סיפר מרן זצ"ל על סבתו ע"ה:
הרבנית שמחה ע"ה, אימו של הרה"ג הרב יהודה צדקה זצ"ל – ראש ישיבת פורת יוסף, היתה בקיאה בכל הלכות שבת. מקטנותה היתה מבקרת בבית דינו של דודה, גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי" זיע"א, ושומעת תדיר את פסקיו. כמו כן, היתה עוקבת אחר הליכותיו בקודש. דרך קבע היתה לומדת הלכות מתוך ספרו של דודה.
עד כדי כך דקדקה בלימודה, שכאשר הסתפקתי בדברי ה"בן איש חי", הייתי הולך ושואל את סבתי מה היתה כוונת דבריו במקרה פלוני.
פעם הקשיתי לה קושיה גדולה, ואמרה לי שאני טועה בסברתי. גם לאחר שהבאתי לה הוכחות מספרים שונים, אמרה לי: "אל תקשה קושיות, כך ראיתי מעשה רב שנהג הבן איש חי!". לאחר כמה שנים, באה והראתה לי באחד מספרי הבן איש חי שאכן כתב כדבריה.
שבת אחת הגעתי לבקר את סבתי, ומצאתי את החלון שבביתה שבור. רוח חזקה נשבה ממנו וקור עז שרר בבית. ביקשתי להניח כרית על החלון כדי לעצור בעד הרוח. אמרה לי סבתא: "אתה עובר פעמיים על איסור תיקון מנא (תיקון כלי) בשבת. ראשית: אתה מתקן את הכרית שלי, שהרי הכשרת אותה לשימוש חדש, ושנית: אתה מתקן את החלון". זו דוגמא אחת מיני רבות המראה על גודל בקיאותה וחסידותה.
בשבת אחת התלכלכו זגוגיות משקפיה. היא ביקשה אותי ללכת לחכם יעקב חיים סופר, בעל ספר "כף החיים", זכותו יגן עלינו, ולשאול אותו האם מותר לנקות את הזגוגיות בשבת, מכיון שחששה לתיקון מנא, שכן כעת אינה יכולה לראות היטב, ואם תנקה אותם – תראה היטב. הלכתי לשאול את חכם יעקב וענה לי שמותר, כיון שכולם נוהגים כן. אך כשבאתי ומסרתי לה את דבריו, לא נחה דעתה. רק לאחר שנימקתי את ההיתר בטיעונים הלכתיים – נחה דעתה, והסכימה לנקות את משקפיה.
