שופטים שנה ב – הלכות כיבוד אב ואם

שופטים – שנה ב

פתיחה

"תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך" נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בפסוק "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" כי דרך באתגלייא ואורח באתכסייא, ואם האדם ישמור עצמו בעניינים הגלויים אליו שנקראים דרך אז הקב"ה ישמור אותו בענינים הנסתרים שנקראים אורח. זה שנאמר "בכל דרכיך דעהו" — שאתה בעצמך תזדרז לשמור דתו יתברך בענינים הגלויים, ואז "והוא יישר אורחותיך" — המה עניינים המכוסים. עד כאן דבריו ז"ל.
וזה שאמר "תכין לך הדרך" — עניינים הנגלים שנקראים דרך אתה תבין ענייני שמירתם וקיומם "ושלשת את גבול ארצך" הם חיי עולם הזה שהם גבול האדם בעולם הזה שהיא "ארצך" כדכתיב "והארץ נתן לבני אדם", כלומר תשליש כל יום ויום מן הגבול של ארצך דאמרו חכמים על עשרים וארבע שעות היום יחלקם האדם שליש לעסק התורה ושליש למשא ומתן ומלאכה ושליש לשינה, ועשו לזה סימן אז תשכיל אז תצליח אז תישן, כל חלק מספרו כמנין "אז".
וטעם לשילוש זה פרשתי בס"ד במקום אחר משום דאמרו רבותינו ז"ל "שלשה שותפים באדם הקב"ה ואביו ואמו" ולכן כל עשרים וארבע שעות היום יהיה ח' שעות מהם לעסק התורה בשביל שליש של הקב"ה, ושני שלישים לצורך הגשמי בשביל חלקי אב ואם שהם גשמיים. והן אמת דחלקים של אב ואם המה לא כנגד חלקו יתברך — עם כל זה הקב"ה בחסדו השוה חלקי האב ואם כנגד חלקו שנתן לכל אחד מהם שליש כנגד חלקו.
ועל כן מדבר זה ילמוד האדם מוסר כמה וכמה צריך הוא לשמור מצות כיבוד אב ואם ומוראן. ובעונותינו הרבים יש כמה בני אדם — אע"פ שהם מדקדקין במצות ומילי דחסידות — הם מקילין במצוה זו ביותר. והנה באמת מלבד שכרה העצום והנורא מאד שיש ללמוד מעובדא דרבי יהושע בן אלם עם ננס הקצב הנזכר בספר הדורות הנה עוד ימצא בה האדם טעם חזק וגדול בחיוב שלה על פי השכל ועל פי נימוס העולם ודרך ארץ אשר נמצא אצל כל מין דת ודת אשר לא מישראל המה. ולכן אמרו רבותינו ז"ל בגמרא "עד היכן כבוד אב ואם" והשיב "צא ולמד מה עשה גוי אחד באשקלון", כלומר דבר זה לאו דוקא מדברי תורה ודברי חכמים תלמד אותו אלא צא וראה בדתות אחרים ותלמד כמה ראוי אתה להזהר בדבר זה:

הלכה א

צריך להזהר מאד בכיבוד אב ואם ומוראם ואע"פ שאין בית דין כופין על מצוה דכל מצוה אשר מתן שכרה בצדה אין בית דין כופין עליה מכל מקום אם רצו לכפות הרשות בידם אלא שאין כופין כפיה עד שתצא נפשו ועיין ט"ז וראשון לציון ז"ל וכל זה דוקא על מניעת הכבוד אבל על זלזול אם מזלזל בהם חייבים לכפותו מדינא ועיין כנסת הגדולה הגהת הטור אות א':

הלכה ב

איזהו מורא לא יעמוד במקום המיוחד לעמוד שם בסוד זקנים עם חבירו או מקום המיוחד לו להתפלל ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בו בביתו אבל מותר לעמוד במקום שאביו רגיל לישב בביתו וכל זה הוא דוקא בפניו ואפילו שלא בפינו אם היו בני אדם יושבים שם והוא בא וישב במקום אביו גם כן אסור דהוי זלותא ויש מחמירים לאסור אפילו שלא בפני אביו ולא בפני אחרים אלא רק בפני עצמו בלבד וצריך לחוש לדבריהם כיון דזה הוא איסור תורה ועיין ט"ז וראשון לציון:

