"פ אסור ע"ש ועיין חק"ל יו"ד סי' לק"ט ע"ש וכן הענין כאן דהלעז לא ימשך אלא שלשה דורות ואחר שלשה ישתכח ויתבטל ולכן השי"ת הרחיק את גר מצרי ואדומי שלשה דורות דוקא ואחר שלשה דורות נתרים בבת ישראל ועל כן תועלת זו של ביטול הלעז שעשה להם בחסד זה של המתנה הועילה לשלשה דורות כי אחר שלשה דורות בלא"ה היה מתבטל הלעז מאיליו ומשתכח ולכן כנגד התועלת הזאת שעשה להם בשלשה דורות הראשונים בקש ממנו הטובה הזאת בשלשה דורות שא"ל אם תשקור לי ולניני ולנכדי ופירש הטעם למה אני מבקש על שלשה הוא כחסד אשר עשית עמך שהוא הועיל למשך שלשה דורות כן תעשה עמדי במשך שלשה:
