הבדלה במוצאי כיפור
ו. מברכים ברכת לבנה ולפני כן משתדלים לטעום משהו כדי לברך בשמחה.
ז. אחרי ברכת הלבנה, ימהר להבדיל לבני ביתו על מנת שיוכלו לאכול, ואם מתפלל במקום רחוק יכולה האשה להבדיל לעצמה על מיץ ענבים שברכתו בורא פרי הגפן. ואם אין לה – תבדיל על קולה או על בירה שחורה ותברך "שהכל", וצרכה לשתות לפחות רביעית.
ח. מבדילים על הכוס בלי בשמים, כי אין צורך להפיג צערה של "נשמה יתירה" שעוזבת במוצאי שבתות, כיוון שאין נשמה יתירה ביום כיפור מפני התענית. ולכן אפילו במוצאי כיפור שחל בשבת אין מברכים על הבשמים (שו"ע שם סע' ג). ויש נוהגים להחמיר ולברך על בשמים אחרי ששתו מכוס ההבדלה. (עיין כה"ח שם ס"ק ט).
ט. בכל מוצאי שבת אנו מברכים על האור משני טעמים; א) שהאור נברא במוצאי שבת כשאדם הראשון הקיש בשני אבנים והוצת מהם אש. ב) שלא נהנינו מהאור במשך השבת, ועכשיו שנהנים ממנו מברכים עליו כעין כל ברכות הנהנין. ולכן מברכים במוצאי שבת על אש שאנו מציתים מחדש, על ידי גפרורים וכדו' כעין מה שעשה אדם הראשון שהצית אש חדשה במוצאי שבת. ומכיון שבמוצאי כיפור לא שייך הטעם השני -מברכים רק על אור שדלק כל יום כיפור ורק במוצאי כיפור נהנים ממנו. ואם אין לו – יכול לברך על כל נר. (ב"י שם ס"ק ד).
י. אפשר לברך על אש שהודלקה מנר שדלק כל יום כיפור. (שו"ע שם סע' ה).
יא. במוצאי כיפור שחל במוצאי שבת שייכים שני הטעמים ואעפ"כ צריך נר שדלק כל השבת ויום הכיפורים. (עיין שו"ע שם סע' ד. כה"ח שם ס"ק יב).
יב. כשאין אש שדלקה כל יום כיפור, וגם לא מוצא אש כזו אצל השכנים – מדליקים אש בגפרור ומאש זו מדליקים נר ועליו מברכים. טעם הענין כי (נפסקה הלכה בשו"ע סימן רחצ) שבמוצאי כיפור יש חשיבות מיוחדת לברכה על הנר להראות שיום זה קדוש משאר ימים טובים, ועל כן יש לחזר אחריו. ועל פי הזוהר (ויקהל רח א) טוב לחזר אחרי נר בכל מוצאי שבת. (עיין שו"ע רחצ סע' א. כה"ח שם ס"ק ז, ח. שו"ע תרכד סע' ד. כה"ח שם ס"ק יב, טוב).
יג. מי שאמר "אתה חוננתנו" ועדיין לא הבדיל על הכוס – מותר בכל המלאכות האסורות ביום כיפורים ובנעילת סנדל וברחיצה וכדו', אבל אסור לו לאכול עד שיבדיל (מג"א תרכד ס"ק א). אם לא אמר אתה חוננתנו בתפילה, יאמר לפני ההדלקה "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
יד. לאחר התפילה מברכים איש את רעהו בשמחה וטוב לב כמו ביום טוב. ויש שמברכים "תבושר בחתימה טובה".
