"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:" (פרק כ"ה פסוק י"ט)
בשלושה מקומות מוזכרים תולדותיהם של אנשים: אצל נחף אצל אברהם ואצל יוסף. אבל יש הבדל בין אברהם ונח מצד אחד ויוסף מן הצד השני.
הן אצל נח והן אצל אברהם מוזכרים שמותיהם פעמיים: "אלה תולדות נח נח…" (ו' ט'), "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם…"(כ", י"ט). רק אצל יוסף לא מוזכר שמו פעמיים: "אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה…" (ל"ז, ב'). מתעוררת השאלה – מה ההבדל בין המקומות השונים?
בגמרא בבבא בתרא (דף ח' ע"א) מסופר על שנת בצורת קשה בימיו של רבינו הקדוש. באותו הזמן היו עשירים מחזיקים באוצרות שאספו ואגרו מבעוד מועד. גם רבינו הקדוש החיק אוצרות של אוכל ומזון אך לא פרנס בהן כל עני, אלא רק מי שעמד בתנאים שקבע. אמר רבי: מי שלמד מקרא – יכנס, מי שלמד משנה – יכנס, מי שלמד אגדה – יכנס, מי שלמד הלכה – יכנס. העמיד שומרים שבדקו שאכן רק מי שהם בעלי מקרא, משנה, אגדה והלכה ייכנסו, ולא אחרים. תלמיד של רבינו הקדוש – יונתן בן עמרם, לא רצה ליהנות מכתרה של תורה ובא להיכנס למקום חלוקת המזון. שאלוהו: קרית?, אמר להם: לאו. שנית? אמר להם: לאו. לא רצו לתת לו להיכנס, דחק ונכנס. רדפו אחריו להוציאו. רץ והתייצב לפני רבינו הקדוש ואמר לו: רבי פרנסני!. שאלו רבינו: למדת או שנית? ענה לו: לאו. אמר לו במה אפרנס אותך? אמר ככלב וכעורב – ופרנסו. הצטער רבינו הקדוש ואמר: אוי לי כי האכלתי את פיתי לעם הארץ. אמר לפניו רבי שמעון בן רבי: אולי זה תלמידך יונתן בן עמרם שלא רצה ליהנות מכתרה של תורה? התרצה בכך רבינו הקדוש, ומאז פתח את אוצרותיו לפני כולם, שמא יש בהם תלמידי חכמים צנועים.
ביא רש"י: "ככלב וכעורב – שחס הקב"ה עליהם (שבת קנ"ה ע"ב), שנאמר (משלי כ"ט, ז'): 'יודע צדיק דין דלים' – לפי שהכלב מזונותיו מועטין, לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלושה ימים, וגבי עורב כתיב (תהלים קמ"ז, ט'): 'לבני עורב אשר יקראו' – לפי העורב אכזרי על בניו והקב"ה מזמין להם יתושן מתוך צואתם ואוכלים".
אמר לו ר' יונתן בן עמרם לרבינו הקדוש: אם בורא עולם חס על כלב ועורב, כך הוא יחוס עלי (ועי' לבן יהוידע על הדף, כיצד שכנע ר' ינתן בן עמרם את רבינו הקדוש בזה).
נראה להוסיף הסבר לכך דווקא הכלב והעורב זכו לפרנסה מיוחדת מאת ה' – שניהם קיבלו את פרנסתם בזכות מעשיהם: הכלב, על כך שלא נבח בשעת יציאת מצרים, ככתוב (שמות י"א, ז') "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו", בזכות זה זכו הכלבים לקבל את נבלותיהם של ישראל, כפי שנאמר (שם, כ"ב, ל') "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו". גם בעורב מצאנו ששלחו נח לראות "הקלו המים" והיה הולך ושב. אמר לו העורב לנח: אני לא נבראתי להצילך אלא נבראתי בשביל להציל את אליהו הנביא בעת עצירת הגשמים, שנאמר (מלכים א', י"ז, ד'): "והעורבים מביאים לו לחם ובשר" (עי' רש"י ח', ז'). הרי שגם לעורב יש זכות, בכך שפרנס את אליהו, ובשכר זאת זכה לפרנסה מיוחדת מאת ה'.
לזה התכוין ר' יונתן בן עמרם בתשובתו לרבינו הקדוש שיפרנס אותו "ככלב וכעורב". הכוונה במשל היא להשוות את ר' יונתן בן עמרם לכלב ועורב, אשר זכות אבותיהם שבימי מצרים ובימי אליהו עומדת להם שיזכו בפרנסה מאת ה'. אם כך – טוען יונתן בן עמרם, אמנם אני לא קריתי ולא שניתי, אבל שמא הזכות של אבותי או זכות זרעי – שיצא ממני אדם כשר, תעמוד לי להתקיים.
נמצינו למדים, שיש אנשים המכובדים בזכות אבותיהם החשובים, או שהם מכובדים בזכות בניהם המיוחדים, ויש אנשים המכובדים בזכות עצמם.
לזה אומרת התורה "אלה תולדות נח – נח", ללמדנו שנח חי בזכות עצמו, ולא בזכות אבותיו ובניו. כך גם אצל אברהם. אבל יוסף היה ממשיך דרכו של יעקב אבינו, ומיעקב הוא למד את כל תורתו. לכן על יוסף נכון יהיה לומר "אלה תולדות יעקב, יוסף", כיון שיוסף הוא תולדתו ועיקר ביתו של יוסף.
