החייבים והפטורים בהדלקת הנר
צח. ההולך בדרך אדם נשוי שנוסע מביתו בחנוכה, ראוי שקדם נסיעתו יאמר לאשתו שתדליק ותברך על הנרות ב"צאת הכוכבים" ותכוין להוציאו ידי חובה והוא יסמך עליה, ומכל מקום כשיבוא לאכסניה ידליק בלא ברכה, ואם אפשר יהדר לשמע ברכות ממי שחיב להדליק ויענה אמן ואחר כך ידליק. (כה"ח תרע"ו כ"ה).
צט. נשים בנרות חנוכה – אשה חיבת בנרות חנוכה, וכשבעלה בבית הוא מוציא אותה ידי חובה והוא צריך לכוין להוציאה ידי חובה והיא צריכה לכוין לצאת ידי חובה בהדלקתו. ולכן טוב שתעמד לידו בשעת ההדלקה.
ק. אם בעלה אינו בבית – תדליק האשה נרות חנוכה ותברך. ואם אינה יודעת לברך – יכול אדם אחר, גדול שהגיע לגיל 13 ויום אחד, לברך בעבורה אף שברך והדליק בביתו. ואז תדליק היא או האדם שברך.
קא. בן הדר בבית אביו – בן שגר בבית אביו, אף על פי שהוא גדול, לא ידליק בעודו בחור, אלא יסמך על הדלקת הנרות של אביו, ואם נשא אשה ועדין הוא גר בבית אביו – ידליק בחדר שהוא ישן שם אך לא יברך, אלא יעמד אצל אביו בשעה שמברך ויכוין לצאת ידי חובה בברכה של אביו. (בא"ח ט"ז).
קב. בן האוכל בבית אביו, אך גר בדירה נפרדת, אפלו היא באותו הבנין – מברך לעצמו על ההדלקה. (שם).
קג. הרמ"א פוסק שכל בן שהגיע לחנוך – מדליק בברכה, וכך נהגו האשכנזים. אך כל שלא הגיע לגיל 13 ויום אחד אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה.
קד. טוב לתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם את ה"שמש" כדי לחנכם במצוות, כי גם בשמש יש קצת מצווה. אבל לא יתן להם להדליק נרות של חיוב. (שם י"ח ועין כה"ח תרע"א ס"ק פ"ג).
קה. אם מישהו מבני הבית הגיע לגיל מצוות, אפשר ליתן לו להדליק את נרות ההידור, ואף על פי שבעלמא המתחיל במצווה אומרים לו גמור, כאן שהחיוב להדליק מוטל גם על שאר בני הבית הגדולים וגם הם חלק ממצות הדלקה זו, יכולים לסיום המצווה. ואם ישנה סיבה מיוחדת יכול ליתן גם לגדול שאינו מבני הבית, להדליק.
קו. יש מי שאומר שהמדליק בביהכנ"ס יתן לאחרים להדליק את נרות ההידור (ועיין לכה"ח סי' תרע"א ס"ק פ"ב שלדבריו יש לחוש לסברת הלבוש שמי שמתחיל להדליק ממשיך, ועין למ"ב שם ס"ק מ"ח מ"ט עיין בא"ח וישב ח"י).
קז. סומא – אשתו מדלקת בברכה. אם אין לו אשה וגר בבית בפני עצמו – ידליק על ידי סיוע של אדם אחר, אך לא יברך. אם הסומא גר בבית עם אנשים אחרים – ישתתף אתם בפרוטה, דהינו ישלם חלק ממחיר הנרות או השמן ואז יהיה שתף במצווה. (שם ט"ו).
קח. בני ישיבות או חיילים – שאינם נשואים, מעקר הדין יוצאים ידי חובה על ידי שאביהם מדליק עליהם בבית, והוא הדין לאיש שאשתו מדליקה עליו בביתו. ואם יש להם חדר מיחד שלא בבית ההורים או שגרים בפנימיה, ידליקו שם בלא ברכה או שישתתפו בפרוטה עם אדם אחר וישמעו ממנו הברכות. (עיין תה"ד ק"א, ב"י תרע"ז על דברי תה"ד, שו"ע ס"ק ג' ובדברי הרמ"א כה"ח ס"ק כ"ה מ"ב ס"ק ט"ז).
קט. יש אומרים שאם אביו מדליק לאחר זמן חצי שעה של ההדלקה, יכול הבן להדליק נרות בזמן ולכוין שלא לצאת בהדלקת אביו.
קי. בני ישיבות או חיילים שהאב לא מדליק נרות בבית או שהאב גר בחו"ל שהבדלי הזמנים הם למעלה מחצי שעה של הדלקה – ידליק הבן בברכה בחדרו. (שו"ע תרע"ז א').
קיא. בני ישיבות או חיילים אשכנזים שנוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק בברכה – ידליקו בברכה גם בישיבה. ואם גרים בחדר אחד כמה בחורים – כל אחד מהם מברך ומדליק לעצמו.
קיב. בת הגרה לבד – בת הגרה לבד אינה צריכה להדליק ויוצאת ידי חובה בהדלקת אביה. ואם אין לה אב או שהוא גר בחו"ל או שאינו מדליק עליה – תדליק בברכה.
קיג. דירת שותפים – שנים או שלשה בעלי בתים שאוכלין כל אחד בפני עצמו, ודרים יחד בחדר אחד, ישתתפו בהוצאות ההדלקה, וכל אחד ידליק בידיו לילה אחד. (בא"ח שם י"ז).
