שמו"ת לימים מיוחדים
שמו"ת בפרשות מחוברות
מה. בשבוע שבו קוראים שתי פרשות מחוברות – צריך לקרוא את שתיהן "שניים מקרא ואחד תרגום", משום שכך סדר הקריאה, ולאחר מכן קורא בהפטרת הפרשה השנייה, משום שבה סיים.
שמו"ת בעשרת הדברות
מו. על פי המסורת קיימים טעמים עליונים וכן תחתונים לפסוקי "עשרת הדברות" [המופיעים בפרשת "יתרו" ובפרשת "ואתחנן"]. יש נוהגים לקרוא פסוקים אלה "שניים מקרא ואחד תרגום" בטעם עליון כאשר קוראים ביום השבת ובטעם תחתון כאשר קוראם ביום שישי. למנהגנו – רק הבעל קורא בזמן שקורא בבית הכנסת קורא בטעם עליון. ועל כן, בקריאת "שניים מקרא ואחד תרגום", בין אם קורא ביום שישי ובין אם ביום השבת – קורא בטעם תחתון (=טעם רגיל).
שמו"ת ביו"ט
מז. יש מבני אשכנז נוהגים לקרוא גם בחגים את קריאת החג "שניים מקרא ואחד תרגום", אולם אין זה מהדין אלא מנהג. ומנהגנו לקרוא רק את פרשות השבוע "שניים מקרא ואחד תרגום".
קריאת ר"ח או שבתות מיוחדות
מח. בראש חודש שחל להיות בשבת וכן בשבתות "שקלים", "זכור", "פרה" ו"החודש", שקוראים בהן בבית הכנסת הפטרה מיוחדת: נהגו הספרדים, שיקרא אחרי "שניים מקרא ואחד תרגום" את הפטרת פרשת השבוע ולא את ההפטרה המיוחדת [בין אם קורא ביום שישי ובין אם ביום השבת עצמו]. ולמנהג האשכנזים – יקרא אחרי שמו"ת את ההפטרה המיוחדת, זו שקוראים בבית הכנסת. ואדם שרוצה לקרוא את שתי ההפטרות – תבוא עליו ברכה.
קריאת הפטרת "מחר חודש"
מט. כמו"כ כשחל ראש חודש ביום ראשון – מפטירים בבית הכנסת את הפטרת "מחר חודש". כשקורא "שניים מקרא ואחד תרגום" – יש הנוהגים לקרוא את ההפטרה של הפרשה, ויש נוהגים לקרוא את ההפטרה אותה יקראו למחרת בבית הכנסת. וכל אחד יעשה כמנהגו.
שמו"ת ביו"ט שחל ביום שישי
נ. יום טוב שחל בערב שבת – אין קוראים בו "שניים מקרא ואחד תרגום" של אותו שבוע אלא יקרא בבוקר יום השבת עצמו, לפני הסעודה. ואם אינו יכול לקרוא ביום שבת בבוקר, כגון שהאריכו בבית כנסת בשבת בבוקר וחושש שמא יאחרו לאכול אחרי חצות היום של שבת – יאכל ואח"כ יקרא שנים מקרא ואחד תרגום, וישתדל לקרוא עד מנחה.
נא. אמנם, אדם שחושש שמא לא יוכל לקרוא ביום השבת – יכול לקרוא גם בליל שבת (אך בכל מקרה לא יקראנה ביום טוב עצמו).
שמיני עצרת לבני חו"ל
נב. כאשר חל שמיני עצרת ביום חמישי, ובני חוץ לארץ חוגגים יום טוב ביום חמישי וביום שישי – עליהם לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" של פרשת "בראשית" או ביום השבת עצמו אך לא בחג עצמו, לא ביום טוב ראשון ולא ביום טוב שני של גלויות. ובמקום הצורך – יקרא בליל שבת.
שמו"ת ב'וזאת הברכה'
נג. קוראים שמו"ת של פרשת "וזאת הברכה" ביום "הושענא רבא", ורק אם שכח – יכול לקרוא גם ב"שמחת תורה", כפי שכתב גאון עוזנו בעל ה"בן איש חי": "שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת 'וזאת הברכה' יקראנה ביום הושענא רבה ולא ביום שמיני עצרת מפני התרגום. ואם שכח ולא קראה ביום הושע"ר – יקראנה ביום שמיני עצרת אחרי מנחה". נמצאנו למדים מדבריו שלא קוראים תרגום ביום טוב. אמנם, בדיעבד כשאין לו ברירה: לבני א"י שעושים יום אחד יו"ט – יכולים לקרוא בשמחת תורה עד שעה שהש"צ יקרא פרשת בראשית, ולבני חו"ל, שיש להם שני ימים ובשמחת תורה קוראים את בראשית – יכולים לקרוא בשמיני עצרת אחרי מנחה ובשמחת תורה בבוקר עד שיקראו את פרשת בראשית ולצאת ידי חובה.
שמו"ת 'וזאת הברכה' בלילה
נד. יש נוהגים לקרוא שמו"ת של "וזאת הברכה" בליל הושענא רבה בלימוד הלילה, אך מנהגנו לקוראה ביום.
תזכורת לשמו"ת
נה. יש עדיפות לקרוא בבוקר מיד לאחר התפילה, אולם מי שקשה לו לקרוא שמו"ת ביום "הושענא רבא" אחרי התפילה משום שנשאר ער כל הלילה – יעשה סימן להזכיר לעצמו לקרוא לפני שיוצא מהסוכה.
