קידוש בביהכ"נ לאחר התפילה
קידוש בבית הכנסת
לא. בשמחות שעורכים בבתי הכנסת 'קידושים' ביום שבת בבוקר, יש להזהר בכמה דברים, כדלהלן:
- • המקדש יתכוון להוציא את השומעים ידי חובה וגם השומע יתכוון לצאת.
- • המקדש, לא יטעם מהיין אלא אם כן הוא שותה רביעית או אוכל לפחות כזית מזונות, ואינו מועיל שיאכל שאר פירות. ויש סוברים שבשעת הדחק, מספיק שישתה המקדש רביעית של יין ויוכל לאכול פחות מכזית מזונות או פירות.
- • השומע מהמקדש ולא טעם מהיין – מותר לו לאכול ובלבד שיאכל כזית מזונות, ואח"כ יאכל שאר פירות וכיו"ב.
- • אין לשומע לשתות מים או משקה אחר, כל עוד לא טעם מיין הקידוש או אכל כזית מזונות, כגון: עוגה או קוגל.
- • אחר שקידשו בבית הכנסת – אין חובה לשוב ולקדש בבית, אך טוב לשוב ולקדש כדי שיצאו מספק ברכת המשקים הבאים בתוך הסעודה, שהזכרנו לעיל, ויוכלו לשתות יין או שאר משקים ללא ברכה.
- • בעל שהלך לקידוש בבית הכנסת ללא אשתו – האשה יכולה לקדש לעצמה, לאכול ולשתות. כשבעלה ישוב – יוכל לקדש בשנית ואין בכך כל בעיה.
לא להרבות באכילה בבית הכנסת
לב. לא ירבה באכילת מזונות – עוגות, בורקס או קוגל – בשעת הקידוש בבית הכנסת. מכמה טעמים:
- • טעם מוסרי – מדין חסד עם בעל השמחה ועם שאר המוזמנים: שהרי לרוב אין מביאים מזונות רבים, ואם אחד ירבה באכילת המזונות – רעהו לא יאכל אפילו חצי מנה… וגם בעל השמחה יתבזה.
- • יש מי שאומר שבאכילת קוגל או עוגה בשיעור מאה ושמונים גרם (כשלוש פרוסות) – כבר חייב בברכת המזון, כי הוא אכל שיעור של "קביעת סעודה". אמנם לגבי קוגל יש מי שאומר שמאחר והוא איננו אפוי אלא מבושל – לעולם תהא ברכתו האחרונה "מעין שלוש" כדין האטריות, אולם כדי להימנע ממחלוקת – לא ירבה באכילת קוגל.
- • מטעם של שלום בית שאם ירבה באכילת מיני מזונות יגיע לביתו שבע ולא יאכל ממאכלי אשתו לתיאבון.
