הברכה

הברכה

א. מעלת מצוות הציצית – כתב הרמב"ם, וז"ל: "אע"פ שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצווה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצווה זו, ובשעת התפלה צריך להיזהר ביותר. גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים[1].

• לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן, שנאמר[2]: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'"[3].
• עוד כתב הרמב"ם[4]: "אמרו חכמים הראשונים: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר: 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם', בריך רחמנא דסייען".
• הוסיף מרן השו"ע שמי שזהיר במצוות ציצית זוכה ורואה פני שכינה[5].

ב. גדולה מעלתה של מצוות הציצית ושקולה היא כנגד כל המצוות, שנאמר[6]: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" ורמז לדבר – "ציצית" עולה בגמטריא שש מאות, ועוד שמונה חוטים וחמישה קשרים – הרי תרי"ג[7].

ג. כוונה קודם הברכה – לפני שיברך ויתעטף בטלית גדול, יכוון לקיים מצוות עשה שציונו הקב"ה ללבוש טלית מצויצת כהלכתה, כדי שנזכור את כל מצוותיו לעשותם, וכתבו האחרונים, שאם אינו עושה כך, עליו נאמר[8]: "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה". וכתב הב"ח[9] שכל מקום שנזכר בו "למען", אם לא כיוון בה – לא יצא ידי חובה, ולכן יזהר מאוד לכוון במצווה זו. ולכן טוב לומר לפני הברכה: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו', הריני מוכן ללבוש טלית מצויצת כהלכתה, כמו שצוונו ה' אלוקינו 'ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם'[10], וצוונו להתעטף בציצית כדי שנזכור את כל מצוותיו לעשותם, שנאמר: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם'[11]. והריני מברך על עטיפת הטלית כתיקון רז"ל, ומכוון לפטור בברכה זו גם טלית קטן שעלי, כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו. ויעלה לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, כאילו כוונתי בכל הכוונות הראויות לכוון במצווה זו, 'ויהי נועם'" וכו'[12].

ד. לכוון לפטור טלית קטן – יכוון בברכה שמברך על הטלית גדול לפטור את הטלית קטן שנשאר עליו מהלילה, ואינו צריך למשמש בטלית הקטן בשעת הברכה[13].

ה. דקדוק בניקוד – יברך "להתעטף בְּציצית" בשוא תחת האות "ב" ולא בפתח[14].

ו. הסתכלות בציצית – נכון להסתכל בציציות בכל שעה, ויצייר במחשבתו כאילו יש בהם חוט כמראה התכלת שהוא דומה לרקיע[15].

ז. זהירות בשעת הברכה – בשעת הברכה אין להתעסק עם הטלית כגון להוציאו, להכינו לעיטוף וכדו', אלא יעשה את כל ההכנות קודם הברכה, ובסיום הברכה יעטוף ראשו מיד[16].

ח. ברכה בעמידה – יברך בעמידה בין על טלית גדול ובין על טלית קטן, ואם בירך מיושב אינו חוזר ומברך, אבל חולה יכול לכתחילה לברך ולהתעטף מיושב[17].

ט. סדר עטיפת הראש – מנהג האר"י היה לעטוף את ראשו גם בטלית קטן ואחר כך להורידו על גופו, וראוי לנהוג כך, ומברך עליו "להתעטף בציצית" כמו בטלית גדול. אבל מי שלא עוטף את ראשו יברך "על מצות ציצית"[18].

י. טעה בברכה – אם בירך על טלית גדול "על מצות ציצית", בדיעבד יצא ידי חובה ואינו חוזר ומברך, ולא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים[19].

יא. כשמתעטפים כמה אנשים – שניים או שלושה אנשים שרוצים להתעטף כל אחד בטליתו, יכול לכתחילה אחד מהם לברך והאחרים יענו אמן ויתעטפו כל אחד בטליתו, ובתנאי שלא יהיה הפסק של תוך כדי דיבור. ובדיעבד גם אם לא ענו אמן וכיוונו לצאת ידי חובה – מועיל[20].

יב. ברכה "שהחיינו" – הלובש טלית חדש ושמח בה, בין טלית גדול ובין טלית קטן, יברך "שהחיינו" אחרי ברכת "להתעטף בציצית" ויתעטף בה[21].

יג. אם לא ברך "שהחיינו" בפעם הראשונה שנתעטף בטלית, לא יברך בפעם השנייה. אך אם נזכר לאחר שעטף בו ראשו בפעם הראשונה או מיד כשהורידו על גופו – יכול לברך[22].

