סיפר מרן הרב זצ"ל:
פעם היה בן תורה אחד בליטא שלמד עניין אחד אך לא הצליח להבין אותו כי היה קשה ביותר. הוא עמל על העניין ההוא מאד מאד, וחזר עליו הלוך וחזור, ושינן אותו והעמיק בו במשך שבוע שלם. ולבסוף הלך לרוגצ'ובר (הגאון רביו יוסף רוז'ין מרוגצ'וב) שהיה גאון חריף ביותר, ושטח בפניו את בעייתו באותו העניין שהוא למד. כתב לו הרוגצ'ובר פתק ובו מספר מראי מקומות בש"ס ובפוסקים שצריך עיין בהם כדי להבין את אותו העניין.
הלך אותו התלמיד חכם ללמוד, ופתח את כל מראי המקומות שציין לו הרוגצ'ובר, אך נוכח שאין קשר בין הדברים כלל ועיקר ואין הוא מצליח להבין ולרדת לסוף דעתו של הגאון. חזר אליו ואמר לו שלא הבין את הדברים ולא ירד לסוף דעתו. שאל אותו הרוגצ'ובר אם הוא עיין בדברים ואמר לו שהוא אכן עיין. אמר לו הרוגצ'ובר שלא ייתכן שעיינת, לך ותביא את התוספות ונראה אם עיינת.
הביא לו אותו בחור את הגמרא ופתח את התוספות במקום שהוא ציין לו. ביקש ממנו הרוגצ'ובר לקרוא את התוספות בפניו, הוא קרא את התוספות עד סופו ובסוף סיים התוספות "וצריך עיון". שאל אותו הרוגצ'ובר האם מצא תשובה, ומשנענה בשלילה אמר לו "האם התוספות נעצרו באותו 'צריך עיון' או שמא המשיכו לכתוב עוד חידושים, הרי אתה רואה שהתוספות בעמדם על קושי גדול שמצריך עיון לא נעצרו שם אלא המשיכו בעיונם, כך גם אתה תלמד שכשיש לך קושיה ואין אתה מבין את פשרה אל תיעצר בגלל זה ותחזור עוד ועוד, אלא תמשיך הלאה, וכשתחזור לאותה מסכת – הקב"ה יאיר את עיניך.
נמצאנו למדים שמה שלפעמים בגלל קושיה נעצרים בלימוד ומתעכבים עליה מאוד מאוד מעבר לזמן הסביר לשינון וחזרה, אין זאת אלא עצת יצר הרע שמסית אותנו שלא נלמד עוד דברים ולא נתקדם בלימוד ובידיעת התורה, ואז ההפסד הוא גדול ועצום, וצריך לתת לב לדבר הזה.
