בגדים החייבים בציצית

בגדים החייבים בציצית

סה. טלית מצמר – מצווה מן המובחר שתהיה הטלית מצמר רחלים ואילים, וכן צריכות להיות הציציות מצמר, ובטלית זו מקיים מצוות ציצית מהתורה אליבא דכו"ע, וכן ראוי לכל ירא שמים לעשות.

• טלית פחות מובחרת היא טלית שעשויה מצמר גפן או ממשי, וצריך להטיל בהן ציציות ממין הבגד: אם היא עשויה מצמר גפן – יטיל בה ציציות מצמר גפן שנזרקו ונמשכו לשמן, אך אם היא עשויה ממשי, כיון שקשה למצוא חוטי משי שנזרקו ונמשכו לשמן, יטיל בה ציציות מצמר, כיון שציציות אלו (של צמר) פוטרים בין במינם (צמר) ובין שלא במינם (צמר גפן, משי וכדו'), ויכול לברך עליה אע"פ שיש חולקים על כך.
• פחות מהן היא טלית שהשתי שלה מצמר, והערב ממין אחר או להיפך. טלית כזו אין לה תקנה בשום מין של ציצית אלא רק בציצית של צמר. ואעפ"י שיש סוברים שאין ציציות המכשירות טלית כזו – אם הטיל בה ציציות של צמר, יברך עליה.

נמצאת למד ששלושה מינים הם:

א. טלית צמר וציציותיה צמר – חייבת בציצית מדאורייתא לכו"ע.

ב. טלית מצמר גפן או ממין אחר – צריך שיהיו החוטים לכתחילה ממין הבגד ושיהיו שזורין וטווין לשמן, ואם לא מצא יטיל בה חוטי צמר.

ג. טלית שמעורב בה צמר עם מין אחר – יניח בה לכתחילה חוטי צמר. ואם בגד הטלית עשוי מחוטים ששזורים מצמר ומשאר מינים – יש סוברים שאין הולכים בה לפי רוב החוטים שבה, ולכן גם בה יניח לכתחילה חוטי צמר[1].

סו. צמר עיזים – טלית העשויה מצמר עיזים אינה נחשבת כצמר רחלים, ודינה כטלית שעשויה מצמר גפן, ממשי או מקנבוס – ויטיל בה ציציות ממינה, דהיינו מצמר עיזים שנטוו לשמן, או מצמר רחלים. וצריך כל אדם לברר היטב מאלו חומרים נארגה הטלית[2].

סז. חוטים טוויים ושזורים – רק בגד שארוג מחוטים שזורים וטוויים נקרא בגד, ולכן בגד העשוי מעור פטור לכו"ע, וכן כל בגד שעשוי מיריעת ניילון או חומר סנטטי אחר – פטור[3].

סח. ניילון – בגד שהחוטים שזורים וטוויים מחוטי ניילון או מחומר סינטטי אחר ונארג מהם – חייב בציצית, ומאחר שקשה למצוא חוטי ציצית מניילון הטוויים ושזורים לשמם, יטיל בו ציציות מצמר[4].

סט. חומר סינטטי – טלית מחוטים ששזורים מחומר סינטטי ומצמר, או מחומר סינטטי ומצמר גפן או מסוג אחר, יטיל בו רק חוטים העשויים צמר[5].

ע. צעיף וכדו' – צעיף העשוי מצמר ששמים על הצוואר שארבע כנפותיו מונחות לפניו, אפילו יש בו שיעור ציצית, וכן גלימה עם צווארון, או כל בגד אחר שיש להם שתי כנפות לפניו למטה ושתים סמוכות לצוואר – פטורים מציצית. ומכל מקום ראוי לירא שמים להחמיר ולעגל כנף אחת אם שם שני כנפות לפניו ושתיים לאחריו כדי לפוטרה אליבא דכו"ע[6].

עא. חליפות וכדו' – חליפות או מעילים שפתוחים מאחוריהם בשני צדדים (פרא"ק וכדו') ועל ידי כך נעשו לבגד ארבע כנפות – צריך לעגל את אחת מפינות הבגד כדי לפוטרו מציצית[7].

עב. צורת עיגול הפינות – כשמעגל את הכנף אינו מועיל לתופרו בצורת עיגול אלא צריך לגזור את הפינה בצורת עיגול, ולתופרה כך כיון שתפירה בלבד אינה מבטלת את שם ה"כנף"[8].

עג. בגד שרובו פתוח – בגד שרובו פתוח מצדדיו כגון: גופיה פתוחה משני הצדדים – חייב בציצית, ואם אין רובו פתוח – פטור מציצית[9].

עד. בגד שחציו פתוח – בגד שחציו סתום וחציו פתוח – ספק אם חייב בציצית ולכן מטילים בו ציציות לחומרא, אך אין לברך עליו. ולא יצא בו בשבת לרשות הרבים שאינה מעורבת[10].

עה. חולציצית וכדו' – חולצה הנקראת "חולציצית" או "ניצית" וכדו' שמשמשת גם כגופיה או חולצה וגם כציצית ויש לה ארבע כנפות, אם היא נסגרת בצדדים על ידי רוכסן – פטורה מציצית, ואם נסגרת על ידי כפתורים – חייבת בציצית כיון שאינה סגירה מוחלטת[11].

עו. יציאה לרה"ר – יכול לצאת בשבת לרשות הרבים במקום שאין עירוב בטלית מצויצת אעפ"י שאין בה תכלת, כי אין התכלת מעכבת את הלבן, וכן יכול לצאת לרה"ר בטלית שאינה עשויה מצמר אלא משאר מינים, אעפ"י שחיובה הוא רק מדרבנן[12].

