עמידה וישיבה בקידוש
עמידה בקידוש
לח. אומרים פסוקי "ויכולו השמים והארץ" עד "לעשות" בעמידה, משני טעמים: א. "ויכלו השמים והארץ" זו עדות על בריאת שמים וארץ, ועדים צריכים להעיד בעמידה, כדכתיב: "ועמדו שני האנשים". ב. שם ה' רמוז בראשי תיבות: "יום השישי ויכלו השמים", ועומדים לכבוד שמו של ה'.
ישיבה בקידוש
לט. בקידוש עצמו החל מברכת 'בורא פרי הגפן' ועד אחרי ברכת 'מקדש השבת' יש נוהגים לשבת, אך לפי דברי רבנו האר"י ז"ל – צריך לעמוד לאורך כל הקידוש כולו, וכן המנהג.
שתיית היין בישיבה
מ. כשמסיים את הקידוש יושב ושותה בישיבה, וכך נהג גם רבנו האר"י ז"ל.
קביעות השומעים
מא. הנוהגים לעמוד בקידוש צריכים לקבוע עצמם יחד בשעת הקידוש, כדי לצאת ידי חובה בקידוש המקדש, "ולא שיהיו מפוזרים ומפורדים והולכים אחד הנה ואחד הנה, דזה לא מיקרי קביעות כלל". ואם אין קביעות – אין השומעים יוצאים ידי חובת קידוש.
הסתכלות בנרות ובכוס
מב. כשמתחיל לקדש – צריך להסתכל בנרות השבת, ובשעת הקידוש – צריך להסתכל בכוס הברכה, וכן השומעים לא יסיחו דעתם מן הכוס.
הסתכלות ביין
מג. כתב מרן בעל ה"בן איש חי" שמנהגו להסתכל לתוך הכוס בעת שאוחזו בידו, לראות את הפרצוף ואת המצח ביין, ולכוון ש'מצח' בגימטריא 'הצלחה'.
