שיעור הכוס
צ. לכתחילה ישתה את רוב כוס ההבדלה, ואם קשה לו – ישתה שיעור רביעית, ואם גם זה קשה לו – ישתה לפחות שעור "מלא לוגמיו", שהוא רוב "רביעית" [רוב של כ- 86 גרם].
שתיית רביעית
צא. ישתדל לשתות "רביעית" שלימה מיין ה"הבדלה" ולא יסתפק ברוב "רביעית" [למרות שמן הדין אינו חייב לשתות "רביעית" שלימה ב"הבדלה"], כדי לא להיכנס למחלוקת הפוסקים בעניין ברכה אחרונה, שהרי נחלקו הפוסקים אם אדם ששתה משקה בשיעור שבין "כזית" [כ-28 גר'] ל"רביעית" [כ- 86 גר'] חייב בברכה אחרונה או לא.
שתייה על ידי המבדיל
צב. נהגו שלא להעביר את כוס ה"הבדלה" לשומעים היוצאים ידי חובה, בין בהבדלה שעושים בבית ובין בהבדלה שעושים בבית הכנסת, כדי שהמבדיל ישתה "רביעית" מן היין ויברך ברכה אחרונה בלא ספק. ומלבד זאת, כאשר מבדיל לציבור, ממילא אין לשתות מכוס ששתו ממנו רבים, מפני חשש חולי (צוואת ר"א הגדול). אמנם, המבדיל בביתו וילדיו הקטנים רוצים לשתות מכוס ההבדלה – יכול לתת להם מעט מן היין ואין צריך לגעור בהם.
שתייה מיושב
צג. לכתחילה יש לשתות את כוס ה"הבדלה" מיושב.
שתייה על ידי אחרים
צד. מבדיל שאינו יכול לשתות בעצמו שיעור "רביעית" מן היין או מיץ ענבים – יטעם מעט בעצמו ויתן לאחד מבני ביתו או לחבירו לשתות כשיעור, ויאמר המבדיל לחברו קודם שמברך שמכוון להוציאו ידי חובה בברכה.
שתייה על ידי קטן
צה. אם המבדיל ושאר השומעים אינם מסוגלים לשתות – הם יכולים לתת לילד או לילדה [אפילו למטה מגיל מצוות ובלבד שמבינים] ששמעו את הברכה לשתות כשיעור ויצאו ידי חובה.