הלכה ג

לא יכריע את דבריו בפניו אפילו לומר "נראין דברי אבא" וכל שכן שלא יסתור דבריו בפניו בין שחולק עליו בין שאומר לאדם החולק עליו נראין דבריך אבל שלא בפניו שרי ומכל מקום, כל מה שאפשר לעשות דרך כבוד עושה דהיינו אם הוא חולק על דברי אביו ויש חכם אחד גם כן חולק – הוא יוכיח ויכתוב דעתו כדעת החולק על אביו אבל לא יזכיר שם אביו וכיוצא בזה ויש מחמירין ואוסרין בסותר דבריו אפילו שלא בפניו ומכל מקום לכולי עלמא הבן עם האב יכולים להקשות ולתרץ ולהסיק מסקנת ההלכה ואין בזה חשש משום סותר דבריו ועיין פתחי תשובה סעיף קטן א';

הלכה ד

לא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מארי פלוני או מור אבי פלוני היה שם אביו כשם אחרים משנה שמם אם הוא שם פלאי שאין הכל רגילין לקרות בו אבל שם שרגילין לקרות מותר לקרות לאחרים שלא בפניו ואע"ג דיש מתירין לקרות אחרים בשם שאינו פלאי אפילו בפניו וכן עוד יש מתירים לקרוא לאחרים בשם פלאי שלא בפניו הנה לדידן שקבלנו הוראת מרן ז"ל צריך ליזהר בזה מיהו מותר לקרות בתנ"ך ובדברי רז"ל לפני אביו ואע"פ שנזכר בהם שם אביו ואע"פ שהוא שם פלאי כיון שהוא מזכירו בדברי תורה וניכר נמי דאינו קורא את אביו עצמו אבל לא יקרא מכתב מאדם לחבירו שנזכר בו שם אדם ששמו כשם אביו אם הוא שם פלאי וזה דוקא בפניו אבל שלא בפניו אם ניכר מתוך הדברים דלאו על אביו מדבר שרי אע"פ שהוא שם פלאי וכאשר העלתי כן בסה"ק מקבציאל בס"ד ועוד העלתי שם דאפילו בשם פלאי אם אביו שמו נפתלי ואין לו כינוי משפחה והוא מזכיר לפני אביו שם נפתלי לוריא או אם היה אביו ספרדי והוא מזכיר לפני אביו נפתלי אשכנזי וגם עוד מוכח מתוך דבריו שהוא מדבר על אדם אחר כגון שאומר לאביו נפתלי אשכנזי אומר או הלך או כתבתי לו או כתב לי וכיוצא בזה שניכר מתוך דבריו דלאו על אביו הוא מדבר לית לן בה אע"פ שהוא שם פלאי ומזכירו בפניו כיון דאיכא תרתי למעליותא שיש שינוי בשם עצמו וגם ניכר מתוך הדברים דלאו על אביו הוא מדבר ומזכיר: ובחתימה מותר לחתום יצחק בן אברהם דאין כתיבה חשיבה כדיבור לענין זה ויש מתחסדים לכתוב יצחק בן לאדוני אבי אברהם ואין בזה חיוב מן הדין ואע"ג דכתבנו דאין כתיבה חשיבה כדיבור לענין זה מכל מקום אם הוא כותב כתב לאביו צריך שיכתוב לו מור אבי או אבא מארי פלוני וכן בשכותב מכתב לאחרים ומזכיר בו שם אביו גם כן יכתוב מור אבי פלוני וכן הוא הדין כשכותב שם אביו בפנקס שלו בחשבונות וכיוצא גם כן יכתוב מור אבי ודין זה של הזכרת השם נוהג גם באמו שצריך ליזהר בכל הנזכר לעיל:

