תנו לב לזכור תמיד את יום השבת
זכירת שבת בימי החול
כח. מצווה לזכור את השבת ולהכין לכבודה גם בימות החול, כדברי הפייטן: "מיום ראשון עד יום שישי לקראת שבת נכספה נפשי".
דאגה לצרכי שבת
כט. נחלקו הלל ושמאי אם יש חיוב לדאוג לשבת כבר מיום ראשון או שמא מספיק לדאוג לשבת בערב שבת, כדברי הגמ' במסכת ביצה: "אמרו עליו על שמאי הזקן – כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה, אומר: זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה – מניח את השנייה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מידה אחרת הייתה לו, שכל מעשיו לשם שמים, שאמר: ברוך ה' יום יום". כלומר, לדעת שמאי צריך לדאוג לשבת כבר מיום ראשון, ולכן אדם שמוצא פרי נאה וכדו' ביום ראשון צריך לשמור אותו לשבת, ואם ימצא אח"כ יפה הימנו – יאכל את הראשון וישמור את השני. ואילו לדעת הלל די לדאוג לשבת בערב שבת. ואע"פ שבדרך כלל הלכה כהלל במחלוקתו עם שמאי – כאן נפסק הלכה כשמאי. וכפי שפירש רש"י: "'זכור את יום השבת לקדשו' – "וכן פתרונו: תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת". ואין זה נקרא מקטני אמונה שדואג מה יאכל למחר, שהרי בכל יום מצוה להתעסק במאכלי שבת.
הכנה לשבת בכל יום
ל. משום כן יש נוהגים לעשות בכל יום מימות השבוע הכנה כלשהיא לכבוד שבת.
זכירת השבת בתפילה
לא. מצווה לזכור את יום השבת בימות החול. ולכן אנו מייחסים את ימי השבוע לשבת לפני שיר של יום, ואומרים: "היום יום אחד בשבת קודש", "היום יום שני בשבת קודש" וכו'. וכשמזכיר את השבת צריך לכוון לקיים מצות עשה דאורייתא של "זכור את יום השבת לקדשו". ויש מי שאומר שגם מקיים מצוה נוספת של לא תעשה, שכן "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", וכשזוכר את השבת, גם מקיים בדיבור שהיא מצוה בקום עשה של זכירת השבת, וגם בצורה פסיבית בעצם הזכירה.
"שהחיינו" – בחול או בשבת
לב. פרי חדש שמגיע לידי האדם ביום חול – מן הדין אין חיוב לשמרו לשבת, ואפשר לברך "שהחיינו" ולאכלו בחול או לברך "שהחיינו" ולאכול חלק ממנו בחול, ולשמור את חלקו האחר לשבת. אך יש שנהגו לשמור פרי חדש לשבת כדי לברך עליו "שהחיינו" בשבת, ומנהג יפה הוא וכן ראוי לנהוג, ומי שנוהג כך – ימשיך במנהגו שעי"ז מכבד את השבת וגם מרבה בברכות.
שהחיינו – בלילה או ביום
לג. נחלקו הפוסקים מתי טוב יותר לאכלו – בליל שבת או ביומו. בליל שבת משום: "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה", או ביום שבת משום שעיקר כבוד שבת הוא ביום. ולמעשה – רצוי לאוכלו ביום שבת ולאחר ברכת המזון, כדי להרבות בברכות. ואולם אם מתאווה לאוכלו – יכול לאוכלו כבר בליל שבת. מיהו, אם חושש שמא יתקלקל – יברך עליו בחול.
חידוש בגד – בשבת
לד. אם יש לאדם בגד חדש – טוב וראוי לחדשו לשבת.
"שהחיינו" בשבת בבין המצרים
לה. בשלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לט' באב, נהגו הספרדים שלא לברך "שהחיינו" אפילו בשבת, והאשכנזים מברכים "שהחיינו" בשבת.
מאכלי שבת בימות השבוע
לו. כתב בספר חסידים שמי ששלחו לו אוכל לשבת ויש לו מספיק – יצניע לשבת הבאה, ואם האוכל יתקלקל – יאכל ביום חול. מכל מקום אין צורך להחמיר ולהתאמץ לסיים את האוכל של שבת בשבת כי מה שנותר מהשבת אפשר לאכלו גם לאחר השבת.
לז. אם קנה בתחילת השבוע מאכל לכבוד שבת, ובאמצע השבוע מצא מאכל חשוב יותר – מותר לאכול את מה שקנה לכבוד שבת בתחילת השבוע ולשמור את המאכל החשוב ליום שבת.
לח. אם לא מצא יפה ממנו – מהדין יכול לאכול את הפרי שקנה, ביום חול, אך אין זה מדרך חסידות, מאחר שאמר שזה לכבוד שבת.
פרחים לשבת
לט. המקבל פרחים לכבוד שבת וכבר יש לו פרחים לכבד בהם את שבת – יכול להשתמש גם בחדשים בשבת זו, ואינו צריך לשמרם בקירור עד לשבת הבאה, ואין זה דומה לדברי ספר חסידים (המובא לעיל סעי' ל"ד), משום שככל שירבה בפרחים לכבוד שבת הרי זה משובח.
