"וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָֽאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים" (ה', ט"ו)
הסוטה מקריבה קרבן מקמח שעורים, ולא מסולת או מקמח חיטים, שהם מאכלים חשובים יותר. ביארו זאת חז"ל (סוטה י"ד ע"א): "היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה – מאכל בהמה".
קרבן נוסף העשוי משעורים הוא קרבן העומר, הבא להתיר את התבואה החדשה לעם ישראל. קרבן זה מקריבים בפסח, להבדיל מ'שתי הלחם' שמקריבים בחג השבועות, והם באים להתיר את התבואה החדשה למקדש. 'שתי הלחם' עשויים מחיטה.
הטעם לכך מבואר בזוהר (רעיא מהימנא, אמור, צ"ח ע"א וע"ב): בתחילת נדודיהם של ישראל במדבר, בתקופה שבין פסח לשבועות, מעלתם הייתה ירודה, שכן עדיין לא קבלו את התורה. אז היו בבחינת 'שעורים' שהם מאכל בהמה גשמית. עם מתן תורה, בחודש סיון, פקע מהם גדר הגשמיות ונהיו בגדר אדם. לכך מקריבים בשבועות את 'שתי הלחם', העשויים מחיטה שהינה מאכל אדם.
קרבן נוסף העשוי משעורים הוא קרבן העומר, הבא להתיר את התבואה החדשה לעם ישראל. קרבן זה מקריבים בפסח, להבדיל מ'שתי הלחם' שמקריבים בחג השבועות, והם באים להתיר את התבואה החדשה למקדש. 'שתי הלחם' עשויים מחיטה.
הטעם לכך מבואר בזוהר (רעיא מהימנא, אמור, צ"ח ע"א וע"ב): בתחילת נדודיהם של ישראל במדבר, בתקופה שבין פסח לשבועות, מעלתם הייתה ירודה, שכן עדיין לא קבלו את התורה. אז היו בבחינת 'שעורים' שהם מאכל בהמה גשמית. עם מתן תורה, בחודש סיון, פקע מהם גדר הגשמיות ונהיו בגדר אדם. לכך מקריבים בשבועות את 'שתי הלחם', העשויים מחיטה שהינה מאכל אדם.