הלכה ה

הא דכתבנו שצריך לומר מור אבי או אבא מארי כשמזכיר שמו של אביו אין חיוב מן הדין לומר מארי אלא אפילו אם יאמר אבי פלוני סגי והטעם כי שם אבי גם כן יש בו משמעות של מעלה כמו וישימני לאב לפרעה וכן דוד המלך עליו השלום קרא את שאול המלך עליו השלום בשם אבי וכן היו קורין לרב בשם אבא בסתם אע"פ שהיה שמו עקרי אבא וכנזכר בסוף יומא אזיל אבא למקטל וכו' וכן כתב הרב ראשון לציון סימן רמ"ב מלת אבי מורה על מעלה גדולה כדאשכחן באלישע הנביא עליו השלום היה קורא לאליהו זכור לטוב אבי אבי וכו' יעויין שם אך עם כל זה נהגו לומר אבא מארי למעלה וכבוד יותר ומצינו לתנאי קדישי דלא נהגו בכך דהא רבי יוסי בן חלפתא אמר אבא חלפתא וכן רשב"י אמר יוחאי אבא וכן אותו חכם אמר ינאי אבא ונראה דבאותם הימים לא נהגו ביתרון כבוד זה לומר מארי אך עתה בזמן הזה שנהגו בכך ראוי להזהר בכך וכתב הגאון חיד"א ז"ל דאין חילוק בזה להקדים אבי על השם או להקדים השם על אבי כי כן מצינו גבי שלמה המלך עליו השלום פעם אומר דוד אבי ופעם אומר אבי דוד יעויין שם: וכתבתי בסה"ק מקבציאל מה שמצינו במלכים שאמר שלמה המלך עליו השלום ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום ולא אמר ולדוד אבי נראה לי דבר זה אמרו בתורת תפלה שהבליע תפלה בתוך דבריו ולפני הקב"ה היה אומר כן בדרך תפלה וידוע מה שכתבו האחרונים ז"ל דכל שהאדם מדבר דרך תפלה לפני ה' אין צורך לומר אבי בפירוש ולכן אע"פ ששם דוד היה באותו זמן פלאי דעדיין לא נתפשט אצל אחרים לקרא בניהם בשם דוד דזה היה סמוך לפטירתו ומסתמא לא נתפשט שמו אצל אחרים אלא אחר פטירתו עם כל זה הוא היה מתכוין בדברים אלו דרך תפלה לפני ה' ולכך אין קפידא בה ומה שמצינו ביעקב אבינו עליו השלום בפרשת ויחי בצוואתו שציוה לבניו שאמר שמה קברו את אברהם את שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את לאה דמן הסיום של הפסוק מוכח דכל הפסוק הזה הוא דברי יעקב אבינו עליו השלום ולא מדברי כותב התורה ותקשי לך איך מזכיר שם יצחק ושם רבקה ואינו אומר אבי ואמי ואפילו אם נאמר שם יצחק אחר שנקרא בו יצחק אבינו עליו השלום קראו אחרים בשם זה הרבה ובאותו זמן שדבר בו יעקב לא היה שם פלאי עם כל זה איך יזכיר את אביו בשמו אפילו אחר פטירתו ואפילו בשם שאינו פלאי הנה תרצתי בס"ד על זה שכל דברים ההם שהיה מדבר בהם יעקב אבינו עליו השלום עם בניו היה מדבר אותם ברוח הקודש ולא היו דבריו אלו כאשר ידבר עם אחרים מדעתו ורצונו אלא רוח הקודש שמה בפיו כל הדברים האלה ובה היה מוציא אותם מפיו ולכך הוא מוכרח להוציא דברים אלו מפיו בתיבותיהן ואותיותיהן כחפץ ורצון רוח הקודש שהיה לה טעם כמוס בנוסח זה ולכן הוכרח לומר שרה אשתו ורבקה אשתו כאלו הוא מדבר על הרחוקים ממנו וכמו שכתבתי כל זה בסה"ק מקבציאל:

הלכה ו

עד היכן מוראם? היה הבן לובש חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו או אמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפינו לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים הקב"ה שצווהו בכך:

הלכה ז

איזהו כבוד מאכילו ומשקהו מלביש ומכסה מכניס ומוציא ויתננו לו בסבר פנים יפות שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות נענש עליו וכן להפך אם מטחין אביו ברחיים וכוונתו לטובה כדי שיינצל אביו מדבר קשה יותר מזה ומדבר פיוסים על לב אביו ומרעה לו שכונתו לטובה עד שירצה אביו לטחון ברחיים הרי זה נוחל עולם הבא וישמשנו בשאר דברים שהשמש משמש את רבו והוא הדין לאמו כך יעשה ויתנהג בכל הדברים האלה:

