מקור איסור תענית בשבת
א. מצווה על כל אדם לענג את השבת במאכל ומשתה.
ב. אסור להתענות בשבת. ונחלקו הפוסקים: יש אומרים שאיסור תענית בשבת הוא איסור דאורייתא, ויש אומרים שהוא איסור מדברי קבלה.
מניעת אכילה
ג. אסור להימנע מאכילה אפילו שעה אחת, אם מתכוון לשם תענית.
תענית עד חצות יום
ד. אסור להתענות בשבת עד חצות היום [כלומר להימנע מאכילה ושתיה כל חצי היום הראשון], אפילו אם לא מתכוון להתענות לשם תענית. ולכן, לא טוב עושים שליחי ציבור שמאריכים בתפילה ובניגונים ואין הקהל יוצא מביהכ"נ עד חצות היום. וצריך להיזהר בזה בפרט בימי החורף כשהימים קצרים.
טעימה לפני שחרית או מוסף
ה. אדם שטעם דבר מאכל או שתה אפילו מעט לפני תפילת "שחרית" או "מוסף" – אינו עובר על איסור תענית, אפילו אם אוכל את סעודתו אחרי חצות היום. אולם צריך מן הדין להקדים לאכול סעודה שניה קודם חצות היום [ראה בפרק י"ט סעי' נ"ו].
אכילה מזיקה
ו. מותר לאדם שאכילה (אפי' של כזית) מזיקה לבריאותו, להימנע מאכילה בשבת, וטעם הדבר – משום עונג שבת. וראה לעיל בפרק י"ט סעי' י"א.
תענית על תפילין
ז. אדם שנפלו לו התפילין על הארץ בשבת – לא יתענה ביום שבת אלא ביום ראשון.
