שני כהנים או שני לויים
לו. למנהג הספרדים, המעלים כהן ולוי בשאר עליות – לא יעלו שני כוהנים או שני לויים אחד אחרי השני, כדי שלא יאמרו שהראשון פגום, אלא יעלו ישראל ביניהם. וכשאפשר, יש להעלות כפי הסדר הראשון: כהן, לוי, ישראל ושוב כהן, לוי, ישראל וחוזר חלילה. והעושים כן – תבוא עליהם ברכת טוב.
שני כוהנים "משלים" ו"מפטיר"
לז. כאשר מוציאים שני ספרים וקוראים פרשה בספר אחד ועליית "מפטיר" בספר אחר – מותר להעלות כהן לעליית "מפטיר" גם אחרי שעלה כהן אחר לעליית "משלים". ויש מקילים להעלותם בזה אחר זה ל"מפטיר" ו"משלים" גם כאשר קוראים שניהם בספר אחד.
כהן יחיד לעליית "מפטיר"
לח. כהן הרוצה לעלות "מפטיר" בשבת אזכרה לקרובו והוא כהן יחיד בבית הכנסת – יצא מבית כנסת לפני עליית ראשון ויכול לעלות "מפטיר". אמנם, כאשר הקהל רוצה שדווקא כהן יעלה ראשון – מותר לו לעלות ראשון וגם "מפטיר". אין שם לוי – יכול לעלות ראשון, שני ו"מפטיר".
הוציאו שני ספרי תורה
לט. למרות האמור לעיל, כאשר מוציאים שני ספרי תורה, כהן שעלה ראשון בספר הראשון – אינו יכול לעלות "מפטיר" בספר השני, משום פגמו של ספר ראשון.
כהן יחיד וישראל לעליית "מפטיר"
מ. היו שם כהן וישראל, ושניהם רוצים לעלות "מפטיר", והכהן הוא כהן יחיד בבית הכנסת – יעלה הכהן ראשון ו"ישראל" יעלה "מפטיר", ויועיל לנשמת קרובו של הכהן כאילו עלה "מפטיר".
עליית "ישראל" פעמיים
מא. עלה ישראל לאחת מן העליות שבין שלישי לשביעי, ורוצה לעלות שוב ל"משלים" או ל"מפטיר" ויש לו סיבה – מותר להעלותו שנית. אמנם, ביום שמוציאים שני ספרי תורה, אדם שעלה לקרוא בספר אחד – לא יעלה שנית לקרוא בספר השני [ואפילו בשמחת תורה אדם שעלה לקרוא בספר אחד אינו עולה לקרוא בספר אחר.
מוסיפים
מב. נהגו הספרדים להוסיף עולים בשבת, ומכל מקום, לכתחילה ראוי לא להעלות יותר משבעה עולים אלא אם יש צורך מיוחד, וכן נוהגים האשכנזים. ויש מקומות שתיקנו לא להעלות יותר משלשה "מוסיפים" מפני טורח הציבור, ומנהג טוב הוא. ומנהג בית אל על פי הסוד לא להעלות שום "מוסיף".
מוסיפים אחרי שישי
מג. במקום שנהגו להוסיף על שבעה עולים, המנהג הוא להעלות את העולים הנוספים אחרי עליית "שישי".
מוסיפים בפרשת "האזינו"
מד. במקום שנהגו להוסיף עולים ורוצים להוסיף בשבת "האזינו" – יוסיפו אחרי עליית "שביעי" ולא אחרי עליית "שישי".
להוסיף בקריאה
מה. כאשר מוסיפים עולים לתורה – רצוי לקרוא בכל עליית "מוסיף" שלושה פסוקים שעדיין לא נקראו, ולכל הפחות שני פסוקים שלא נקראו ואחד שנקרא. ומכל מקום, כאשר אי אפשר לקרוא פסוקים חדשים – מותר לקרוא פסוקים שכבר נקראו.
פסוקים שנקראו ב"האזינו"
מו. בפרשת "האזינו", לכתחילה יקראו בכל עליית מוסיף שלושה פסוקים שלא נקראו עדיין, ובשעת הדחק – מותר לקרוא פסוקים שנקראו.
שני חתנים
מז. היו בבית הכנסת שני חתני בר מצוה שהכינו את אותו קטע לקריאה בתורה – יחלקו את הקריאה כך שכל חתן יקרא לפחות שלושה פסוקים מתוך קטע הקריאה השלם [אם הקטע ארוך מספיק]. אם אי אפשר לחלק את הקטע כך שכל אחד יקרא שלושה פסוקים [כשאין הקטע ארוך מספיק] – יקראו שניהם את אותו הקטע. ופתרון זה נכון גם לנוהגים כרמ"א.