הלכה ח

זה שאמרנו מאכילו ומשקהו הן לאביו הן לאמו מן ממונם הוא כשיש להם ואם אין להם והבן יש לו בית דין כופין אותו לזון אביו ואמו כפי מה שהוא יכול אבל אם אין לבן ממון כלל שיוכל לזון אותם אינו חייב מן הדין לחזור על הפתחים כדי להאכיל אותם ורק נכון לעשות כן מצד הנימוס ודרך ארץ אם אפשר לו לחזור על הפתחים ולא משורת הדין מיהו חייב משורת הדין לכבדם בגופו אע"פ שמתוך כך בטל ממלאכות כל דאית ליה מזון לההוא יומא דבטל ממלאכתו אבל אי לית ליה מזון להוא יומא אינו חייב משורת הדין לבטל ממלאכתו ההוא יומא ולחזור ההוא יומא על הפחים ואע"פ שאמרנו אם יש לו משלו כופין אותו בית דין לפרנסתם היינו דוקא אם יש לו מזון שיספיק לו לשלשים יום אבל אם אין לו מזון שיספיק לשלשים יום אין כופין אותו לפרנסם משלו ועיין ראשון לציון ז"ל:

הלכה ט

אב שיש לו בנים רבים מחשבים בית דין המזון של אב ואם על הבנים לפי ממון שלהם ואם מקצתן עשירין ומקצתן עניים מחייבין את העשירים בלבד:

הלכה י

היה צריך על שום דבר (הסבר: דבר כלשהוא) בעירו ויודע שישלמו חפצו בשביל אביו אע"פ שיודע דיעשו גם כן בשבילו לא יאמר עשו לי בשבילי אלא יאמר עשו בשביל אבא כדי לתלות הכבוד באבי ואין להקשות משלמה המלך עליו השלום כשבקש להכניס את הארון לקודש הקודשים ודבקו שערים שאמר תחלה אל תשב פני משיחך ולא נענה עד שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך ונענה ואמאי לא אמר מעקרא זכרה לחסדי דוד עבדך ולא הוה לה למימר אל תשב פני משיחך לבקש בעבורו דהתם שאני דשלמה המלך עליו השלום ידע מעיקרא דבר זה שלא דבקו השערים אלא בעבור להראות כבודו של דוד המלך עליו השלום אביו כי כבר הבטיחהו הקב"ה בדבר זה בחייו שאמר לו בחייך איני מודיע ובחי שלמה בנך אני מודיע ולכך בכונה מכוונת אמר תחלה עשרים וארבע רננות ואמר אל תשב פני משיחך שידע שלא יהי הנענה ואין להקשות מחזקיהו המלך עליו השלום במלכים ב' שאמר אנא ה' זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי ולא בקש בשביל זכות דוד המלך עליו השלום וכאשר באמת הקב"ה השיב לו אח"כ למעני ולמען דוד עבדי חדא התם לא היה דוד אביו ועוד כל דברים אלו לא נאמרו אלא אם מדבר הבן לאחרים כדי להראות כבוד אביו לפני בני אדם אבל בדברים שמדבר לפני השם יתברך לא שייך זה: וכתב הרב נחלת צבי ז"ל דזה אינו אלא בהיכא דמפרש ואומר עשו בשבילי אבל אם מבקש אין צריך שיאמר עשו בשביל אבא והביא ראיה מרבן גמליאל בבקשתו מרבי יהושע שאמר בתחילה מחול לי ולא אמר עשה בשביל אבא אלא אח"כ כשלא רצה ונראה לי דאין מזה ראיה דהתם רבן גמליאל הוה מסתפק מעיקרא אם יאמר לו עשה בשביל אבא ימחול או לאו ועיין בש"ך סעיף קטן ח' שכתב אם הוא מסתפק בדבר הרשות בידו לעשות כמו שירצה עיין שם ולכן נראה לי דאם יודע שיעשו בשביל אביו אפילו מבקש סתם צריך שיאמר עשו בשביל אבא ועוד יש לאמר מהך דרבן גמליאל אין ראיה דהתם אמר בתחילה מחול לי בתורת הודאה שאומר לו אני מודה דנענתי לך וצריך אני לומר לך מחול לי ואח"כ התחיל בדברי בקשה וביקש תחילה בשביל כבוד אביו ולא בשביל כבודו;

