לבישת בגדי שבת ורחיצה לכבוד שבת
מצוה לרחוץ לשבת
א. מצווה לרחוץ בערב שבת לכבוד שבת. ומובא בגמ' שבת: "דאמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי: ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף, ויושב בסדינין המצויצין ודומה למלאך ד' צבאות".
וכתב הרמב"ם: "ארבע דברים נאמרו בשבת, שנים מדברי תורה ושנים מדברי סופרים, והן מפורשין ע"י הנביאים. שבתורה – זכור ושמור. ושנתפרשו ע"י הנביאים – כבוד ועונג, שנא': 'וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד'". ובהלכה ב': "איזהו כבוד? זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בע"ש מפני כבוד השבת"….
ב. המצוה לרחוץ בערב שבת לכבוד שבת חלה על אנשים ועל נשים כאחד.
רחיצת כל הגוף
ג. אף שבגמ' מוזכר רחיצת (פניו) ידיו ורגליו, כתבו הראשונים שהלשון לאו דוקא אלא רחיצת ערב שבת צריכה להיות רחיצת כל גופו בחמין. ולשון השו"ע עם תוספת הרמ"א: "מצוה לרחוץ (כל גופו, ואם אי אפשר לו – ירחוץ) פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת". להלכה – מצוה לרחוץ כל גופו בחמין בע"ש, אמנם אדם שקשה לו לרחוץ כל גופו – יכול להסתפק ברחיצת פניו ידיו ורגליו (מיהו ברגליו ניתן להקל במקום הצורך – ראה בסעי' הבא). וכתב ר"ת: "ונקיות הגוף תחדש את נקיות הלב, וטינוף הגוף יטנף כמו כן הלב".
רחיצת הרגליים
ד. המשנ"ב כתב שלא נהגו להיזהר ברחיצת רגליים. ואפשר שהטעם הוא משום שבעבר הלכו יחפים והיה אבק על רגליהם, אך כיום נועלים מנעלים. מכל מקום, להלכה: יש לרחוץ גם את רגליו, כיון שיש גם טעם על פי הסוד שטומאת הרגלים עוברת רק ברחיצת ערב שבת.
