חפש במאגר השו''ת
חינוך הקטנים בשמירת הלשון
דברי מרדכי, ויקרא, עמ' צ"ח
האם יש חובת חינוך הקטנים בשמירת הלשון?
תשובה
כתב בעל החפץ חיים על שמירת הלשון (ס"ק ג'): "ופשוט דאם שמע לבנו וביתו הקטנים שהם מדברים לשון הרע, מצווה לגעור בהם ולהפרישם מזה, וכן ממחלוקת ושקר וקללות. ובעוונותינו הרבים כמה נכשלים בזה, שהם מניחים לבניהם לדבר לשון הרע ורכילות ולקלל. ונעשה מורגל בזה כל כך עד שאפילו שנתגדל ושומע שיש בזה איסור גדול, קשה לו לפרוש מהרגלו שהורגל בזה שנים רבות, והיה הדבר אצלו בחזקת היתר".
ואכן, הגמרא מביאה מעשה (ע"ז י"ט ע"ב) ברבי אלכסנדרי שפעם יצא לרחובה של עיר והיה מכריז: "מאן בעי חיי? מאן בעי חיי?" (מי רוצה חיים?). התקבצו מסביבו אנשים רבים כדי לשמוע איזה "שיקוי פלא" יש לו למכור, והוא הראה להם את הפסוק (תהלים ל"ד י"ג): "מי האיש החפץ חיים וכו', נצור לשונך מרע" (במדרש (ויקרא רבה, ט"ז, ב) מובא על רוכל שהכריז כנ"ל).
ומובא במדרש (שם) שהחכמים התפעלו מזה ולמדו הרבה מהמעשה עם הרוכל ורבי אלכסנדרי, כי כל חייהם חשבו ששכר המצוות אינו אלא בעולם הבא ולא בעולם הזה, עד שבא אותו רוכל והראה להם שגם בעולם הזה יש שכר של חיים טובים בגוף ובנפש, למי ששומר את לשונו: "מי האיש החפץ חיים" – בעולם הזה, "לראות טוב" – בעולם הבא שכולו טוב.
מכאן ילמד כל אדם להזהר בדבר זה ביותר, וכמו שאמר ה"חפץ חיים" שצריך להרגיל גם את בניו שלא לדבר לשון הרע ורכילות, קללות וכדו'.
