סיום אבלות שבעה בשבת
מד. חל יום השביעי של האבלות בשבת – מסתיימת האבלות [גם אבלות שבצנעה] בשבת בבוקר. למנהג הספרדים – אחרי תפילת שחרית ולפני קריאת התורה אומר השליח הציבור או הגבאי לאבלים פסוקי הקמה מאבלות: "לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי יְ-ה-ו-ה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ, וכתיב: כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ" ונותנים לאבל יד להקימו (אף שיושב על כיסא רגיל), ובזה מתבטלת מן האבלים אבלות שבעה [אבלות שבפרהסיה וכן אבלות שבצנעה], ואחרי שהקימו יכול ללכת לטבול במקווה.
עליה לתורה בשביעי בשבת
מה. נהגו שאבל עולה לתורה אחרי סיום השבעה. וכאשר חל היום השביעי של השבעה בשבת למנהג רוב בני ספרד – יכול האבל לעלות לתורה [וכדלעיל ששליח הציבור או הגבאי מקים אותו מאבלותו לפני קריאת התורה].
ולמנהג בני אשכנז – האבל עולה בקריאת התורה של תפילת מנחה.
שמו"ת ביום השביעי
מו. כאשר שבת היא היום האחרון לשבעה – לכל הדעות קורא שנים מקרא ואחד תרגום אחרי התפילה בבוקר.
סעודה לימוד ועליה לקבר
מז. כאשר חל יום השביעי של שבעה בשבת – עורכים סעודה ולימוד לעילוי נשמת הנפטר בליל שישי [יום חמישי בלילה] אך האבלים לא לומדים איתם, כיון שאסורים בלימוד תורה. והאבלים עולים לקבר הנפטר ביום ראשון ולא לפני כן, משום שמאחרין ולא מקדימין.
תשמיש המיטה
מח. ליל שבת שהוא שביעי לאבלות – אסור לאבל לשמש מיטתו, משום שעדיין חלה עליו אבלות. למחרת במשך היום – אסור לו לשמש מיטתו, למרות שסיים את אבלות השבעה, משום שאין לשמש מיטתו ביום.
