מחלל שבת בפרהסיה
א. אין להעלות מחלל שבת בפרהסיה לספר תורה, ואפילו כדי לקרבו לתורה ולמצוות, בבחינת "מזכה לחייביה" – אין להעלותו לתורה, משום שהתורה אומרת: "זכור את יום השבת לקדשו", וכשעולה מחלל שבת בפרהסיה לתורה בשבת, יש בזה בזיון לתורה.
ב. אין להעלות מחלל שבת לתורה אף בימי שני וחמישי, מיהו במקום הצורך שיש מחלוקת – יכול לסמוך על המתירים להעלותו בשני וחמישי.
קיבל עליו תורה ומצוות
ג. מחלל שבת בפרהסיה שקיבל על עצמו לשמור תורה ומצוות – מותר להעלותו לספר תורה.
גדר המחלל שבת בפרהסיא
ד. מחלל שבת אינו עולה לתורה בשבת, דווקא אם חילל שבת בפני עשרה אנשים מישראל, או שחילל שבת במקום ציבורי וגלוי שמעשיו נודעים לרבים, או שידוע לכל שהוא מחלל שבת.
המחלל שבת בדרבנן או בצנעא
ה. חילל שבת בפרהסיה ועבר אחד מאיסורי שבת, בין דאורייתא ובין דרבנן – אינו עולה לתורה בשבת. חילל שבת בצינעא, אפילו עבר איסור דאורייתא – עולה לתורה בשבת.
עליית מחלל שבת כשיש צורך
ו. כאשר יש צורך להעלות לתורה אדם שברור שאינו שומר שבת – יעלה ויאמר לפני "ברכו": "חטאתי, עוויתי ופשעתי". וכשיש חשש שייפגע אם ינחו אותו לומר כן – יאמרו גם העולים לפניו: "חטאתי, עוויתי פשעתי" לפני "ברכו" [ובכה"ג אין איסור להתוודות, משום דהוי צורך השבת], והמאור שבה יחזירו למוטב.
חרטה בלא כוונה
ז. מחלל שבת בפרהסיה, שגם אם יאמרו לו להתוודות יתוודה מהשפה ולחוץ ולא יתכוון לדבריו – אין להעלותו לתורה כאחד משבעה עולים להיות חלק מחובת היום.
מחלל שבת "מוסיף"
ח. אם יש צורך להעלות מחלל שבת בפרהסיה שלא הרהר תשובה בלבו, יעלו אותו "מוסיף".
אינו מניח תפילין
ט. אין להעלות לתורה אדם שאינו מניח תפילין בקביעות או שאר מצוות שנפסל עליהם לעדות.
מחלוקת
י. במקום שצפוי שתתגלע מחלוקת אם לא יעלו בעל עבירה – מותר להעלותו. אמנם, גם במקרה כזה – אין מעלים מחלל שבת בפרהסיא.
חשוד על העבירה
יא. אין להעלות אדם החשוד על עבירה בפרשה בה מופיע הציווי על אותה עבירה. ולכן, אין להעלות חשוד על תפילין לפרשיות "קדש", "והיה כי יביאך" שעניינן תפילין. ואין להעלות אדם החשוד על העריות לפרשת "עריות", או כהן שנשא גרושה לפרשה העוסקת בכך. ומכל מקום, מותר להעלות חשוד על העבירה כ"מוסיף" (שחוזר וקורא שנית את אותה הקריאה), גם בפרשיות אלו.
עולה בכוח
יב. עלה מחלל שבת בפרהסיה לתורה בכוח, אין צורך לצאת מביהכ"נ. אלא, יקראו את אותה קריאה שנית בעליית העולה הבא. וכך יש לנהוג אפילו אם העולה הראשון יעלב.
פסול בכהן
יג. כהן שנשא גרושה, חלוצה או חללה – אין נוהגים בו קדושה ואינו עולה ראשון לספר תורה.
כהן שנשא גרושה
יד. כהן שנשא גרושה, בין נשא גרושת אחר ובין אם החזיר גרושתו – עבר על איסור לאו ואינו עולה ראשון לספר תורה.
חטא ושב בתשובה
טו. כהן שנשא גרושה ושב בתשובה וגירש את אשתו או שמתה אשתו ונדר על דעת רבים לא ליהנות מנשים שהוא אסור בהן – חוזר לקדושותיו ועולה ראשון לתורה. גירשה או מתה ולא נדר לא ליהנות מנשים שהוא אסור בהן – אינו חוזר לקדושותיו ואינו עולה ראשון לספר תורה.
אינו נזהר מטומאת מת
טז. כהן שאינו נזהר להיטמא למת זר [שאינו משבעה קרובים שמצווה להטמא להם] – אין נוהגים בו קדושה ואינו עולה ראשון לספר תורה וכדו' עד שישוב ויקבל עליו לא להיטמא למתים.
סומא
יז. לדעת מרן בעל השולחן ערוך – סומא אינו עולה לתורה, ולדעת הרמ"א – סומא עולה לתורה. ומכל מקום, מנהג ארץ ישראל להעלות סומא לתורה בכל השנה כולה, למעט לקריאת פרשת "זכור".
