"וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיהוָֹה אֱלֹהֵינוּ:" (פרק ח' פס' ו')
בוא וראה עד כמה מובדל עם ישראל באמונתו לה' מן הגויים.
הגויים אינם יכולים להגיע למדרגה של אמונה שלימה בבורא עולם , ואפילו אם יראו מול עיניהם ניסים גדולים כמו שעשה הקב"ה במצרים, ויקבלו מכות נאמנות על גופם, וידעו שיש בורא לעולם – גם אז אין זה בגדר אמונה טהורה, אלא ידיעה שכלית ושטחית בלבד הנובעת מיראה ופחד מעונש. זהו שכתוב אצל פרעה: "למען תדע" – גם לאחר שהוא מקבל מכות שאין הוא יכול לסבול הוא מגיע לדרגה של ידיעה בלבד.
אצל עם ישראל לא כך הוא: אנו מאמינים בני מאמינים בשלטונו המוחלט של בורא עולם, גם בלי לקבל מכות, וכמו שכתוב (ד' ל"א): "ויאמן העם". והראיה לכך היא שאנו מזכירים במידי יום אם יציאת מצרים בתפילה, ובשבתות ובחגים בעת הקידוש.
חסד גדול ועצום עשה עמנו הקב"ה שהפך את כל סדרי העולם והביא על המצרים את עשרת המכות, כדי ליצור מקור נאמן ובלתי ניתן לערעור לאומנתנו הצרופה בבוראנו.
