"אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:" (דברים, כ"ו, ט')
"אל המקום הזה – זה בית המקדש: ויתן לנו את הארץ – כמשמעו:" (רש"י שם)
סדר המקומות בפסוק, לפי רש"י, צריך עיון. בתחילה נזכר שהקב"ה הביא אותנו "אל המקום הזה" – והכוונה לבית המקדש, ורק אח"כ נזכר "ויתן לנו את הארץ הזאת" – היא ארץ ישראל.
ולכאורה – קודם הביאנו ה' אל ארץ ישראל, ורק אח"כ לבית המקדש?!
אפשר להשוות את סדר המקומות בפסוקנו לסדר המובא בתחנוניו של משה להיכנס לארץ: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג', כ"ה). כאן כתב רש"י: "ההר הטוב – זו ירושלים, והלבנון – זה בית המקדש". סדר זה נכון מבחינה כרונולוגית: קודם הגענו לירושלים ורק אח"כ לבית המקדש.
יש לבאר זאת ע"י תרגום יונתן בן עוזיאל, על הפסוק (שמות, י"ט, ג'-ד'): "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי". מסביר התרגום שהקב"ה הביא את ישראל "אלי" – היינו לבית המקדש. זאת נעשה עוד במצרים, כאשר היו ישראל צריכים לאכול את קרבן הפסח. לא רצה הקב"ה שיאכלו ישראל את קרבנם במקום טמא, ולכן הביאם אל הר המוריה, ואח"כ החזיר אותם למצרים. לפי זה יפה הקדים: "ויביאנו אל המקום הזה" – אל בית המקדש, היינו בזמן אכילת קרבן פסח, ואח"כ "ויי תן לנו את הארץ הזאת" – כעבור ארבעים שנה, כשנכנסו ישראל לארצם.
ועוד יש לומר: אמנם, קודם נכנסו ישראל לארץ ורק אח"כ הגיעו אל בית המקדש, אבל בפסוקים מובאים המקומות לפי סדר חשיבותם. כיון שתכלית הכניסה לארץ ישראל הייתה להגיע לבית המקדש, לכן הקדים את בית המקדש, כדי לציין שנתינת הארץ היא אמצעי בלבד למען המטרה – שהיא בית המקדש.