עז. שיעור הטלית גדול – שיעור טלית גדול הוא שיכסה את רוב גופו של הלובש, דהיינו שיקיף את כל הראש והגוף עד החזה מצד הפנים ומצד האחור של האדם, ואין חילוק בין אדם גבוה לאדם בינוני. ובאדם גבוה צריך טלית שתקיף ראשו וגופו עד חזהו. ובילד קטן צריך שיכסה ראשו ורובו, דהיינו רוב הגוף[13].

עח. שיעור טלית קטן – שיעור טלית קטן הוא לפחות ברוחב כ"ד גודלים (שהם 48 ס"מ) והאורך ל"ו גודלים (שהם 72 ס"מ), ויש אומרים ל"ו על ל"ו גודלים (72/72 ס"מ), ויש אומרים אורך מ' גודלים (80 ס"מ) ורוחב יותר מכ"ד גודלים (יותר מ -48 ס"מ). ויש להסתפק אם מצטרף אורך לרוחב. ונוהגים כסברא ראשונה (היינו 72\48 ס"מ)[14].

עט. טלית קטן פחות מכשיעור – אם אין לו טלית קטן כשיעור ויש לו טלית קטן שהוא פחות מהשיעור – יכול ללובשו, אך לא יעשה כן באופן קבוע[15].

פ. טלית שאולה – השואל מחברו טלית ללא ציציות – כל שלושים יום פטור מלהטיל בה ציצית, ואחר שלושים יום צריך להטיל בה ציצית מדרבנן כיון שנראית כשלו[16] (בעניין ברכה על טלית כזו עיין לעיל סעי' כה).

פא. שאל בשני זמנים – אם שאל טלית, והחזירה לחבירו תוך שלושים יום ואחר כך שאל שוב את אותה הטלית – אין הימים שעברו מצטרפים לימי השאילה השנייה, ופטור מלהטיל בה ציצית עד שלושים יום מזמן השאילה השנייה[17].

פב. בגד שלובשו בלילה – אם לובש ביום בגד שדרכו ללובשו ביום, או בגד שדרכו ללובשו ביום ובלילה, חייב להטיל בו ציצית ומברך עליו. אבל אם לובש ביום בגד שדרכו ללובשו בלילה, או אם לובש בלילה בגד שדרכו ללובשו ביום ובלילה צריך להטיל בו ציציות – כי ספק דאורייתא לחומרא (ובתנאי שהוא מצמר), אך לא יברך עליו – כי ספק ברכות להקל[18].

פג. מצעים – סדינים, כרים ושמיכות נקראים כסות לילה, שדרך שימושם היא בהצעה ולא בלבישה – טוב לעגל בהם כנף אחת מארבע הכנפות שלהם, כיון שיש אומרים שאין הבדל בין הצעה ללבישה, ויש מי שאומר שכסות לילה כשלובשה ביום חייבת בציצית, ולפעמים אדם ישן בהם בבוקר. וכל זה הוא רק אם הם עשויים מצמר רחלים ואילים שחיובם בציצית הוא מדאורייתא, אבל אם עשויים מצמר גפן או משי וכדו' שחיובם הוא מדרבנן – אין צריך לעגל[19].

פד. טלית של שבת שנפסלה – מי שיש לו טלית מיוחדת לשבת וראה בשבת שנפסלה, ובכל זאת רוצה ללובשה, ואין לו אפשרות לשאול טלית אחרת, יכול לתת אותה במתנה לחברו, וחברו ימשכנה ויעשה בה קניין ואז היא שלו (ואעפ"י שאין עושים קניין בשבת – הכא שאני), ואח"כ ישאל אותה מחברו, ודינה הוא כטלית שאולה ופטורה מציצית, ויכול ללובשה אע"פ שפסולה אלא שלא יברך עליה. בצאת השבת יחזור חברו וייתן לו אותה במתנה גמורה, והבעלים ימשכו אותה כדי שתהיה שלהם, ויתקן אותה וילבשנה. ורצוי שבשבת לפני התפילה או לאחריה ייקח טלית כשרה ויברך עליה כדי לקיים מצות עשה מדאורייתא. ובעודה עליו יקרא "פרשת ציצית" ו"תנא דבי אליהו כל השונה הלכות" וכו', ויפשטנה ויחזירנה לבעליה[20].

[1] כה"ח סי' ט' ס"ק ד'. משנ"ב שם ס"ק ב'. פרי מגדים שם. בא"ח פרשת נח סעי' א'.

[2] בא"ח פרשת נח סעי' ב'. כה"ח סי' ט' ס"ק ב'.

[3] בא"ח פרשת נח  סעי' ג'.

[4] אחרונים עפ"י כה"ח סי' ט' ס"ק ד'.

[5] אחרונים עפ"י כה"ח סי' ט' ס"ק ד'.

[6] שו"ע סי' י'. אחרונים. בא"ח פרשת נח סעי' ט'.

[7] שם.

[8] אחרונים.

[9] שו"ע סי' י' סעי' ז'. עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' ד'.

[10] שו"ע סי' י' סעי' ז'. עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' ד'.

[11] אחרונים. ועיין מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי ח"א או"ח סי' א'.

[12] שו"ע סי' י"ג סעי' ב'. משנ"ב שם ס"ק ד'.

[13] שו"ע סי' ט"ז. בא"ח פרשת לך לך סעי' י"א. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ו'.

[14] בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ב. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ב'.

[15] שו"ת תורה לשמה סי' ב'.

[16] שו"ע סי' י"ד סעי' ג'. עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' א'.

[17] עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' א'.

[18] בא"ח פרשת לך לך סעי' ט"ז. שו"ע סי' י"ח סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ב', ז'-ט'. משנ"ב שם ס"ק ז'.

[19] שו"ע סי' י"ח סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ז. משנ"ב שם ס"ק ח'. בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ז.

[20] עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' א'.