הלכה יא

חייב לעמוד מפני אביו ואם האב תלמיד של בנו זה עומד מפני זה וזה עומד מפני זה ואם הבן רוצה למחול על כבודו ולשמש לאביו רשאי דרב שמחל על כבודו כבודו מחול ודקא בצנעא או אפילו בפרהסייא אך רק בעירו שהכל יודעין שהוא אביו:

הלכה יב

בן הקם לפני אביו אע"פ שיש לו אותה שעה צורך לילך לא ילך לדרכו אחר קימתו אלא ישב ואח"כ יקום וילך כדי שיהיה ניכר שקם לפני אביו ולא יהיה נראה קימתו היתה בשביל לילך לדרכו וכן הוא הדין בתלמיד אשר קם לפני רבו ככה יעשה והוא הדין בקימה לפני הזקן כאשר נכתוב לקמן מיהו אם היה לו צורך אותה שעה לעשות צרכיו שנעשה לו הרגשה בזה הן לגדולים הן לקטנים אין צורך ליזהר בכך לישב אחר קימתו ואח"כ יקום כדי שלא יהיה לו עכבה אפילו מעט בדבר זה דאית ביה איסור בל תשקצו ועיין כנסת הגדולה הגהת הטור אות כ':

הלכה יג

עד היכן כבוד אב ואם אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכוהו לים לא יכלימם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק ויש אומרים דאם רוצים לזרוק מעות של בן לים יכול למנעם מיהו כל זה דוקא קודם שזרקן דאפשר דמימנעי אבל אם כבר זרקו אסור להכלימם ולדבר כלום כנגדם וגם בזה דוקא היכא דרוצים לעשות לו רק חסרון כיס אבל אם רוצים להעביר ממנו ריוח בעלמא אסור בכל ענין:

הלכה יד

חייב לכבד את אביו אחר מותו שאם הוא בתוך י"ב חדש לפטירתו כשמזכיר שם אביו יאמר הריני כפרת משכבו ולאחר י"ב חדש יאמר זכרונו לברכה או עליו השלום ואם כותב שם אביו במכתב יש אומרים דאין צריך לכתוב הריני כפרת משכבו ויש מחמירין לכתוב הריני כפרת משכבו וכל דין זה נוהג גם באמו:

הלכה טו

מי שנטרפה דעת אביו או אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהם ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתנו ביותר ילך לו ויניחם ויצוה לאחרים לנהגם כראוי:

הלכה טז

ראה את אביו שעבר על דברי תורה לא יאמר לו עברת על דברי תורה אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך כאלו הוא שואל ממנו ואינו מזהירו והוא יבין מעצמו ולא יתבייש ואפילו היה אביו אומר שמועה בטעות לא יאמר לו לא תתני הכי ואם אביו עם הארץ וראהו עבר על דברי תורה יאמר לפניו מעשה שהיה באדם אחד שכך וכך עשה ואמר לו החכם שדבר זה אסור דנמצא הוא מספר מעשה לפניו:

הלכה יז

אמר לו אביו השקיני מים או רצה ממנו תשמיש אחר לשמשו ויש לפניו לעשות מצוה עוברת כגון קבורת מת או לויה וכיוצא אם אפשר שתעשה ע"י אחרים הרי זה עוסק בכבוד אביו ואמו ואם לא יעסוק במצוה ואם אין המצוה עוברת יעסוק בכבוד אביו ואח"כ יעשה המצוה וגם במצוה דאפשר ע"י אחרים אם התחיל בה ואח"כ בקש אביו ממנו איזה עסק יגמור המצוה ואח"כ יעשה עסק אביו:

