הפטרת "נח"
יא. בפרשת "נח" מפטירים בנביא ישעיה: "רני עקרה". הספרדים מסיימים ב"אמר מרחמך ה'", והאשכנזים ממשיכים עד "ולקדוש ישראל כי פארך".
הפטרת "וירא"
יב. בפרשת "וירא" מפטירים בספר "מלכים": "ואשה אחת". הספרדים מסיימים ב"ותאמר שלום", והאשכנזים ממשיכים עד "ותשא את בנה ותצא".
הפטרת "ויצא"
יג. הפטרת פרשת "ויצא" שונה בין הספרדים לאשכנזים: הספרדים מפטירים בספר הושע מפרק י"א: "ועמי תלואים" וממשיכים בפרק י"ב, ויש להוסיף עוד שני פסוקים (י"ג-י"ד) שם, החל מ-"ויברח" עד "ובנביא נשמר", והאשכנזים מפטירים בספר הושע מפרק י"ב מ-"ויברח יעקב" ומסיימים "ופושעים יכשלו בם" בפרק י"ד, ויש אשכנזים שמוסיפים אחר כך שני פסוקים מספר יואל: "ואכלתם אכול ושבוע" "וידעתם", כדי לסיים בדבר טוב.
הפטרת "וישלח"
יד. גם הפטרת פרשת "וישלח" שונה בין הספרדים לאשכנזים: הספרדים מפטירים בספר עובדיה הפטרת "חזון עובדיה", וכך נוהגים בכמה קהילות של אשכנזים, וישנן קהילות של אשכנזים שמפטירים בספר "הושע": "ועמי תלואים" (שהיא הפטרת פרשת "ויצא" למנהג הספרדים).
הפטרת "שמות"
טו. בפרשת "שמות" הספרדים מפטירים בספר "ירמיה": "דברי ירמיהו בן חלקיהו", והאשכנזים מפטירים בספר "ישעיה": "הבאים ישרש יעקב". התימנים, הבבליים, התוניסאים והג'רבאים מפטירים בספר "יחזקאל": "בן אדם הודע".
הפטרת "בא"
טז. בפרשת "בא" הספרדים מפטירים בספר "ירמיה": "הדבר אשר". והתימנים והבבלים מפטירים בספר "ישעיה": קודם מ"בעת ההיא", ויש שנהגו להפטיר "משא מצרים".
הפטרת "בשלח"
יז. בפרשת בשלח כל העדות קוראות בשירת דבורה בספר "שופטים", אלא שיש שינויים בכמה פסוקים לפניו. הספרדים קוראים מתחילת השירה "ותשר דבורה", התימנים מתחילים קצת לפני כן "ויכנע אלקים", והאשכנזים מתחילים מהרבה לפני כן "ודבורה אשה נביאה". כל העדות מסיימות עם סוף השירה: "ותשקוט הארץ ארבעים שנה".
הפטרת "יתרו"
יח. בהפטרה של פרשת "יתרו" יש שלושה מנהגים לגבי קריאת ההפטרה בפרשה זו. ככלל, כולם קוראים את מעשי המרכבה בספר ישעיה פרק ו', והשוני הוא כדלהלן:
הספרדים – קוראים כל פרק ו' מתחילתו עד סופו, החל מ-"בשנת מות המלך עוזיהו" ועד "זרע קודש מצבתה", סך הכל י"ג פסו'.
האשכנזים – מוסיפים גם את הפסוקים מפרק ז': "ויהי בימי אחז" עד "בן טבאל" – פסוק ו', ועוד שני פסוקים: "כי ילד יולד לנו" בפרק ט' פסו' ה'-ו', סך הכל כ"א פסוקים.
התימנים – קוראים עד "זרע קודש מצבתה", ומוסיפים עוד את שני הפסו' "כי ילד יולד לנו" מפרק ט' כנ"ל.
