"יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלֽוֹם:" (ו', כ"ו)
על פשרה של נשיאת הפנים של הקב"ה לעם ישראל נשאלה בגמרא שאלה אחת ע"י שואלים שונים, אשר לה ניתנו תשובות שונות.
הגמרא במסכת ראש השנה (י"ז ע"ב) מספרת: "שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם (דברים י', י"ז): 'אשר לא ישא פנים', וכתיב " 'ישא ה' פניו אליך'!. ענה לה רבי יוסי הכהן: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאדם שנושה בחברו מנה, וקבע לו זמן בפני המלך, ונשבע לו בחיי המלך, הגיע הזמן ולא פרעו. בא לפייס את המלך ואמר לו עלבוני מחול לך, לך ופייס את חברך!. הכא נמי כאן בעברות שבין אדם למקום, כאן בעברות שבין אדם למקום".
דהיינו, לגבי חזרה בתשובה יש חילוק בין עברות שבין אדם למקום לעברות שבין אדם לחברו. בעברות שבין אדם למקום, כאשר האדם חוזר בתשובה – ה' מוחל לו, ולא זו בלבד אלא שאם חוזר מאהבה – השי"ת נושא לו פנים. אבל בעברות שבין אדם לחברו, אין השי"ת מוחל לו עד שילך אצל חברו ויבקש סליחה וימחל לו. רק אז – ישא ה' לו פנים.
גם במכת ברכות (דף כ"ב ע"ב) נשאלה שאלה זו, אך הפעם ע"י מלאכי השרת. וזוהי לשון הגמרא: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע כתוב בתורתך 'לא ישא פנים ולא יקח שוחד', והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: 'ישא ה' פניו אליך'?. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה (שם ז' י'): 'אכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך', והם מדקדקים על עצמם עד כזית וכביצה?!".
כלומר, אף שמעיקר הדין רק אכילה בכדי שביעה מחייבת בברכת המזון, הרי שישראל מחמירים על עצמם לברך ברכת המזון גם על אכילה בשיעור של כזית וכביצה. על כך אומר הקב"ה: כיון שעם ישראל מחמיר על עצמו מעבר למה שנצטווה, וע"י כך מוסיף חסידות וקדושה, גם אני אנהג עימם לפנים משורת הדין ואשא להם פנים.
נשיאת הפנים של הקב"ה לישראל יכולה להשפיע על האדם בשני אופנים הפכיים: מצד אחד יכול אדם להכיר בחסד הגדול שה' עושה עימנו כאשר הוא נושא לנו פנים. אך מאידך, יכול הוא לטעות ולומר שכיון שה' נושא פנים, אם כן יכול הוא לחטוא ולשוב, והקב"ה ישא את פניו אליו.
על האדם לדעת שאמנם שבחם של ישראל אצל ריבונו של עולם, הוא כאשר ה' נושא להם פנים, אך לאדם אין רשות לומר שהקב"ה הוא ותרן. וכבר אמרו חז"ל (ב"ק נ' ע"א): "אמר רבי חנינא: כל האומר הקב"ה ותרן הוא, יוותרו חייו, שנאמר (דברים ל"ב, ד'): 'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט".
מכאן יש ללמוד מוסר השכל גדול, עד כמה עלינו להתחזק בלימוד התורה ובקיום המצוות. משום שרק כאשר עם ישראל מקיים את התורה והמצוות – ה' נושא להם פנים.
נשיאת פנים זו גדולה כל כך עד שמלאכי השרת מתקנאים בישראל, כמתואר בגמרא בברכות. לכן נאמר בתחילת הברכה: "יברך ה' וישמרך" – היינו שה' ישמורך מן המזיקים, שלא יקטרגו עליך מדוע ה' נושא לך פנים (וראה בתרגום יונתן בן עוזיאל).
ואכן, יש שפירשו את הפסוק (ד' כ"ח): "זאת עבודת משפחות הגרשוני" – כאשר רואה האדם את עצמו בעולם הזה כ'גר', וידוע שתפקידו הוא "לעבוד ולמשא" (ד' כ"ד) – כלומר לעבוד את הקב"ה ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו ולשאת משא יותר מהרגיל, בבחינת "והם מדקדקים על עצמם" – אזי הוא זוכה למאור פנים של הקב"ה.
כעין זה ביארו בדרך דרש את הפסוק: "נשא את ראש בני גרשון גם הם" (ד' כ"ב) – אם מחשיב אדם את עצמו כ'גר' בעולם הזה ואינו מתגאה, אזי הקב"ה מנשאו ומרוממו: "נשא את ראש בני גרשון".