יד. אם החליף רק את חוטי הציצית – אינו מברך "שהחיינו"[23].

טו. פשט טליתו – אם פשט טליתו על דעת לחזור וללובשה מיד, כגון: שנכנס לבית הכסא או לטבול טבילה קצרה וכדו':

• אם חוזר ללובשה מיד אין צריך לברך, משום ספק ברכות להקל.
• אבל אם נכנס להתרחץ ושהה זמן רב, יברך שנית על הטלית כיון שהסיח דעתו ממנה.
• אם מחליף טליתו ולובש טלית אחרת – יברך עליה. ויזהר שלא יברך בתוך בית המרחץ או במקום שיש שם אנשים ערומים.
• אמנם אם פשט טליתו בסתם, כגון שלא חשב ללובשה מיד או לאחר זמן, אם חוזר ולובשה מיד והיה עליו טלית קטן – לא יברך (ויכול לברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו)[24].

טז. ביום הכיפורים שנמצאים בבית הכנסת כל היום, אם יש הפסקה בין תפילת מוסף לתפילת מנחה יישאר מעוטף בטלית. ואם פשט אותה – אעפ"י שנשאר בבית הכנסת ונכנס לנוחיות – יברך עליה, ואם לא – יברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו[25] .

יז. מי שלובש בביתו טלית תחת בגדו ובירך עליה, יכול לברך על טלית גדול שלובש בבית הכנסת, כיון שיש היסח הדעת בין ברכת הטלית שברך בביתו לבין לבישת הטלית בבית הכנסת כשהלך מביתו לבית הכנסת, וגם היסח הדעת כשאומר פסוקים על מזוזת ביתו ובכניסתו לבית הכנסת. ורצוי לכוון במפורש בברכה על הטלית בביתו שאינו יוצא ידי חובת ברכת הטלית שבבית הכנסת[26].

יח. הפסק – אם הפסיק בדיבור שלא לצורך הטלית בין הברכה לעיטוף – חוזר ומברך אעפ"י שכבר נתעטף בה[27].

יט. אם הפסיק בין ברכה לעיטוף בשתיקה פחות מכדי דיבור (דהיינו פחות משיעור אמירת: "שלום עליך רבי") – אינו חוזר ומברך, אך אם הפסיק יותר מכדי דיבור או הפסיק בדיבור ואפילו במילה אחת – חוזר ומברך בלי שם ומלכות, ושם ומלכות יהרהר בליבו[28].

כ. מחליף טליתו – אם רוצה להחליף טלית קטן או גדול בטלית אחר, אע"פ שלא שוהה כשמחליף ביניהם – צריך לחזור ולברך על הטלית השני[29].

כא. נפלה טליתו – אם נפל טליתו מעליו שלא במתכוון, כשחוזר ומתעטף בו צריך לברך, ואם נשארה עליו אפילו מיעוטה – אינו צריך לברך, ויש חולקים וסוברים שאפילו נפלה כולה לא יברך, ומשום סב"ל – לא יברך (ויכול לברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו)[30].

כב. נפלה בתפילת י"ח – נפלה טליתו לגמרי באמצע תפילת י"ח, ואחרים הרימוה על כתפו, אחרי תפילת י"ח ימשמש בציציות ויברך[31].

כג. נפלה בין ברכה לעיטוף – ברך על הטלית, ולפני שהספיק להתעטף בה נפלה כולה מידו לארץ – ימהר ליטלה ולהתעטף בה בלי ברכה[32].

כד. נפלה ממרפסת לחצר – אם היה עומד במרפסת, ובירך על הטלית ונפלה מידו לחצר קודם שלבשה, והוכרח לרדת ולהביאה, או שרמז לאחרים שיביאוה לו, ובינתיים שהה הרבה והסיח את דעתו – יברך שנית בלי שם ומלכות, ושם ומלכות יהרהר בליבו, משום חומרת איסור הזכרת השם לבטלה[33].

כה. שואל טלית – השואל טלית מצויצת כדי לקיים מצות ציצית – אם שאלו מהשמש שלא מדעת הבעלים – לא יברך מדין ספק ברכות להקל, ואם שאלו מדעת בעלים – יכול לברך, כי מסתמא הבעלים נתנו לו את הטלית במתנה על מנת להחזיר והרי היא שלו, ונוהגים לברך אף שיש חולקים על כך, כי במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל, ומכל מקום ירא שמים יתרחק מטלית שאולה היכן שאפשר[34].