יט. למעשה: הקוראים את ההפטרה מתוך ספר הפטרות כמו שנהוג באשכנז בספר של קלף – בספר ישעיה, צריך לפני שבת להכין סימניות לקורא כדי שידע לפי מנהג האשכנזים והתימנים להיכן עליו לדלג, וכך לא יהיה טרחא דציבורא, וכן יש לעשות גם כשקורא מתנ"ך שלם. והקורא מחומש שיש בו את ההפטרה מודפסת כסדרה עם תוספת הפסוקים – יקרא כפי הכתוב בלי צורך לסמן.
הפטרת "כי תשא"
כ. בפרשת "כי תשא" הספרדים מפטירים בספר מלכים: "וישלח אחאב", והאשכנזים מפטירים קודם לכן מתחילת הפרק: "ויהי ימים רבים" ומסיימים בפסוק "וירא כל העם", ומנהג התימנים להמשיך עד פסוק "ויד ה' היתה".
הפטרת "ויקהל – פקודי" בשנה מעוברת
כא. בשנה מעוברת, פרשות "ויקהל" ו"פקודי" נקראות בשבתות נפרדות. בקהילות שונות קיימים מנהגים שונים בעניין ההפטרה, וכל קהילה תקרא כמנהגה, כדלהלן:
הפטרת "ויקהל"
• בפרשת "ויקהל" הספרדים מפטירים בספר מלכים: "וישלח המלך", והאשכנזים מפטירים "ויעש חירום".
הפטרת "פקודי"
• בפרשת "פקודי" הספרדים מפטירים בספר מלכים: "ויעש חירום". והאשכנזים מפטירים "ותשלם כל המלאכה".
• בשנה פשוטה, כשפרשיות מחוברות הספרדים מפטירים בספר מלכים: "ויעש חירום". והאשכנזים מפטירים "ותשלם כל המלאכה".
הפטרת "שמיני"
כב. בפרשת "שמיני" מפטירים בספר שמואל: "ויוסף עוד דוד". הספרדים מסיימים ב"וילך כל העם איש לביתו", והאשכנזים ממשיכים עד "כן דיבר נתן אל דוד".
הפטרת "אחרי מות-קדושים" בשנה מעוברת
כג. בשנה מעוברת, פרשות "אחרי-מות" ו"קדושים" נקראות בשבתות נפרדות. בקהילות שונות קיימים מנהגים שונים בעניין ההפטרה, וכל קהילה תקרא כמנהגה, כדלהלן:
הפטרת "אחרי מות"
כד. בהפטרה של פרשת "אחרי מות" הספרדים מפטירים הפטרת: "ויהי דבר ה' אלי… התשפוט" בספר יחזקאל. האשכנזים מפטירים הפטרת: "הלוא כבני כושיים" בספר עמוס, וחלק מפטירים הפטרת: "ויהי דבר ה' אלי" בספר יחזקאל.
פרשת "קדושים"
כה. בהפטרה של פרשת "קדושים" הספרדים מפטירים הפטרת: "בן אדם דבר … הלדרוש אותי" בספר יחזקאל. חלק מן האשכנזים מפטירים הפטרת: "ויהי דבר ה' אלי… התשפוט", בספר יחזקאל. וחלק מפטירים הפטרת: "הלוא כבני כושיים" שבספר עמוס.
כו. בשנה רגילה שנקראות פרשות "אחרי-מות" ו"קדושים" באותה השבת, יש הנוהגים לקרוא את ההפטרה של פרשת "קדושים", ויש הנוהגים לקרוא את ההפטרה של פרשת אחרי מות, וכל קהילה תנהג לפי מנהגה.
הפטרת "בחוקותי"
כז. בפרשת "בחוקותי" הספרדים והאשכנזים מפטירים בספר ירמיה: "ה' עוזי ומעוזי". והתימנים מפטירים בספר יחזקאל: "ויהי דבר ה' לאמר".