הלכה יח

אמר לו אביו השקני מים ואמו אומרת השקני מים מניח אמו ועוסק בכבוד אביו מפני שגם אמו חייבת בכבוד אביו ואם היא מגורשת מאביו שניהם שוים ולאיזה מהם שירצה יקדים אע"ג דאביו זכר ויש לו יתרון בחיוב המצות על הנקבה אפילו הכי הרשות ביד הבן להקדים לאחד מהם במה דברים אמורים? אם שניהם בחיים אבל אם אביו צוה לעשות איזה דבר ואח"כ מת ואמו אומרת לו לעשות הפך יעשה רצון אמו דכבוד חי עדיף:

הלכה יט

אמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין מצוות עשה בין מצות לא תעשה ואפילו מצוה דרבנן לא ישמע לו לפיכך אם צוה שלא ימחול לאדם פלוני ולא ידבר עמו והבן רוצה לעשות שלום עמו לא ישמע לאביו וכן אם צוהו לגרש את אשתו וכן שלא יעלה לארץ ישראל לא ישמע לו וכן אמר לו שלא ילמד עם פלוני לא ישמע לו ואם הבן רוצה לשא אשה ההוגנת לו וחפץ בה – אין האב יכול לעכב ואם היה האב רשע ובעל עבירה אפילו הכי חייב הבן לכבדו ולהיות לו מורא ממנו ויש אומרים דאינו חייב ומכל מקום אסור לצערו:

הלכה כ

כתב בית יוסף בשם אורחות חיים אין לבן לישב סמוך אצל אביו והביא ראיה לדבר עיין שם, ונראה דהיינו דוקא במסבה שיש שם אורחים כהך דכתיב בשמואל א' (כ, כה) ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול אבל כשהאב בביתו מיסב על שלחנו עם בני ביתו אין קפידה בזה אם ישב הבן סמוך אצל אביו וכן העולם אין נזהרם אלא במסיבה של אנשים וזהו דוקא במסיבה אבל בבית הכנסת בעת התפילה אין קפידה אבל אם נקבצים לעשות ועד יש קפידה בזה;

הלכה כא

אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ומורא של אב ואם אלא שהאשה כיון שהיא משועבדת לבעלה ויש דברים של כבוד שאין בידה לעשות ופטורה מהם בעודה נשואה אם בעלה מקפיד ואם נתגרשה או נתאלמנה חייבת בכל דבר חייבת בכל דבר:

הלכה כב

אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק עמהם כדי שלא יביאם לידי מכשול ואב שמחל על כבוד כבודו מחול ודוקא כבודו אבל הכאתו וקללתו אינו מחול ויש אומרים דגם צער אינו מחול. ואע"ג דמחל על כבוד חייב הבן בדיני שמים ולכן צריך לעשות תיקון בעבור זה: וכתוב בשער רוח הקודש לרבינו האר"י ז"ל תיקון לעובר על מצת כבוד אב ואם יתענה עשרים ושש תעניות רצופים, וילקה כל יום עשרים ושש מלקיות ויכוין בשם י"ה במלוי אלפין כזה יו"ד ה"א שפגם בו, עיין שם וכתבתי בס"ד אע"פ דדי לו תיקון אחד על כמה פעמים שעבר בהם על מצות כבוד אב ואם מכל מקום צריך לעשות תיקון בשביל אב לחוד ובשביל אם לחוד ולא די תיקון אחד בשביל שניהם כיון דהם גופים מחולקים דדי לנו לומר דסגי תיקון אחד על מעשים מחולקים משום דאזלינן בתר גוף האב. וכתב עוד בשער רוח הקודש: מי שחטא בכבוד אביו ואמו – יתענה חמשה וארבעים תעניות כמנין "אב ואם" (רוצה לאמר עם הכולל) ויכוין לשם י"ה שפגם בו. ובשחרית יכוין לשם י"ה במלוי יודי"ן ובמנחה במלוי אלפי"ן ובערבית במלוי ההי"ן ועוד יש פרטי כונות בה יעוין שם וטוב שכל אדם יעשה תיקון זה אחר פטירת אביו ואמו ובנקל יוכל להתענות תעניות אלו ואם תש כוחו יפדה אותם דבר יום ביומו בצדקה ויאמר בקשה בפדיון ונראה לי דתיקון זה יספיק בעד שניהם:

