וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם: (ויקרא ט"ו, ל"א)
בפשוטו, עוסק הכתוב בטומאתו של המשכן ממש, אך יש בפסוק רמז. זאת לאור מאמרו הידוע של האלשיך הקדוש: "ושכנתי בתוכם" – "בתוכו" לא נאמר אלא "בתוכם", בליבו של כל אחד ואחד מישראל. משום כך אומר הכתוב: "בטמאם את משכני אשר בתוכם" – זהו מקדש ה' אשר בליבותיהם של ישראל. באה התורה ומזהירה את האדם לפרוש ולהפריש אחרים מן הטומאה, כדי שלא יטמאו את משכן ה' שבתוכם.
נתאר לעצמו אדם ששכינה בתוכו, שמלאכים עומדים סביב לו, והנה הוא אוכל פרי בלא ברכה או שעושה מעשה המנוגד להלכה. הלא השכינה מיד תסתלק ממנו, וגם המלאכים יברחו מיד! אך אדם שמתרחק מן העבירה ומן הדומה לה הרי שהשכינה שורה בתוכו, ולא זו בלבד, אלא "והזרתם" – עשו משמר למשמרתי, כדי שהאדם לא ייטמא בהם ולא יקלקל את משכן השכינה.
לעומתו, מי שמקיים את המצוות בשלימות, יתקיים בו הפסוק: "כי מלאכיו יצווה לך", כלשון אור החיים הקדוש: "בצוותא יהיו איתם" – ואשריו ואשרי חלקו.
ולא בכדי למדו רבותינו (נדה ס"ג, ע"ב) מפסוק זה את דין פרישה וטהרת המשפחה: 'והזרתם את בני ישראל מטומאם' – מכאן אמר רבי ירמיה: אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן".
קדושת הבית היהודי היא המקור לקדושת עם ישראל ולטהרת המשכן.
