"בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְהוָֹה לָנוּ:" (פרק י פסוק ט)
בתחילה מסר פרעה לשחרר את הטף ממצרים ואומר: "לכו נא הגברים". על פי הפשט, טעמו של פרעה בהשארת הילדים הוא משום שהוא רוצה שהילדים יישארו בתורת "ערבון", כדי שההורים ישובו מצריימה לקחת את ה"ערבון".
לאחר שלקו הוא ועמו במכת החושך, קורא פרעה למשה ומסכים שגם הטף ילך ביחד עם בני ישראל, אך עדיין הוא מתעקש שהצן והבקר יישארו, וכלשון הפסוק: "ויאמר לכו ועבדו את ה', רק צאנכם ובקרכם יוצג, גם טפכם ילך עמכם". גם לזאת משה רבינו מתנגד ואומר: "גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות". רק לאחר מכת בכורות אומר פרעה: "קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם, גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי".
יש להבין את כוונת פרעה: מדוע התעקש שהטף והצאן יישארו במצריים ומדוע לבסוף נכנע?
[יש להעיר שפרעה לא נהג ע"פ ההלכה האומרת (שו"ע חו"מ סי' רכ"א סעי' א') שאם ראובן ושמעון מתדיינים על מכירת חפץ ולא הגיעו לעמק השווה, ולאחר מכן פנה ראובן לשמעון וביקש ממנו לקנות את החפץ בלי לנקוב בדמים, הדין הוא: מכיוון שראובן פנה אל שמעון, הרי שנתרצה למכור במחיר שנקב שמעון, ולהיפך: אם שמעון הוא שפנה לראובן הרי ששמעון נתרצה לתנאי של ראובן. פרעה אינו נוהג כהלכה שהרי משה הכריז שכולם הולכים: "נערינו, זקנינו, בנינו, בנותינו, צאננו ובקרנו" – ופרעה מתנגד ואומר "לכו נא הגברים". הם אינם מגיעים לכלל הסכמה ומשה ואהרון מגורשים מבית פרעה. לאחר מכן, כאשר פרעה פונה למשה ואומר "חטאתי", היה פרעה צריך לקבל את תנאי משה ולהסכים לשלוח את כולם ללא הסתייגות, על פי ההלכה האמורה לעיל, שכן פרעה הוא שפנה אל משה ואל אהרון, ועליו לקבל את תנאיהם. אך הוא לא עשה כן אלא שוב העמיד תנאים: "רק צאנכם ובקרכם יוצג"].
יש לבאר את עניין המשא ומתן שבין משה רבינו לבים פרעה כך: בתחילה מבקש פרעה למנוע מה"טף" ללכת לעבוד את ה'. הוא מסביר למשה: אתם הגברים כבר כפרתם ומרדתם בי, ואיני יכול לשנות את דעתכם – על כן "לכו נא הגברים". אבל את הטף השאירו אצלי כי אותם אני יכול לחנך לשמוע בקולי, למען אבדיל בין הדור הכופר בי לבין הדור הבא. על כך השיב לו משה, שאצל עם ישראל אין הבדל בין "נערינו" לבין "זקנינו" – גם הטף ילך לעבוד את ה'.
[במצווה "הקהל" מצינו שטף באין "כדי ליתן שכר למביאיהם" (עיין מסכת חגיגה דף ג' ע"א), וכן כדי להתחנך למצוות, שידעו היאך לנהוג כשיגדלו. כך מצינו בישרת הים על הפסוק (שמות טו, ב): "זה אלי ואנוהו" – דרשו חז"ל (תיקוני הזוהר תתפ"ז, תרגום יונתן בן עוזיאל): שגם התינוקות היונקים הראו באצבע ואמרו "זה אלי". אך פרעה אינו מבין מה יש לפעוטות ולעבודת ה'].
לאחר מכת הארבה כאשר משה עומד על דעתו, אומר לו פרעה: מילא את הטף אתם רוצים לקחת על מנת שיתחנכו ליראת שמים כפי שאמרת, אבל את הצאן שהוא אלוה של מצרים אל תיקחו. אם כבר לקחת – קחו רק חלק ממנו, והשאירו אצלי את יתר הצאן.
הנה כי כן, מנסה פרעה בשני מכות אלו – ברד וארבה, לעכב את ישראל: הן ע"י חינוכם מחדש של הטף שיישאר במצרים, והן ע"י השארת אלוהיהם של המצרים במצרים. אך לאחר מכת בכורות, פרעה נשבר וחוזר בו כליל מכל הסתייגויותיו, כדברי חז"ל (רש"י שם יב, לא): "בטל מה שאמרתי מי ומי ההולכים". פרעה אומר להם "קומו צאו מתוך עמי", "גם אתם – לרבות הגברים" (ועיין באו"ח הקדוש), "גם אתם" – גם בניי לוי שאתם משבטם שלא השתעבדו (אף על פי שעבורם לא השלים קושי השעבוד את מנין ארבע מאות השנים), "גם בני ישראל" – גם תינוקות בני יומם, "גם צאנכם גם בקרכם" – אשר קניתם בכספכם, ולא עוד אלא שאוסיף לכם משלי "כאשר דברתם".