כו. השואל טלית מצויצת כדי לעלות לדוכן או לס"ת לא יברך עליה, אבל אם שאל מטליתות ביהכנ"ס שנתרמו ע"י הציבור – יכול לברך עליהם כיון שהשמש מקנה לו אותה[35].

כז. אם שאל מחברו טלית שאינה מצויצת והטיל בה ציצית תוך שלושים יום, לדעת הרא"ש שנשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, יכולים הגברים לברך על טלית זו אע"פ שאינם חייבים, ולדעת הרמב"ם שחולק על הרא"ש בדין אישה, יחלוק גם כאן, ואין לברך על טלית כזאת. ולדידן כיון שספק ברכות להקל וגם קיבלנו סברת מרן ז"ל, לא מברך על טלית כזו[36].

כח. שימוש ללא רשות הבעלים – בזמננו האנשים מקפידים בדרך כלל שלא ישתמשו בטלית ותפילין שלהם, לכן לא ייקח טלית ותפילין מהשמש ללא רשות מפורשת מהבעלים, אלא אם כן יודע בבירור שהבעלים לא מקפידים[37].

[1] ובדורנו גנאי זה הוא לכל אדם.

[2] במדבר ט"ו, ל"ט.

[3] רמב"ם הלכות ציצית פ"ג הלכה י"א, י"ב.

[4] רמב"ם הלכות תפילין פ"ו הלכה י"ג.

[5] שו"ע סי' כ"ד סעי' ו'.

[6] במדבר ט"ו, ל"ט.

[7] טור או"ח סי' כ"ד. רש"י במדבר ט"ו, ל"ט.

[8] ישעיה כ"ט, י"ג.

[9] סי' תרכ"ה. כה"ח סי' ח' ס"ק ל"ב. משנ"ב שם ס"ק י"ז.

[10] במדבר ט"ו, ל"ח.

[11] במדבר ט"ו, ל"ט.

[12] בא"ח פרשת בראשית סעי' א', ב'. עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' א'. שו"ע סי' ח' סעי' ח'. כה"ח שם ס"ק ס"א.

[13] בא"ח פרשת בראשית סעי' א', ב'. ועיין לקמן סעיף נ"א בדין הסיר טלית קטן כשישן.

[14] בא"ח פרשת בראשית סעי' ב'. כה"ח סי' ח' ס"ק י"ט.

[15] בא"ח פרשת נח סעי' י"ז. שער הכוונות דרושי ק"ש דף כ"ז. כה"ח סי' כ"ד ס"ק ח'.

[16] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ח'. כה"ח סי' ח' ס"ק ג'.

[17] שו"ע סי' ח' סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ה'. בא"ח פרשת בראשית סעי' ו'.

[18] בא"ח פרשת בראשית סעי' ו'. כה"ח סי' ח' ס"ק כ"ז.

[19] כה"ח סי' ח' ס"ק כ'.

[20] כה"ח סי' ח' ס"ק כ"ב, כ"ד.

[21] בא"ח פרשת בראשית סעי' ז'. שו"ע סי' כ"ב. משנ"ב שם ס"ק א'. כה"ח שם ס"ק א'.

[22] כה"ח סי' כ"ב ס"ק י'.

[23] כה"ח סי' כ"ב ס"ק ג'.

[24] בא"ח פרשת בראשית סעי' י'. כה"ח סי' ח' ס"ק נ"ב . שו"ע רבינו זלמן סי' ח' סעי' כ"ה.

[25] עפ"י בא"ח פרשת בראשית סעי' י'.

[26] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ה'. בא"ח פרשת בראשית סעי' י'.

[27] עפ"י שו"ע סי' כ"ה סעי' ט'.

[28] עפ"י שו"ע סי' ר"ו סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק צ"ו.

[29] בא"ח פרשת בראשית סעי' י'. כה"ח סי' ח' ס"ק נ"ה.

[30] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ג'. שו"ע סי' ח' סעי' ט"ו. כה"ח שם ס"ק נ"ח.

[31] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ג'.

[32] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ד'. כה"ח סי' ח' ס"ק נ"ט.

[33] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ד'. כה"ח סי' ח' ס"ק ס'.

[34] שו"ע סי' י"ד סעי' ג', ד'. כה"ח שם ס"ק י"ד. משנ"ב שם ס"ק י"א. בא"ח פרשת לך לך סעי' ה'.

[35] בא"ח פרשת לך לך סעי' ה'.

[36] עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' א'. מאמר מרדכי סי' י"ד ס"ק ד'.

[37] שו"ע סי' י"ד סעי' ד'. משנ"ב שם ס"ק י"ג. בא"ח פרשת לך לך סעי' ו'.