מקור חובת עונג שבת
חיוב עונג שבת
א. חייב אדם לענג את השבת במאכל משובח ובמשקה. הגמ' בפסחים אומרת: "ר' אליעזר אומר: אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. ר' יהושע אומר: חלקהו – חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש… רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם, ור' יהושע סבר: חלקהו – חציו לה' וחציו לכם… אמר רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם" (כלומר שצריך גם לענג את גופו). יש אומרים שחיוב זה הוא מדאורייתא, ויש אומרים שחיוב זה מדרבנן (ראה בהרחבה פרק מ' סעי' ב' "תענית בשבת").
שכר המענג את השבת
ב. המענג את השבת שכרו גדול מאוד, כפי שאומרת הגמרא במסכת שבת : "אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי: כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלא מצרים, שנאמר: 'אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך' וגו'; לא כאברהם, שכתוב בו: 'קום התהלך בארץ לארכה' וגו' [ומסביר רש"י: "ארץ זו ולא יותר"], ולא כיצחק, שכתוב בו: 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל' [ומסביר רש"י: "ותו לא"] אלא כיעקב, שכתוב בו: 'ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה'", ללא גבולות. גם ארצות לוט ועשיו ניתנות ליעקב. "ורב נחמן בר יצחק אמר: ניצול משיעבוד גליות… אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו". והביא הבית יוסף בשם מהר"י אבוהב: "דנותנין לו נחלה בלא מצרים היא מדה כנגד מדה, שכשם שהוא מפזר מעות בלא שעור לצורך שבת, כן יתנו לו נחלה בלא שעור. וכן מה שאמרו ניצול משעבוד מלכויות – לפי שמקבל עליו עול שבת מעבירין ממנו עול מלכויות, כן נותנין לו משאלות לבו כדי שיוכל למלא חפצו מכל עונג שירצה".
ובעל "שער החצר" (סי' מ') מלמדנו את גודל המענג את השבת, שזוכה לישוב ארץ ישראל בהרחבה כהבטחה ליעקב. עוד מדייק בעל "שער החצר" בלשון הגמרא: "כל המענג את השבת" וכו' – כל אפילו בכל שהוא. כל מעשה קטן נקרא עונג שבת.