הלכה כג

המקלל אביו או אמו אפילו לאחר מיתה או בשם מהשמות המיוחדים חייב סקילה ואם קללם בכינוי כגון רחום חנון חייב בלאו כמקלל אחד מישראל וקטן שקלל אביו או אמו בקטנותו צריך כפרה בגדלותו כנזכר בספר חסידים וכן מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל וכל המבזה אביו או אמו אפילו בדברים ואפילו ברמיזה הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה שנאמר ארור מקלה אביו ואמו ובספר חרדים כתב שבכלל זה אם מבזהו בלבו והביא מעשה עיין שם ועל זה ידוו כל כל הדוויים:

הלכה כד

בין איש בין אשה שהכו אב ואם ועשו בהם חבורה חייבין חנק ובהכאה בלבד בלי חבורה חייבין בלאו כמו המכה אחד מישראל ולכן אם היה קוץ תחוב לאביו לא יוציאנו שמא יעשה בו חבורה והוא הדין לאמו וכן אם בן אומן להקיז דם לא יקיז לאביו או לאמו במה דברים אמורים? כשיש אחר לעשות להם אבל אם אין אחר לעשות ומצטערים הרי זה מקיז ועושה כל מה שירשוהו לעשות להם:

הלכה כה

אסור לבן למחול על כבוד אבותיו ולעבור על מדותיו במלתא דאבוה ואמיה מצטערים וכנזכר בכנסת הגדולה ובן שיודע שאביו ואמו מצטערים על שהוא מתענה לא יתענה בתענית שאינם חובה וכנזכר בספר חסידים:

הלכה כו

אם האם צותה לבנה לעשות דבר דשואל האב מי אמר לך שתעשה דבר זה אם יודע שאביו יכעוס עליה ויקללנה לא יאמר לו שאמו צותה וכנזכר שם:

הלכה כז

במקום שנהגו לקרות בן הנולד ראשון על שם אביו, ואמו רוצה לקרותו על שם אביה, לא יוכל הבעל לעשות רצון אשתו בדבר זה אלא צריך להקדים לקרוא בו הראשון על שם אביו והשני יקראנו על שם אביה. ופוק חזי מאי סליק בנדב ואביהוא מפני שקרא בן הראשון על שם אבי אשתו, וכנזכר בשדה הארץ חלק ג' סימן כ"ב. וכתב בעיקרי הד"ט שאם ירצה לקרות הבן על שם שניהם יקדים שם אביו:

הלכה כח

חייב לכבד אשת אביו כל זמן שאביו קיים ואע"פ שאמו מקפדת דכתיב כבד את אביך לרבות אשת אביך וכן חייב לכבד על אמו אע"פ שאביו מקפיד וכגון שגרשה אביו ונשאת לאחר דכתיב את אמך לרבות על אמך וגם זה הוא כל זמן שאמו קיימת אבל לאחר מיתה אינו חייב ומכל מקום דבר הגון הוא לכבדם אף לאחר מיתה:

הלכה כט

חייב אדם בכבוד אחיו הגדול בין שהוא אחיו מאביו בין אחיו מאמו ואפילו הקטן הוא תלמיד חכם וגדול בתורה יותר מן הגדול גם כן חייב בכבודו וכן השלישי חייב בכבוד השני וכן על זה הדרך ולאו דוקא הזכרים אלא גם אחיותיו הנקבות שהם גדולים ממנו חייב לכבדם וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות:

הלכה ל

חייב בכבוד חמיו ולכן דוד המלך עליו השלום קרא את שאול המלך עליו השלום, "אבי ראה גם ראה" (שמואל א כד, יב) והוא הדין דחייב בכבוד חמותו וכן האשה חייבת לכבד חמיה וחמותה וכתב בשיורי ברכה בשם תנא דבי אליהו שאם נשא אשה ואינה מכבדת אביו ואמו לעת זקנתן הרי הוא כאלו נואף כל ימיו לכך דבור לא תנאף סמוך לדבור כבד את אביך ואת אמך יעויין שם וחייב אדם בכבוד אבי אביו וכן באם אביו והוא הדין דחייב בכבוד אבי אמו וחייב נמי לכבד אחי אביו ואחי אמו ועליו תבא ברכת טוב: