על מי חל חיוב ההדלקה
חיוב ההדלקה לאיש ולאשה
ה. החיוב להדליק נר שבת מוטל על האיש ועל האשה כאחד, כפי שכתב הרמב"ם: "ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת". אמנם, ההדלקה בפועל ניתנה לאשה משתי סיבות: א. מפני שהיא זו שעסוקה בצרכי הבית. ב. מפני שגרמה לכבות אורו של עולם.
הדלקת האיש במקום אשתו
ו. איש שאשתו בבית – אינו יכול לקחת ממנה את מצות ההדלקה ולהדליק נרות שבת במקומה. אמנם, כאשר אשתו אינה בבית או שאינה יכולה להדליק – החובה להדליק נרות שבת חלה על האיש.
הדלקה לאחר הלידה
ז. כאשר האשה אחרי לידה בביתה – יכול הבעל להדליק נרות שבת, אמנם אם יכולה האשה להדליק – עדיף שתדליק היא ולא בעלה גם אחרי לידה.
הדליק לפני אשתו
ח. בעל שהקדים את אשתו והדליק נרות שבת בברכה – אין האשה יכולה לתובעו על כך שהפסיד ממנה ברכה, מפני שגם כאשר היא מדליקה היא כשלוחת הבעל.
הכנת הנרות להדלקה
ט. טוב שהבעל יעסוק בערב שבת בתיקון הנרות, בהנחת השמן והפתילות, ואם מדליקים נרות שעווה [או פרפין וכדו'] – ידביק את הנרות.
הדלקה על ידי סומא
י. אשה עיוורת (סומא): יש אומרים שאם היא לבדה – תדליק בלי ברכה. וי"א שיכולה להדליק נר שבת בברכה, ונהגו לברך. ומכל מקום, אם יש לה בעל והוא פיקח [רואה] – נכון שהוא יברך וידליק.
הדלקה על ידי קטנה
יא. מנהג חב"ד ללמד את הבנות להדליק נרות שבת בברכה. אמנם נראה למעשה שיכולות הבנות להדליק עם ברכה מדין חינוך רק עד גיל שתים עשרה ויום אחד, אבל לאחר מכן – לא תברכנה, כיון שזו ברכה לבטלה. ורצוי שתעמוד ליד אמה ותכוון לצאת ידי חובה בברכתה. וכדי להסתלק מידי כל ספק – רצוי שתדליק באותו מקום שאמה מדליקה. וכל זה לבנות ספרדיות, אך לבנות אשכנזיות – הנח להן במנהגן לברך.
חיוב הדלקה לעני
יב. מי שאין לו מספיק כדי לקנות נר שבת וגם יין לקידוש – יקנה נר שבת ולא יין לקידוש, משום שנר שבת שומר על שלום הבית, ועוד כיון שיכול לקדש על הפת. וע"כ צריך לחזר על הפתחים לנר שבת, אך לקידוש – לא הצריכוהו לחזר על הפתחים [וראה בפרק ט"ז סעי' ק"ז-ק"ט].
